ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
נראה שהציור הקרוב ביותר לנידון שלנו הוא מה שפסק השולחן ערוך (סימן קצה סעיף יב) שאשה אסורה ליצוק לו מים, לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו, וברשב״א (הובא בט״ז סק״ח) כתב אפילו הוא רוחץ והיא מוצקת. ונראה שרק כהאי גוונא שמכוונת לשפוך על גופו ולרוחצו אסור, אבל ללא כוונה מותר, וכגון שזרם המים מתנועותיה מגיע אליו.
ב. המהר״ם מרוטנבורג (סימן קכד) אסר לבעל לזרוק מפתח או מעות אל ידי אשתו, וסבר שיש לגעור בעושים כן. וזה לא כדעת הרשב״ץ (ח״ג סימן נח אות ה’) והמהריק״ש (יו״ד סימן קצה, הובאו בשיורי ברכה אות ה’) שהתירו כל עוד אין זה דרך שחוק.
והחיד״א בשיורי ברכה (סק״ו) וביוסף אומץ (סימן כה) וכן הבן איש חי (שנה ב פרשת צו אות כב) פסקו כהמהר״ם לאסור זריקת חפץ מזה לזה. ובספר משמרת הטהרה (סימן קצה בביה״ל אות ט) חקר אם טעם איסור הושטה מאחד לשני הוא שמא יגע בבשרה או משום הרחקה מדיני הרחקות נידה, שלא יבואו לידי איסור. והביא שבשו״ת הרשב״א (ח״א אלף קפ״ח) כתב: "וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה, ובקירבות מעט איכא למיחש להרגל עבירה", משמע שנאסר זה משום הרחקה ולא שמא יגע, ולפי זה גם ברחיצה משותפת בבריכה יש קירבה מעט ונראה לאסור משום חומר של הרחקה שמא יבואו לידי הרגל דבר.
ומאידך התוספות במעשה דאליהו (שבת יג, ב ד״ה בימי) הביאו שרש״י אסר הושטת מפתח, ודייקו את טעם האיסור ממה שאמר אליהו ’ונגע ביך באצבע קטנה’, משמע שהקפידה היא רק על נגיעה. וכן הוא ברבינו ירוחם שהסביר ’שלא יושיט אפילו דבר ארוך שמא לא יזהר בטוב ויגע בידה’.
ונראה שזה שכתב הרמב״ן (בהלכות) שטעם האיסור הוא משום הרחקה יתירה.
ולפי דיעה זו יוצא שהקפידה היא רק במסירה מהאחד לשני שאז יתכן שיגעו זה בזה, וכן בזורק אחד לשני כיון שכך היא כונתם, אבל לרחוץ יחדיו בבריכה קטנה שאין הם מתכונים שזרם המים ילך מהאחד לשני אין נראה לאסור. זאת ועוד שהשולחן ערוך אסר הושטה בלבד, ואם היה איסור בזריקה היה עליו לאסור זריקה והיינו יודעים הושטה בקל וחומר.
ולמעשה בשולחן ערוך פסק שטעם איסור הושטה הוא שמא יגע, שכתב "לא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה שמא יגע בבשרה", ולכן אין איסור בבריכה כלל שאין מעבירים כלום מהאחד לשני, ויש כאן רק מים שזורמים, זאת ועוד שעל עצם חומרת זריקה מהאחד לשני חלקו רבים וסברו להקל כמו שכתבנו לעיל.
ג. כתב הרמ״א (קצה ס״ה): "אסור לישב על ספסל ארוך שמתנדנדת ואינה מחוברת לכותל", ובט״ז (סק״ו) נתן טעם משום הרהור. והש״ך בנקודות הכסף כתב שכיון שהספסל מתנודד הוי כנגיעה. אי נמי כיון ששניהם יושבים עליה ביחד הו״ל כאילו ישן עימה באותה מיטה שאסור אף בלא שום נגיעה. ובתרומת הדשן סבר שנראה כדרך האוהבים המתקבצים יחד.
