ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כתל מלכות חוזר בדור שלנו
אנחנו נמצאים בדור שבו אנחנו חווים את מעמד הר סיני יותר מכל דור אחר. כך עולה מהגמרא המפורסמת שמדברת על כתרי המלוכה: "דָּרַשׁ רַבִּי סִימָאִי, בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׁרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁתֵּי כְּתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמַע". וְכֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפְרָקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות לג) "וַיִתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב". (שבת פח.).
ממשיכה הגמרא ואומרת כי הכתרים הללו נשארו למשמרת אצל משה רבינו והם חוזרים בדור שנפסק שעבוד מלכויות וחוזרים ברינה לארץ ישראל. "אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה לה) "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יָשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" - שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם - עַל רֹאשָׁם". לא היה דור שבו התקיים הפסוק הזה יותר מהדור שלנו.
כתר – ביטוי למלוכה שלנו
כתר הוא ביטוי למלוכה. את המלוכה הזו קיבל עם ישראל בעת קבלת התורה. "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדושׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט ז). הסביר הספורנו (דברים לב ה) שהכתר שמתגלה עלינו הוא מלכות ה' שמתגלה דרכנו לכל העולם. "כֵּיוָן לְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בְּעוֹלָמוֹ עַל יָדָם שֶׁיִּהְיוּ לִמְאוֹרוֹת בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת". כך מפרש גם החתם סופר (שמות יט ה) "שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים תִּמְלְכוּנִי עַל כָּל הָאָרֶץ שֶׁיִּתְקַיֵּם ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיכֶם".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
731 - פרשת במדבר תשפ"ו - יום ירושלים
732 - פרשת נשא תשפ"ו – תורה עם מלוכה בשבועות
733 - פרשת בהעלותך תשפ"ו – העולם מנוהל מלמעלה
טען עוד
כשחטאנו בעגל איבדנו את כתר המלוכה. החוטא בעגל משתעבד לו והוא כמו עבד. כך כתוב בגמרא (עירובין דף נד/א) "ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב 'חרות על הלוחות'? אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן שנאמר חרות אל תיקרי חרות אלא חירות". וכיון שאיבדנו את החירות, איבדנו את המלכות ונלקחו מאיתנו כתרי המלוכה.
עבודה זרה – וותרנית שהופכת את האדם לעבד
אין ע"ז הופכת את האדם לעבד? מסבירה הגמרא בירושלמי (עבודה זרה א א) שעבודה זרה מאפשרת בתחילה לאדם לעשות כל מה שליבו חפץ, כך מפתה ירבעם את ישראל לעבוד עבודה זרה "התחיל מפתה את ישראל ואמר להן בואו ונעבוד עבודה זרה - עבודה זרה וותרנית היא". היא לא מונעת מהאדם לממש את יצריו הרעים. ולכן בכל מקום שיש ע"ז - יש גילוי עריות ושפיכות דמים. כך הע"ז מרגילה את האדם לנהנתנות ולחיי מותרות. הוא הופך להיות משועבד ליצריו ומבן חורין הופך לעבד.
העבודה הזרה לא תקח לעולם את בני ישראל לארץ ישראל. היא הולכת למקומות הקלים, לא למקום שצריך להתמודד עם ענקים וכשעם ישראל משתעבד לעגל, הוא הולך למקום שנח לו ויהיה בסוף עבד ולא בן חורין. לכן הם איבדו את הכתרים בחטא העגל.
החזרת הכתרים – בדור שלנו
החזרת המלכות בימי דוד המלך
כתרי המלוכה שנלקחו מאיתנו בחטא העגל חזרו לראשונה בימי דוד המלך. לכן יום לידתו ופטירתו של דוד הוא ביום חג מתן תורה. בתקופתו של דוד המלך סילקנו מעלינו שעבוד מלכותם של הפלישתים וחזר כתר המלכות לכנסת ישראל. התקיים בנו "התנערי מעפר קומי ליבשי בגדי תפארתך עמי". לכן נאמר על דוד שהוא יושב במלכותו על כסא ה'.
