ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- ראש השנה
כתב הרמב"ם - כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב חוץ מפרשת האזינו ולמה פוסקין בה בעניינים אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה. (הל' תפילה פי"ג ה"ה)
• מלשון זיו וזוהר, והוא מתקנת עזרא, לבאר שיחזור הזיו והזוהר לישראל, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, שכן שירת האזינו היא נחמה גדולה והבטחה בענין הגאולה, ובנקמת ישראל מאויביהם, ובכפרתם מעונותיהם (רבנו בחיי).
• רמז של הזי"ו ל"ך, שהה' כנגד חמשה שקוראים בתורה בראש השנה שחל בחול, ז' כנגד שבעה שקוראים בראש השנה שחל בשבת, י' כנגד עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ו' כנגד ששה קרואים ביום הכיפורים שחל בחול, ל' כנגד שלשים תקיעות שתוקעים בראש השנה, כ' כנגד עשרים יום שמתענים בהם היחידים, עשרה לפני ראש השנה, ועשרה בין ראש השנה ליום הכיפורים (הרוקח, שבולי הלקט שו, ומחזור ויטרי בשם רב סעדיה גאון).
• חכמים נתנו סימן להפסקת פרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה, כדי שלא יתקוטטו העולם עם השליח צבור אם יפסיק להם בתוכחה (אבודרהם סדר פרשיות).
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב. (לב ב)
בגמרא (תענית ז.) רָבָא רָמֵי, כְּתִיב: 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי' בלשון קשה, וּכְתִיב: 'תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי' בלשון רכה! אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא — כַּטַּל דמשמע נחת, וְאִם לָאו — עוֹרְפֵהוּ כַּמָּטָר הרגהו.
שאלה – למה הקדימה התורה את התלמיד שאינו הגון יַעֲרֹף כַּמָּטָר לפני ההגון תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.
תשובה – לפי שכל זמן שהתלמיד שאינו הגון נמצא אי אפשר ללמד גם את ההגון, שהאינו הגון יקלקלנו לכן בתחלה מוכרח לערוף את האינו הגון ולהסירו ואח"כ יוכל ללמד את ההגון. (טעמא דקרא)
דרך צחות אמרו שת"ח כשהוא הגון דומה לטל שאין אדם קץ בו אע"פ שהוא מתמיד לבא בכל יום ואם אינו הגון דומה למטר שאע"פ שאינו בא אלא לעתים אדם קץ בו תכף שנעשה ממנו מה שצריך לבריות בהכרח והוא שאמר כתוב יַעֲרֹף כַּמָּטָר וכתוב תִּזַּל כַּטַּל הא בתלמיד חכם הגון הא בתלמיד חכם שאינו הגון. (מאירי – שם)
משום דטל בא לעולם בנחת וברצון, משא"כ המטר בעת ירידתו בורחים האנשים ממנו אל הבית, וזהו שאמר אם ת"ח הגון הוא התקרב אליו בנחת כמו הזלת הטל שבא בנחת וברצון, ואם לאו פנה אליו עורף וברח ממנו כמו מן המטר. (תורה תמימה)
שאלה – מה הטעם שאמרו רז"ל (שבת קיד.) כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדּוֹ — חַיָּיב מִיתָה.
תשובה – לפי שמוכח מזה שרוצה להתכבד בכבודה של תורה ואמר התנא (משנה אבות א, יג) וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֳלֵף וכל הנהנה נוטל חייו מעולם הזה, והנה לומד לשמה מוכרח שיהיה למודו בהצנע ולכן דימהו לטל שיורד בהצנע אבל שלא לשמה לימודו בפרסום גדול שמתכוין לפרסמו לכך דימהו למטר שירידתו בפרסום ונראית לעינים. (בניהו - תענית ז.)
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. (לב ה)
רמז בפסוק למתנה הטובה שנתן לנו הקב"ה מדי שנה בשנה חודש אלול ועשרת ימי תשובה של השנה החדשה.
