ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
סוגיית מקיף וניקף מורכבת מאד ברמת סידור הפרטים הטכניים, וכלשון המאירי כאן 'מבולבלת מאד בידי המפרשים', ועל כן בחלק הראשון נעסוק בסידור המקרים, ובחלק השני בצדדי המהות של דין נהנה.
נביא את לשון המשנה (ד, ב):
המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו; רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל.
משנה זו היא דוגמא מצויינת עבור התבנית של מקרה-דין-טעם-מקור. שכן הרבה מאד פרטים חסרים בה על מנת להבינה כראוי.
נתחיל כמובן מהמקרה:
א. מי הוא המקיף? השכן הצמוד או שמא סתם אדם שרצה להרויח או לעשות טובה לחבירו? ב. את מה הוא הקיף? בית?שדה?חצר? ג. היכן השטחים הנ"ל מצויים? ד. מה צורך הגידור? הצבת גבולות? מניעת כניסת בע"ח? כניסת בני אדם? ה. היכן ממוקמת הגדר? ו. האם הניקף היה מודע לפעולת המקיף או לא? כיצד הגיב לזה? ז. באיזה סוג של גדר הקיפו?
וכן יש לשאול שאלות על הדין:
א. לפי כוונת ת"ק שאין מחייבין אותו כלל או שאין מחייבין על הכל(כלומר בא לאפוקי משיטת ר"י)? ב. האם יהיה הבדל בדין לפי הבדל התשובות לשאלות המקרה? ג. לפי ר"י כיצד מודדים את הכל?
המשך בשאלות על הטעם:
א. מה טעמו של ת"ק? ב. מה טעמו של ר"י? ג. כיצד יתרצו על קושיית חברם? ד. מדוע שיתחייב לשלם על הנאה של ביקש כלל(בהנחה שכך היה)?
שאלות על המקור:
א. מהו המקור שאפשר לחייב בכה"ג? ב. מה יעשה כ"א בסוגיא עם המקורות השונים הנראים כקשים על דעתו?
מקורות משלימים לסוגיא
בהמשך הגמרא בסוגיא מובאים שני פרטים שדורשים שימת לב:
א. יש צורך בשומר – אגר נטירא.
מצורך זה יש ללמוד לכאורה שהרווח בגדר שמייתר את השומר הוא הרחקה של בעלי חיים או אנשים שרוצים להכנס, שאם הגדר אמורה לפתור את בעיית היזק הראיה, מה צורך יש בשומר?
ב. המעשה עם רוניא (ה, א):
רוניא, אקפיה רבינא מארבע רוחותיו. א"ל: הב לי כמה דגדרי, לא יהיב ליה. הב לי לפי קנים בזול, לא יהיב ליה. הב לי אגר נטירותא, לא יהיב ליה. יומא חד הוה קא גדר דיקלי, אמר ליה לאריסיה: זיל שקול מניה קיבורא דאהיני. אזל לאתויי, רמא ביה קלא, א"ל: גלית דעתך דמינח ניחא לך, לא יהא אלא עיזא בעלמא, מי לא בעי נטירותא? א"ל: עיזא בעלמא לאו לאכלויי בעיא. א"ל: ולא גברא בעית דמיכלי לה? אתא לקמיה דרבא, א"ל: זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא, דאיננא לך דינא כר"ה אליבא דרבי יוסי.
מכאן לכאורה משמע שמדובר בגדר שאמורה למנוע מבעלי חיים או בני אדם, כנ"ל, כמו כן לומדים מכאן על גילוי דעתו של הניקף.
מקור מרכזי משלים להבנת סוגייתנו הוא מהגמרא בב"ק (כ, ב):
תנן: המקיף חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו; הא רביעית - מחייבין אותו, ש"מ: זה נהנה וזה לא חסר - חייב! שאני התם, דאמר ליה: את גרמת לי הקיפא יתירא. ת"ש, א"ר יוסי: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל; טעמא דגדר ניקף, הא מקיף - פטור, ש"מ: זה נהנה וזה לא חסר - פטור! שאני התם, דאמר ליה: לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא.
מגמ' זו נראים על פניו כמה פרטים משמעותיים. א. סיבת החיוב במקיף וניקף היא דין נהנה. ב. הביטוי 'היקפא יתירא קא גרמת לי' מלמד על מיקומה של הגדר, שכביכול יש גדר מיותרת, ולכא' מוכרח שיש גדר חיצונית לשתי השדות. ג. מובן מכאן שאין לפנימי חסרון כלל.