איבוד הכתרים במלכות שלמה ואחריו
אחרי מלכות דוד נשא שלמה נשים נכריות. במקום שהוא ישלוט בנשים שלו, הן שלטו בו והיטו את לבבו לע"ז. "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו" הוא הולך אחרי העבודה זרה "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים" (מלכים א יא). משם הדרך לשיעבוד מדיני קצרה מאוד "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה" (מלכים א יד).
איבוד הכתרים בגלות
כמו בימי שלמה ובנו רחבעם כך היה בגלות של אלפיים שנה. איבדנו את המלכות שלנו והפלנו את מלכות ה' לתהומות. כך אומר הנביא יחזקאל: "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל לו כ). כשאנו בגלות שואלות האומות: האם אין לאלוקים יכולת למלא את הבטחתו ולגאול את ישראל כמו שהבטיח? האם הוא חלש, או שמא הוא ישן? ואולי הוא כלל לא קיים. ואין לך חילול השם גדול מזה.
איך מחזירים את הכתרים לעם ישראל? איך מחזירים את מלכות ה'?
ליל שבועות – ליל חזרת המלכות
בליל שבועות אנחנו עוסקים בהחזרת המלכות לעם ישראל ומלכות ה' על העולם. לכן הספירה שסופרים בעומר ביום שלפני שבועות היא "מלכות שבמלכות". זו הסיבה שבגללה קוראים בחג השבועות את מגילת רות שעוסקת בבנין המלכות של דוד המלך. זו הסיבה שגללה אנחנו עסוקים בכל ליל שבועות בתיקון שמטרתו הוא לבישת בגדי התפארת של כנסת ישראל, בגדים שבראשם נמצאים שני כתרים. כתר התורה וכתר המלוכה, כדלקמן.
עשרים וארבע תכשיטים – הכנה למלוכה
בספר יחזקאל מתוארים הגאולה והיציאה של ישראל ממצרים, שם מתואר משל על עשרים וארבע תכשיטים שנתן ה' לעם ישראל שתכליתם להעצים את עם ישראל ולהביאו למלוכה. "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ: וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ". הלבושים הללו הם הכנה למלכות: "וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה" (טז).
בגדי המלוכה של כנסת ישראל שנלקחים בספר ישעיהו
בספר יחזקאל שם מתוארת בכאב גדול הנפילה של כנסת ישראל "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוקים, וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וכו'". אז לוקח ה' את עשרים וארבע התכשיטים הללו מישראל ומוריד את ישראל עד עפר. בספר ישעיהו הנביא מתאר את רשימת עשרים-וארבעה הבגדים והתכשיטים שנילקחו מאיתנו בעת החטא והגלות.
"בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים: הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת: הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים: הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף: הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים: וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים: וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי" (ישעיהו ג). הסרת בגדי המלוכה מפילה אותנו בידי האומות. "מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה". איך מתקנים את הנפילה הזו?
לימוד תנ"ך - מחזיר את המלוכה
למדתם נביאים - המלכתם אותי בעולמי
מהפירוש של המדרש שמביא רש"י לימוד כ"ד ספרי התנ"ך מקשט את כנסת ישראל בבגדי מלוכה. הדברים מפורשים במדרש שמביא הבית יוסף בהלכות שבת (או"ח סימן רצ) שם כתוב על המילים ויקהל משה "אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שכן ישעיהו הנביא מפרש (מג יב) ואתם עדי נאם ה' ואני אל .אתם מעידים עלי שאני אלוה בעולם.ע"כ. ומכאן סמכו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיות לקרות מקרא ולדרוש בדברי אגדה אחר סעודת שחרית". כאן למדנו שלימוד תורה ונביאים ממליך את ה' בעולמו.
איך לימוד תנ"ך ממליך את ה'?
אם לא לומדים את כ"ד ספרי התנ"ך אפשר לחשוב שהתורה היא רק הלכות ולא מלוכה. אפשר להסתפק בתורה של חוץ לארץ שבה השכינה מושפלת עד עפר. תורה שלא מקיימת את התפקיד ואת הייעוד של עם ישראל שנאמר לאברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". תורה בלי מקדש ובלי ירושלים שצריכה להביא אור לכל העולם. על התורה הזו אומרת הגמרא "בתלמוד במחשכים הושיבני כמתי עולם - אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל" (סנהדרין כד/א).