שִׁחֵת אע"פ שהאדם שיחת את גופו ונפשו בעוונות במשך השנה כולה, עם כל זה זוכה לימי אלול לוֹ לֹא אותיות 'אלול' וימים אלו יהיו בָּנָיו יוכל לבנות מחדש ולתקן את כל הפגמים. ועוד גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ אשר הוסיף עוד עשרה ימים מר"ה עד יוהכ"פ, והם יחדיו ארבעים יום וארבעים לילה מוּמָם מ' יום ומ' לילות. הלילות נרמזו באות מ' הנכתבת בלי מילוי כיון שרובו בשינה. והימים רמזים ב'מם' שנכתב במילוי אותיות שהאדם מסוגל למלא אותם בתשובה ומעשים טובים. עם כל זה תראה שיש דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל גם בימים אלו שאין חוזרים בתשובה כראוי. (בא"ח – דרושים)
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט)
ד' פעמים אֲנִי בפסוק כנגד ד' גלויות, כלומר אני עמכם בכל גלות וגלות, בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג). (רבינו אפרים)
ד' פעמים אֲנִי בפסוק כי לעתיד לבוא יראה בד' רוחות העולם על פי ד' החיות כי אין אלוה כי אם השם הנכבד והנורא שבו ד' אותיות וגם מטטרון יעיד על זה שאין למעלה שום אלוה זולתו וגם עדת קרח יעידו שאין למטה זולתו וישראל, וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְ-הֹוָה וַאֲנִי אֵל (ישעיה מג), הרי ד' עדים.
(הרוקח)
אֲנִי הוא כינוי לשכינה כידוע. והכל תלוי בתשובה. והעיני בשר לו ימהר לשוב לקרב הגאולה מאחר שהשכינה בגלות. ובעבור השכינה לבד צריך לשוב ואמרו רז"ל אין עַתָּה אלא תשובה (ב"ר פכ"א) ויצדק הרמז התשובה בתיבת עַתָּה כי ברגע קטן סגי בהרהור תשובה. ועוד רמז תשובה אותיות תשוב ה' וגם יש תשובה עילאה ורמוז בתיבת עַתָּה כאב את בן ירצה רְאוּ עַתָּה ראו בדעתכם תשובה הרמוז בתיבת עַתָּה ומהרו לשוב כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא והשכינה כביכול בגלות ובעבורה שובו אתיו לאביכם שבשמים. ובכח התשובה אֲנִי אָמִית לסט"א וַאֲחַיֶּה ניצוצי הקדושה המה יעלו אל מקום הקודש. (נחל קדומים)
הנה לבושי השם הנכבד הוי"ה ב"ה נקרא אני, כי האותיות אשר לפני שם הוי"ה [טדה"ד שבגימטריא כ"ב] ואחר השם ב"ה [כוז"ו שבגימטריא ל"ט] בגימטריא אני (61). כעין לבוש המסתיר את הלובש לפניו ולאחריו. והנה הוא בגימטריא אני, להורות אֲנִי אֲנִי הוּא, והגם שאני מתלבש בטבע, הנה תתבונן כִּי אֲנִי הוּא. (בני יששכר אדר מאמר ג ו)
כתבו המפרשים שישראל יש להם תשובה לפי שיש להם דין של בנים, וקי"ל (קדושין לב.) הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. כתבו הפוסקים דהאב אין בזיונו מחול, וכתיב (במדבר טו) כִּי דְבַר יְ-הֹוָה בָּזָה. ובזוהר הקד' על איזה עונות אמרו עבדינן קלנא לשכינתא. עושים קלון זלזול או צער לשכינה. מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ' – שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וניחא לן דישראל מודים דכולי עלמא דיליה ויכול למחול דדווקא במלך פרטי אין כבודו מחול דבעינן שתהא אימתו עליך. ולגבי הקב"ה לא שייך זה. וזהו שאמר רְאוּ והתבוננו עַתָּה שהיא תשובה לשוב. וכי תימא איכא עוונות דבזיון ואב אין בזיונו מחול לזה אמר כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וכולי עלמא דיליה ויכולני למחול. (חומת אנך)
אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל ס"ת אני, לומר שמרוב אהבת הקב"ה לישראל אינו מניחם בגלות, ומשלו ז"ל למלך שהיה לו בן אהוב לכל מקום שהיה הולך היה מוליכו עמו. חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כתיב חסר ו', היינו לְעֹלָם הבא שהוא נעלם מבני אדם. (שפתי כהן)
חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כתיב חסר ו'. לאחר ששת אלפים שנה אז יהיה וְנִשְׂגַּב יְ-הֹוָה לְבַדּוֹ (ישעיה ב יא) ונחסר ו', שששה ימים נדונים הרשעים.(מנחת יהודה)
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט)
אמרו רז"ל (סנהדרין קד.) בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא. דִּכְתִיב: 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'. אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו.
שאלה – מה הטעם בזה שהבן מזכה את אביו ואין האב מזכה את בנו.