בשילוב כל המקורות ומענה לשאלות הרבות שיש בהבנת הסוגיא, נחלקו כאמור רבותינו הראשונים. כל אחד מסביר את כל המקורות בהתאם להבנתו הבסיסית. ננסה לגעת בקצרה בשיטות השונות.
שיטת רש"י
רש"י על המשנה כותב (ד"ה אין מחייבין):
אין מחייבין אותו - לתת כלום כדאמרי' דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא.
ומכאן נלמד שלדעתו המשנה עוסקת בהיזק ראיה, שהרי הביטוי נהגו לא לגדור הוא המשך המשנה הראשונה העוסקת בה"ר. וכמו כן, בהמשך הסוגיא כותב רש"י (ד"ה ה"ג תנן) שאין מחייבין את הניקף אם אין גדר רביעית משום ש'גלוי הוא'. ומה אכפת לן מצד מה שהוא גלוי? יכול היה לכתוב פרוץ הוא. ונראה שהוא בא לרמוז לנו שהחסרון עומד במקומו שכן אפשר לראותו והיזק ראיה עדיין קיים.
ואם בסוגייתנו אפשר רק לדייק מלשון רש"י שמדובר על גדר פנימית, הרי שבב"ק הדבר מפורש. שם כתב רש"י (ד"ה וגדר):
וגדר - ראובן את הראשונה סמוך לשדה שמעון לבד מחיצות חיצונות שהיו לו בינו לשאר הבקעות.
ועל כרחך שהגדר המדוברת היא למנוע היזק ראיה. אך אם כן, מדוע הדבר נחשב ללא חסר? הרי ודאי יש למקיף צורך בגדר, והוא חסר והניקף נהנה? ומבואר באחד משני פנים: א. הרמב"ן כ' בשיטה זו שאינו חסר משום שעל הניזק להרחיק עצמו ואכן המקיף פעל רק לטובת עצמו. ב. עפ"י מה שביאר רש"י שמדובר בבקעה במקום שנהגו לא לגדור, הרי אין זה נחשב באמת להיזק ראיה ולכן אינו מוגדר חסר.
אך עדיין קשה, אם מדובר בגדר פנימית, אז מדוע ניתן להגדירה כ'היקפא יתירא', והרי היא נצרכת מצד עצמה ואין בה שום תוספת? על זה כבר ענה רש"י לעיל, שכנראה היו לו גם מחיצות חיצוניות בינו לבין שדות אחרים, והמצאות השני במרחב בפועל הוסיפה לו צורך בגידור נוסף.
שאלה נוספת, על ההעמדה בה"ר היא הבנת הצורך בשומר, שהרי מסתמא לא מעמידים שומר אלא לסלק מזיקים בפועל. וכ' המאירי לשיטות אלו שהשומר נועד להרחיק אנשים מלעמוד ולהסתכל.
המקור האחרון שצריך להסביר בשיטה זו היא המעשה שהובא מרוניא, ממנו משמע שודאי הצורך בגדר הוא הרחקת מזיקים של ממש ולא היזק ראיה. ומבאר המאירי בשיטת רש"י שמעשה זה לא בא ללמד על עניין הגדר אלא ללמד שגילוי דעת ע"י הניקף שנח לו בהיקף, מחייבו בתשלום.
המאירי מסביר, שהניקף מחויב לשלם למקיף מכח שני דינים: מצד עיקר הדין, כנראה ששתיקתו עשאתו שליח. והן מצד דין נהנה, שבו היה משלם אף ללא עשייתו כשליח.
שיטת תוס' ורמב"ן
שיטה שונה מאד ביסודה מופיעה בסוגייתנו בדברי רש"י בהגהת הרשב"ם:
תמ"ש [תוספת מורנו שמואל] ול"נ טעמא משום דאכתי לא מהני ליה מידי שהכל יכולים ליכנס מרוח רביעית אבל אם גדר רביעית מחייבין אותו כדאמרינן בגמ' ואף על גב דאמרינן לעיל דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא ה"מ בין בקעה לבקעה וכותל גבוה ד' אמות לשם הוא דלא בעינן מ"ט דליכא היזק ראיה אבל בשביל היזק בהמות שלא יכנסו לשדה צריך לגדור גדר שלו עשרה טפחים המונע מליכנס הבהמות.
כלומר, הטעם לפטור הניקף מתשלום לפי ת"ק הוא שאין תועלת כלל בגדר. וזאת משום שאע"פ שמדובר כאן על בקעה שלא נהגו לגדור בה, וכמו שפירש רש"י, עניינה של הגדר כאן איננו היזק ראיה אלא מניעת בהמות מלהכנס ולהזיק.