אם לא לומדים תנ"ך אפשר להגיע חלילה לתורה של המרגלים שלא רוצים לעלות לארץ ישראל למרות שאפשר. שלא מאמינים שה' נמצא בקרב חיילינו ולוחמינו. שוקעים במוחין דקטנות בתורה שמסתפקת במדבר ולא רוצים את ארץ ישראל שנאמר בה "ואעשך לגוי גדול".
תורת ארץ ישראל
רבי זירא צם מאה תעניות כשעלה לארץ ישראל כדי לשכוח את תורת בבל. "רַבִּי זֵירָא כִּי סְלִיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל יְתִיב מֵאָה תַּעֲנִיתָא דְּלִשְׁתְּכַח גְּמָרָא בָּבְלָאָהּ מִינֶיהָ, כִּי הִיכִי דְּלָא נִטְרָדֶיהָ" (בבא מציעא פה ע"א). בתורה הזו לומדים את התורה הנביאים והכתובים, מבינים שאי אפשר להמשיך את החיים של עם ישראל בגלות. מבינים שאי אפשר להמשיך את החיים בלי להקים בירושלים "מקדש מלך עיר מלוכה". יודעים שתפקידנו בעולם לקדש שם שמים ברבים. וכך מחזירים לכנסת ישראל את התכשיטים ואת הכתרים שלה.
תיקון ליל שבועות – המלכת ה'
איך בתיקון ליל שבועות מחזיר את הכתרים
בליל שבועות אנחנו רוצים להמליך את ה' עלינו ולכן אנחנו עוברים על כל התנ"ך כי אי אפשר ללמוד את כולו. וקוראים קצת מתחילת כל ספר וסופו כדי לזכור את כולו, ובסופו של דבר לזכור את כל התנ"ך כולו. כך אנחנו מזכירים לעצמנו את השליחות של עם ישראל מתחילת יסודו עד יציאתו לגלות ועד חזרתו לארץ ישראל.
בְּגִין דְּאִלֵּין אִנּוּן תִּיקּוּנִין דִּילָהּ וְתַכְשִׁיטָהָא
כך אומר הזוהר על תיקון ליל שבועות שזוכים בו למעלות רבות ובעיקר לקשט את הכלה לקראת הגאולה שלה ושל כלל ישראל. "רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא דְּכַלָּה אִתְחַבְּרַת בְּבַעֲלָהּ". ולשמוח איתה בהכנות שלה לחופה "וּלְמֶחֱדֵי עִמָּהּ בְּתִקּוּנָהָא דְאִיהִי אִתְתַּקָּנַת לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִתּוֹרָה לִנְבִיאִים וּמִנְבִיאִים לִכְתוּבִים וּבְמִדְרָשׁוֹת דִּקְרָאֵי וּבְרָזֵי דְחָכְמְתָא. בְּגִין דְּאִלֵּין אִנּוּן תִּיקּוּנִין דִּילָהּ וְתַכְשִׁיטָהָא" (זהר חלק א דף ח/א). שהלימוד בליל שבועות הוא התיקון שלה והתכשיטים שלה.
וְהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל הַחֲבֵרִים מְרַנְּנִים בְּרִנַּת הַתּוֹרָה וּמְחַדְּשִׁים דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, וְהָיָה שָׂמֵחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל שְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּנַי, אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם, בִּגְלַל שֶׁמָּחָר לֹא תִכָּנֵס הַכַּלָּה לַחֻפָּה אֶלָּא יַחַד אִתְּכֶם. בִּגְלַל שֶׁכֻּלָּם שֶׁמְּתַקְנִים תִּקּוּנֶיהָ בַּלַּיְלָה הַזֶּה וּשְׂמֵחִים בָּהּ, כֻּלָּם יִהְיוּ רְשׁוּמִים וּכְתוּבִים בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכָם בְּשִׁבְעִים בְּרָכוֹת וַעֲטָרוֹת שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן (תרגום הזוהר שם).
וְהַהוּא לֵילְיָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְעַטְּרָא עָלַיְיהוּ
ומביא כף החיים (או"ח סימן תצד) בשם זוהר באמור שגם שם כתוב כי חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לא היו ישנים בלילה הזה והיו עוסקים בתורה כדי להביא ירושה גדולה להם ולבניהם אחריהם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ובלילה הזה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְעַטְּרָא עָלַיְיהוּ – כנסת ישראל מקבלת את עטרת המלוכה ביחד עם המלך. דְּאִינּוּן דְּזַכָּאן לְהָכִי (אמור דף צ"ח). ו"מי שאי אפשר לו להיות ניעור כל הלילה מאיזה סיבה לפחות ילמוד התנ"ך כדי להשלים התיקון" (כף החיים סימן תצד).