תשובה – לפי שהבן נמנע מעשיית עבירות בשל הפחד שיש לו מאביו. נמצא שלאב יש חלק במעשיו הטובים של הבן לפיכך הם נזקפים גם לזכותו ביום הדין. לעומת זאת האב אינו נרתע מלעשות עבירות בשל פחד מהבן, אשר על כן העובדה ששמר את המצוות ולא חטא אינה נזקפת לזכות הבן, ואינה יכולה להציל אותו בדין. (פניני הגר"א)
א"נ - לפי שדרך מקצת הרשעים שלא רוצים שיהיו בניהם כמותן אלא שיהיו צדיקים ועל כן ברא מזכי אבא שאביו אע"פ שרשע הוא היה מוכיחו להדריכו בדרך טוב ואין אבא מזכי ברא שהיה לו ממי ללמוד ולא למד. (חידושי אגדות)
שאלה – הא דאמרינן אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. והרי מצינו שדוד המלך ע"ה אמר על אבשלום בנו (ש"ב יט) 'בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי'. שהעלה אותו משבעה מדורי גיהנם והביאו לעולם הבא (סוטה י:). כיצד העלה אותו מגיהנם והרי אין אבא מזכי ברא.
תשובה – משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים שהיה כתוב על גולגלתו זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו ועוד אבשלום לא עבד עבודת כוכבים. א"נ מצי למימר הא דאמר אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפילה, אבל תפילה מועלת ודוד התפלל על אבשלום. (תוס' שם)
שאלה – מה ענין צעקת 'בְּנִי' להצילו מן העונש. יכול היה להתפלל עליו בלשון אחר.
תשובה – לפי שהתפלל אל ה' לעורר רחמיו על אבשלום שיסלח לו חַטֹּאתָיו. וכך אמר דוד, רבש"ע הנה כנגדי חטא אבשלום חֲטָאָה גְדֹלָה, ואעפ"כ אני מרחם עליו וקורא אותו 'בְּנִי'. ראה עד היכן מגיעין רחמי האב על הבן. קל וחומר לך ה' שקראתנו 'בָּנִים' ולכן אע"פ שחטא לך רחם עליו כרחם אב על בנו והצילהו מדינו של גיהנם. (יין לבנון על אבות ג יד)
לְדָוִד יְ-הֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְ-הֹוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. (תהלים כז א)
כתב בספר 'שם טוב קטן' (רבי בנימין בינש הכהן זצוק"ל תצ"ט) - הא לך סוד גדול כל האומר רז מזמור זה מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה ואפילו גזירה רעה נתונה על האדם מן השמים יכולנה לבטלה. ומבטל ומעביר מעליו כל המקטרגים ושטנים ומארי תריסן ומבטל מעליו כל גזירות רעות וקשות ויוצא בדימוס זכאי בדין.
וכ"כ החיד"א - מנהג טוב לומר אחר כל תפלה מזמור לְדָוִד יְ-הֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי ובפרט מר"ח אלול עד הושענא רבא. (מורה באצבע לז)
הטעם הוא שבמזמור הלז יש בו הכוונה של הי"ג מידות של רחמים, ולכך יש בו י"ג שמות הוי"ה, ולכך אומרים אותו מראש חודש אלול, כי מראש חודש אלול נפתחו הי"ג מקורות מי"ג מידות הרחמים. (סידור רבי שבתי סופר מפרעמישלא)
טעם נוסף - ע"פ המדרש 'שוחר טוב', אוֹרִי – זה ר"ה, יִשְׁעִי [מלשון ישועה], יום של סליחה וכפרה, יום של כפרת עונות, יום שאין השטן משטין ומקטרג לזה קוראים 'ישועה גדולה' – זה יו"כ, כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה – זה סוכות (אלף למטה תקפא סק"ו).
בתיבת 'לׅוׅלׅאׅ' נרמז אותיות אלול, שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא. ומטעם זה אומרים מזמור זה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא, שמר"ח אלול מתחילין ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לׅׄוּׅׄלֵׅׄאׅׄ. (פרי צדיק)
מובא במדרש - בשעה שחטא אדם הראשון לא רצתה החמה לשקוע עד יום ב', והלבנה הלכה כדרכה כל השנה. נמצא לפי הילוך הלבנה – היה יום הכיפורים בי' תשרי, ולפי הילוך החמה היה בי"א, נמצא טעה השטן ובא ביום י"א, אמר לו הקב"ה 'מתוך שלא תוכל עתה לקטרג, כך לא תוכל לקטרג בכל שנה ביום הכיפורים. ובגמרא (יומא כ.) – 'הַשָּׂטָן' בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי. תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי — אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי.
מבואר מהמדרש שרק מפני שהחמה לא שקעה בראש השנה הוא היום שבו חטא אדם הראשון לא היה יכול השטן לקטרג. וזה שאמר המדרש בגלל ה'אוֹרִי' השמש שהיתה בראש השנה, נמצא יִשְׁעִי היתה ישועה ביום הכיפורים. (מדרש יהונתן)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