והשתא נחזי אנן לגבי הרחיצה, שלדעת הט״ז שלמד שהאיסור הוא משום הרהור, יתכן שבהרגשת תנועתו של השני מתעורר הרהור ויש זאת גם בזרם המים. וכן לדעת הש״ך שכתב דהוי כנגיעה בזה שהם מרגישים את הנדנוד. אולם לטעמו השני של הש״ך נראה להתיר שרק כשהם על אותו הספסל נחשב זה כאילו הם ישנים יחדיו באותה המיטה ולא אם הם באותה בריכה, שאם לא כן אזי גם נאסור עליהם להיות באותו החדר או באותו הרכב. וכן לדעת התרומת הדשן יש לומר שישיבה על הספסל נראה כדרך האוהבים ולא אם מתרחצים באותה הבריכה.
ובכל אופן החיד״א (בשיורי ברכה ס״ק טו) כתב על דברי הרמ״א שהספרדים נוהגים היתר בספסל, ועוד שטעמי האיסור נתונים במחלוקת כדלעיל, לכן לכל הפחות ברחיצה נראה להקל גם לאשכנזים.
ד. בשו״ת באר משה (ח״ד סימן סג) התיר לבעל לכבות נר שמחזיקה אשתו על ידי נפיחה, ומאידך אסר לנפוח על פני אשתו. ואף שלא נתן טעם לחילוק בניהם, ברור שההבדל שכשנופח מהבל פיו על פני אשתו הוי כעין חיבור בניהם, אבל בנר כל כוונתו הוא רק לכבות הנר ללא קשר לאשתו. ולפי זה גם בבריכה שאין כל כוונה שזרם המים יגיע מן האחד אל השני הרי זה מותר.
ה. הבן איש חי (פרשת צו אות כב) אסר שתניף עליו במניפה על מנת להביא אליו רוח קר, וכן כתב הרב חיים פלאג’י (מועד לכל חי), ובשו״ת יד אליהו (סוף סימן סה) אסר לבעל להתחמם מנר שבידי אשתו. ובאגרות משה (יו״ד ח״ב סימן פג) התיר לברך ברכת מאורי האש ולהינות מן האור של נר ההבדלה שביד אשתו, ולא דמי למה שכתב היד אליהו דלעיל שאסור להדליק הטאבק או לחמם עצמו בנר שאשתו מחזיקה מפני ששם ההבל מחבר בניהם, מה שאין כן להנות מהנר שבידה אין שם שום חיבור. וכן כתב הבן איש חי שאסור להדליק סיגריה או נר מהשלהבת שבידה, וכתב שם שכל אלו המעשים אסורים אף שאינם נוגעים משום שהם דברי חיבה. ונראה שוב מכל הדוגמאות האלו שיש למנוע כשיש חיבור בניהם כדוגמאות אלו, אבל זרם מים שהולך מאחד לשני אינו בכלל זה.
ואם כן לסיכום נראה שאין לאסור להיכנס יחדיו למים כל עוד אין זה באופן של קלות ראש. ולא מבעי בים שהוא גדול ורחב ידים, וגם יש בו תנועת גלים תמידית המבטלת כל זרם מים העובר מהאחד לשני, וכמו כן בנהר וכדומה, אלא אפילו בבריכה יש להתיר וביחוד אם הפילטר עובד, שאז ממילא יש זרם מים תמידי, או אם נכנסים עם ילדיהם שאז יש תנועת מים גם מהילדים. וברור שכל הנ״ל הוא רק בבריכה שאינה קטנה ביותר, שאז ודאי יש לאסור בין משום דיני הרחקות ובין משום שנמצאים בכמות מים קטנה שיש בו הרגשה בכל תנועת השני, וכשם שלא יעלה על הדעת להתיר להכינס יחדיו לג’קוזי ולא לאמבטיה.
הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