למה לא מומלץ ללמוד משנה
וכתב כף החיים בשם החיד"א שאין נכון ללמוד משנה בליל שבועות וכן נתפשט המנהג בעיר הקודש ירושלם ת"ו וחברון וצפת. וכן משמע מדברי הזוהר והאר"י ז"ל שכתבנו לעיל שאין צריך ללמוד משנה בלילה הזאת. וכן כתב בן איש חי (במדבר אות ד'). והטעם הוא כי בליל שבועות אנחנו לומדים על השליחות הגדולה של עם ישראל. כאשר זוכרים את השליחות הזו, כל הפרטים של התורה מסייעים למלא את השליחות. ולכן לא עוסקים במשנה שהיא הפרטים של ההלכות החשובות ואנחנו רוצים לעסוק בכללים.
תיקון ליל שבועות של רבי יוסף קארו
מהלך אלוקי גדול בליל שבועות
רבי יוסף קארו היה אחד מגדולי התורה היותר גדולים של עם ישראל. הוא נולד בספרד, גורש משם בילדותו ועבר לפורטוגל ביחד עם הרבה גולים. גם בפורטוגל הייתה גזירת שמד והם ברחו משם לטורקיה. בינתיים הוא מתגדל בתורה בעוצמות גדולות מאוד. בליל שבועות הוא לומד תורה עם פחות ממנין לומדים וזוכים הם בלילה הזה להתגלות אלוקית מופלאה שתכליתה להחזיר לכנסת ישראל את הכתרים שלה. השליחות של רבי יוסף קארו מקבילה לשליחות של משה רבינו שנשלח להוציא את ישראל ממצרים ולהלביש אותם בגדי מלוכה. כל זאת בזכות גדולותם בתורה.
הם מחזירים לה את העטרה והכתר
השכינה נגלית אל רבי יוסף קארו ואל רבי שלמה הלוי אלקבץ בתיקון ליל שבועות וזוכים לעטר את הכלה בכתריה בלימוד שלהם. כך אומרת להם השכינה "יְדִידַי אוֹהֲבַי, שָׁלוֹם לָכֶם. אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּכֶם! אַשְׁרֵיכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַשְׁרֵיכֶם בָּעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם לְעַטְּרֵנִי בְּלַיְלָה הַזֶּה. אֲשֶׁר זֶה כַּמָּה שָׁנִים נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשִׁי וְאֵין מְנַחֵם לִי וַאֲנִי מֻשְׁלֶכֶת בֶּעָפָר חוֹבֶקֶת אַשְׁפַּתּוֹת, וְעַתָּה הֶחְזַרְתָּם עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ".
גילוי - כמעמד הר סיני
גילוי השכינה ביום שבועות דומה במעט למעמד הר סיני. שהיה שם "קֹל גָּדוֹל בְּחִתּוּךְ אוֹתִיּוֹת וְכָל הַשְּׁכֵנִים הָיוּ שׁוֹמְעִים וְלֹא מְבִינִים. וְהָיָה הַנְּעִימוּת רַב, קוֹל הוֹלֵךְ וְחָזָק. וְנָפַלְנוּ עַל פָּנֵינוּ וְלֹא הָיָה רוּחַ בְּאִישׁ לִשָּׂא אֶת עֵינָיו וּפָנָיו לִרְאוֹת מֵרֹב הַמּוֹרָא". גם האור שמאיר במעמד הזה מזכיר את מעמד הר סיני. "וְאִלְמָלֵא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, הֱיִיתֶם רוֹאִים הָאֵשׁ הַסּוֹבֶבֶת הַבַּיִת הַזֶּה".
