בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • האזינו
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה 27 דק' צפיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

בענדעט בן יצחק

א. דברים לב' – וישמן ישרון ויבעט.. ויטש א-לוה עשהו.. אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא ד' פעל כל זאת. רש"י – אמרתי אפאיהם - אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. לולי כעס אויב אגור - אם לא שכעס האויב כנוס עליהם להשחית ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובא-להיו ולא יתלה הגדולה בי, וזהו שנאמר פן ינכרו צרימו, ינכרו הדבר לתלות גבורתי בנכרי, שאין הגדולה שלו. ב. במדבר יד' - ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר. מבלתי יכלת ד' להביא את העם הזה אל הארץ. ג. רמב"ן - אשביתה מאנוש זכרם - גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. ולכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר יד טו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך. והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא א-להי הא-להים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק לו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר (ישעיה סג ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לא-להים, כענין שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ד. אבות ו' יא' - כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. רמח"ל דרך ד' ח"א פ"ב א' - הנה התכלית בבריאה היה להיטיב מטובו, יתברך שמו, לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו, יתברך שמו, השלמות האמיתית המשוללת מכל החסרונות.. ועל כן בהיות חפצו, יתברך שמו, להיטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו, ובהיותו הוא לבדו, יתברך שמו, הטוב האמיתי.. על כן גזרה חכמתו, שמציאות ההטבה האמיתית הזאת תהיה במה שיתן מקום לברואים לשיתדבקו בו, יתברך שמו, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו. ה. ישעיהו מג' - ועתה כה אמר ה', בוראך יעקב, ויוצרך ישראל.. קראתי בשמך לי אתה.. כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.. עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. רד"ק - כל הנקרא בשמי - כל ישראל נקרא עם ה'.. ולכבודי בראתיו.. שהם מכירים ויודעים כי הא-ל בראם וברא העולם והם עדים בזה והנה הם נבראים לכבוד הא-ל. ו. שיחות הרצי"ה שמות עמ' 78 - עם ישראל הוא יצירה מיוחדת שענינה לספר כבוד ד'. שם ישראל קשור בשם ד', "ושמנו קראת בשמך". גילוי א-לוהות והודעת א-לוהות שלא דרך עם ישראל זוהי גניבה, חילול הקודש ועבודה זרה. ז. ישראל ותחיתו ה' - העולם ומלאו לאור ישראל מחכים, לאור עליון של בהירות תהלת שם ד', של עם זו יצר לו א-ל לספר תהלתו, הידיעה המנוחלת מברכת אברהם, הברוך לא-ל עליון קונה שמים וארץ, לעם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, לעם אשר ד' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר, העם המטהר את העולם כלו מטומאתו ומכל מחשכיו, העם אשר נחל חמדה גנוזה, כלי חמדה, שבה נבראו שמים וארץ. ח. רמב"ן בראשית כד' א' - ומבואר זה במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר כב).. כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל, שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכים. ט. בראשית יב' - לך לך.. אל הארץ.. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.. ונברכו בך כל משפחות האדמה. בראשית כח' – וא-ל ש-די יברך אתך ויפרך וירבך.. ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן א-להים לאברהם. רש"י - ברכת אברהם – שאמר לו ואעשך לגוי גדול, והתברכו בזרעך. יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך. בראשית כב' - והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. י. שערי אורה לר' יוסף ג'יקאטיליה שער א' - מכנים בתורה שם א-דני בכנוי ברכה כי הברכה מלשון בריכה. וזהו השם שבו ברך יעקב אבינו ע"ה את בניו שירש אותו מיצחק אבינו ויצחק מאברהם וה' ית' וית' מסר שם זה לאבהם אבינו ע"ה.. ומסר בידו ברכה זו וזהו סוד ואברככה ואגדלה שמך והיה ברכה.. וזהו ונברכו בך כל משפחות האדמה, כלומר כל הרוצה ליטול כלום מברכה זו אינו נוטל אלא על ידך שהרי היא מסורה בידך ושלך היא.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il