וכמו במעמד הר סיני יש פה שליחות גדולה, אבל יש גם סכנה גדולה. השכינה לא מאפשרת לרבי יוסף קארו וחבורתו להתחמק מתפקידם. היא אומרת להם: אם לא תעשו אותה, דמכם בראשכם. "וּזְכִיתֶם לַפְּרוֹזְדוֹר, הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִכָּנֵס בַּטְּרַקְלִין. וְלֹא תֵּצְאוּ מֵהַפְּרוֹזְדוֹר, כִּי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפֶּתַח שַׁעַר הַפְּרוֹזְדוֹר, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ!".
בְּסִבַּתְכֶם אֲנִי מֻשְׁלֶכֶת בֶּעָפָר
האם אתם לא מבינים שבכל המעברים שלכם השכינה מושפלת וזרוקה בעפר, אפילו אם אתם לומדים תורה בדביקות מופלאה? "וְאִלּוּ הֱיִיתֶם מְשַׁעֲרִים אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִיבֵי רְבָבוֹת מֵהַצַּעַר אֲשֶׁר אֲנִי שְׁרוּיָה בּוֹ, לֹא הָיְתָה נִכְנֶסֶת שִׂמְחָה בְּלִבְּכֶם וְלֹא שֶׁחֹק בְּפִיכֶם בְּזוֹכֶרְכֶם כִּי בְּסִבַּתְכֶם אֲנִי מֻשְׁלֶכֶת בֶּעָפָר".
למה בסיבתכם השכינה מושלכת בעפר? כי אתם מנהיגי ישראל ואתם צריכים למשוך את לב עם ישראל מהגלות לארץ ישראל. "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה כה).
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – לעלייה לארץ
בעקבות הדברים הללו כותב רבי שלמה הלוי אלקבץ מכתב ושולח אותו לכל קהילות ישראל וקורא להם בחום לבבו לעלות לארץ ישראל: "לָכֵן כָּל אֶחָד יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם, וְלֹא יַעֲצֹם עֵינֵיכֶם חֶמְדַּת הָעוֹלָם וּמִעוּט הַהַבְטָחָה, פֶּן תִּתְנַחֲמוּ וְאֵין לְאֵל יֶדְכֶם. כִּי כְּבָר אָמַר: 'עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ' וְלֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת. פִּקְּחוּ עֵינֵיכֶם! וְאֵין לִי פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ בְּזֶה יוֹתֵר, וְלִבִּי בּוֹעֵר בְּקִרְבִּי".
רבי שלמה הלוי אלקבץ לא מסתפק בזה וכותב את השיר "לכה דודי" כדי שישירו אותו בבתי הכנסת בקבלת שבת, וכל השיר הזה הוא המשך למכתב שמעודד את הציבור לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל, לבנות את ירושלים ולהקים שכינתא מעפרא, להלבישה כ"ד בגדי מלוכה.
תחילת הגאולה על ידי רבי יוסף קארו וחבריו
ובאמת תחילת הישוב היהודי בארץ ישראל היה על ידי רבי יוסף קארו וחבורתו. כמובן האר"י הקדוש, והרמ"ק. רבי שלמה הלוי אלקבץ והמהר"ם אלשיך. בעל ספר חרדים ועוד צדיקי עולם גדולי תורה ענקיים. קבוצה קטנה שהתחילה את הישוב היהודי בארץ ישראל אחרי חורבן הבית השני.
אחריהם באים השל"ה הקדוש. אור החיים הקדוש. תלמידי הגר"א והבעש"ט. ועוד ועוד עד שהגיעה העליה הראשונה. הברון רוטשילד מסייע לעולים. הרצל וחבריו מעודדים את העם. בלפור מצהיר הצהרה ובינתיים עוד ועוד יהודים עולים וכך קמה מדינת ישראל.
חובת לימוד תורה ונביאים
לימוד תנ"ך – מקשט את כנסת ישראל בתכשיטי מלוכה
כדי שתתחולל הגאולה קבעו חכמינו שיש חובה להיות בקיאים בתנ"ך. כך אנחנו לומדים רגע לפני חטא העגל שבו מאבדים את בגדי המלוכה. שם נאמר "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא). דייקו חכמים שנכתב "כְּכַלֹּתוֹ" ולא "ככלותו" רצתה התורה לרמוז לנו שהיא כמו כלה. שאלו חכמינו למה התורה נמשלה לכלה? וענו: "מה כלה מתקשטת בעשרים וארבע קשוטין הן האמורים בספר ישעיה, אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבע ספרים" (רש"י שמות לא יח, מדרש תנחומא כי תשא פרק טז).
על התיקון הזה שליש מהיום תנ"ך - ושננתם לבניך
בגלל שלימוד ספרי הנביאים על ידי תלמידי חכמים מקשט את כנסת ישראל - את הכלה - אמרו חכמים שיש חובה ללמוד תנ"ך "אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד" (קידושין ל/א). לדעת רש"י אומר שליש שבוע תנ"ך, שליש משנה ושליש תלמוד. לדעת התוס' צריך לחלק כל יום את הלימוד לשלושה שלישים. הרמב"ם פסק כמו תוס' (הלכות תלמוד תורה פרק א יב). כן פסק השו"ע (יו"ד רמו ד).
לחזור כל שנה על התנ"ך
והעיקר שיהיה בקי בתנ"ך "החכמה הראשונה שיהיה בקי בכ"ד ספרים עם הנקודות והטעמים ערוכים בכל ושמורים". אחר כך ילמד משנה וגמרא וכו'. (החיד"א במדבר קדמות מערכת ח אות יז). וגם צריך לחזור עליהם. "יזהר לקרוא מקרא, כל כ"ד (ספרי) תנ"ך, וחוזר חלילה (כלומר לגמור וללמוד שוב). והראשונים היו קוראים לכ"ד "מקדש יה". (החיד"א ב"עבודת הקודש" "מורה באצבע", ס"ק קיח).
בספר "יסוד ושרש העבודה" (שער הניצוץ, תחילת פ"ב) כתב כי ראוי לגמור את התנ"ך פעם בשנה ע"י שיקרא בכל יום פרק אחד מנביאים ופרק אחד מכתובים, ויגמור כך כל שנה בשנתו. "ומי שאינו מאבד זמן, יש עת לכל" (החיד"א ס"ק קנ"ג, אוצרות התורה אבות יד.). וכן כתב כף החיים (ס"ק יג) וז"ל: "ועל כן נוהגים לחלק הנביאים והכתובים כמנין הפרשיות ולקרות בכל שבת חלק השייך לאותה פרשה ולסיימם בשמחת תורה עם הפרשיות".
כדבריו כתב בעל המשנה ברורה "חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב הוא התנ"ך" (משנה ברורה קנה ס"ק ו) כן כתב בספרו ("ליקוטי אמרים" פ"ה) שצריך ללמוד כל שבוע את הפרשה לפי כוחו ולהבין "גם נכון לקבוע עת ללמוד נביאים וכתובים שגם הם ניתנו למשה בסיני… וכן בלימוד המשנה יזהר כל איש ישראל שידע את שיתא סדרי משנה כפי שכלו ובינתו שבודאי ישאלו לאדם לעתיד לבוא עליהם".
רבי עקיבא ותלמידיו עומלים לקשט את הכלה בכ"ד קישוטים
השליחות של רבי עקיבא הייתה לרומם את עם ישראל, ללמד תורה ולהקהיל קהילות ברבים, מתוך התורה הוא מוסר נפש להחזרת עם ישראל למלכותו ונושא כליו של בר כוכבא שהיה ראוי להיות מלכא משיחא עד שנהרג בעוונות (רמב"ם מלכים יא ג). זו הסיבה שחכמינו אמרו כי למד 24 שנים בבית המדרש והיו לו 24 אלף תלמידים. לרמז על מאמציו להחזיר את תכשיטי הכלה.
גם רבי שמעון למד בתחילה במערה 12 שנה ואחר כך 12 חודשים שהם 24. כך מספרת הגמרא כי כשהוא יוצא מהמערה פוגש אותו רבי פנחס בן יאיר ומתרץ לו על כל קושיה עשרים וארבע תירוצים. "כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי" (שבת לג).
כן אנחנו רואים אצל תלמיד אחר של רבי עקיבא, והוא רבי יהודה בר אלעאי שהגמרא (נדרים מט:) מספרת שפניו היו מאירות ביותר והיו המינים מתרעמים על כך: "אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוּדָה, פָּנֶיךָ דּוֹמִין אוֹ כְּמַלְוֵי רִבִּית, אוֹ כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִים. אָמַר לֵיהּ, בִּיהוּדָאֵי, תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירִין, אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית - הַכִּסֵּא אִית לִי מִבֵּיתִי וְעַד בֵּי מִדְרָשָׁא, וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי נִכְנָס". רמז לתפקיד של רבי יהודה שבא לנקות את עם ישראל מטומאות המינים. באמצעות הניקיון יסייע רבי יהודה להחזיר את 24 תכשיטי כנסת ישראל למקומם.
ויהי רצון שנזכה לראות את עם ישראל במלכותו ואת ירושלים בתפארתה כדכתיב "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" אמן ואמן.
סיפור
מה שאשתי מבשלת – אני אוכל
סיפר לי פעם הרב צבי פרבשטיין, הרב של קדומים, כי פעם הוא היה בירושלים וראה שיש שיעור של הרב מרדכי אליהו זצ"ל על הלכות חג השבועות, שמיועד לבעלי-בתים. נכנס ללמוד כיצד ללמד בעלי-בתים שיעור, שזהו לימוד בפני עצמו.
כבר בכניסתו לבית הכנסת שבו התקיים השיעור ראיתי שני בעלי-בתים מתווכחים ביניהם, האם יש לאכול בסעודת ליל שבועות מאכלי בשר או מאכלי חלב. הוויכוח ביניהם הפך להיות כבר עניין אישי שלווה בהרמת קול ואף בהטחת דברים זה כלפי זה.
הוויכוח הסוער נפסק בעת ששמעו את קול מכוניתו של הרב מתקרבת, והם חשבו בלבם לשאול את דעתו של הרב בנושא בעת שייכנס לשיעור. הרב נכנס והחל ללמד את השיעור, ובלי שום קשר למהלך השיעור שאל אחד מהם מה ראוי לאכול בסעודת ליל שבועות, בשר או חלב. חברו-יריבו נכנס לתוך דבריו ואמר את דברו, והיה ברור שיש כאן שני צדדים ניצים שרק מחמת הכבוד ממתנים את דבריהם.
הרב הקשיב בכל הרצינות לשאלתם ואמר שיש בזה מחלוקת. מצד אחד יש ערך לאכילת בשר, כי זה כבוד החג וצריך לכבד את החג ואין שמחה אלא בבשר ויין. ומצד שני יש ערך לאכילת מאכלי חלב, זכר לשתי הלחם וסיבות נוספות.
שני הצדדים לא ויתרו והיו מוכרחים כל אחד להוכיח את צדקתו. הם שאלו: מה הרב אוכל בליל שבועות?
היינו סקרנים לדעת איך הרב יפרק את המוקש שהונח לפתחו, והרב במאור פנים אמר: "מה שאשתי מבשלת – אני אוכל".
(הרב יוסף ארציאל, קדומים)
שאלות
תשובה מיראה. כיצד ניתן לכפר ולתקן כאשר אדם ראה תמונות לא צנועות?
אפשר לעשות תשובה על כל דבר. אבל צריך לברוח מזה כמו מאש. מכפרים על-ידי ראיית דברים קדושים (מידה טובה מרובה פי 500): תמונות צדיקים, שמות קדושים, והרבה לימוד תורה עם העיניים.
כלי גבר על אישה. מה הסיבה לאיסור לנשים ללבוש מכנסיים? האם יש בעיה ללבוש מכנסיים רחבים?
א] הרוב המוחלט של המכנסיים הם צמודים, וזה גורם מחשבות לא טהורות אצל גברים. ב] מכנסיים הם סמל להשתייכות חילונית. למרות שלפעמים זה לא מדויק. ג] אם אלה מכנסיים שדומים למכנסיים של גברים, יש בזה איסור תורה שאשה תלבש כמו איש. ד] טוב לדעת שבזכותך תהיה אווירה טהורה יותר בעם ישראל. אפילו אם זה רק השתפרות קטנה.
ברכות התורה בלילה. מי שלא בירך ברכות התורה ביום ולא התפלל, האם יברך בלילה או לא? האם יש הבדל בין גברים לנשים? מה הטעם?
אין הבדל בין איש לאישה ביחס לברכות התורה, אלא שאין אישה מוציאה ידי חובה את האיש. ניתן לברך גם בלילה, הואיל וברכות התורה הן ברכות שלא קשורות דווקא ליום, אלא ללימוד תורה.
איך עושים קידוש?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