עפ"י העמדה זו מובן מדוע הגדר נחשבת היקפא יתירא, שהרי לולא הפנימי היה היקף השטח קטן יותר. וכמו כן מובן מדוע המקיף נחשב אינו חסר, שהרי ההיקף הוא חיצוני גם עבורו, ובלאו הכי היה גודר עבור עצמו, מחמת בעלי החיים. וכן פשוט הצורך בשומר להרחקת בעלי חיים, ומובן גם המעשה ברוניא, שהוא ממש הוכחה לדיון בגמרא.
אמנם בדבר סיבת החיוב יש הבדל בין תוס' לרמב"ן. מתוס' בב"ק עולה שהחיוב הוא משום דין נהנה ואילו מהרמב"ן בסוגיין הוא משום דין היורד לשדה חבירו.
שיטת ר"י מגאש
שיטה נוספת המבארת את הסוגיא בדין היזק ראיה, היא שיטת ר"י מגאש (חידושים ובמאירי). אך לשיטתו, בשונה מרש"י, מיקום הגדר אינו בין הפנימי לחיצוני אלא בין החיצוני לרשות הרבים, ומטרתה היא מניעת ה"ר המגיע מהרבים. ולכן אע"פ שמדובר בבקעה שהוא מקום שלא נהגו לגדור, ה"מ בה"ר שבין שניים, אך בין היחיד לרבים אכן יש ה"ר.
בביאור הפרטים של הסוגיא, יש והסבר הוא כרש"י ויש שדומה יותר לתוס'. את ההסבר ל'היקפא יתירא' יבאר כרש"י שישנה הגדלת היקף שטח המקיף בשל השדה הפנימית. ואילו את הסיבה שאינו חסר נבאר כתוס' שבלאו הכי היה צריך לגדור את עצמו מהרבים. השומר נצרך להרחיק אנשים מלהסתכל אל תוך השטח בפרטי. הלימוד מרוניא אינו לימוד הלכה אלא גלגול של מעשה הדומה לעניינים הנידונים, וטעם החיוב נובע מדין זה נהנה וזה חסר.
שיטת בעל המאור
בעל המאור מעמיד את הסוגיא בבקעה במקום בו נהגו לגדור. משום שאם המדובר הוא מקום שלא נהגו, לדעת בעל המאור ודאי שאין למקיף שום תביעה ביחס אל הניקף, אפילו גדר הכל. אך אף הוא סובר שמטרת הגדר היא למנוע היזק ראיה, ומיקומה של הגדר היא בין שתי השדות אך רק בשטח של המקיף. ומכיון שמדובר רק בשטחו של המקיף ממילא מובן מדוע הגמ' מגדירה אותו אינו חסר, שעשה זאת בלאו הכי בשטחו.
השומר נצרך להרחקת הסתכלות, כהסבר בשאר הנוקטים כאן משום ה"ר. והלימוד מרוניא מבסס את יסוד גילוי הדעת המחייב. טעם החיוב הוא משום זה נהנה וזה חסר.
נקודה אחת שאיננה בהירה לי, כיצד יסביר את היקפא יתירא. שהרי אם מדובר בגדר פנימית בלבד, אין בזה ייתור אלא בסיס. ואולי י"ל שדעתו כמ"ש רש"י שגדר גם החיצונית, וזה מתאים לבקעה שנהגו לגדור בה. אך אני עוד צ"ע.
שיטת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם (שכנים ג, ג-ד) היא ייחודית, ולדעתו המשנה אינה עוסקת כלל בשדות אלא במקיף חורבה בין חורבות, וזאת כהמשך למשניות הקודמות והעוקבות הדנות בחצרות ולא בשדות. מיקומה של הגדר לשיטתו בין בתי המקיף לבית הניקף: אם היא בנויה על שטח שניהם – משתתף בהכל.(כס"מ: שחורבה עתידה להבנות) ואם היא בנויה על שטח המקיף – משתתף בדבר מועט.
מטרת ההיקף היא ליצור חצר ובעצם למנוע היזק ראיה, ואין מה להשוות לסוגיא בב"ק משום ששם מבינה הסתמא דגמ' שמטרת הגדר להרחיק בהמות. אך אין הלכה כגמ' שם אלא כגמ' במקומה (עיין אבן האזל כאן). ולפי זה, שם מוגדר לא חסר כיון שלא היה מחויב לגדור לניקף, אך כן נקרא היקפא יתירא משום שהשטח הפנימי בפועל מרחיב את החיצוני.
השומר נצרך להרחיק מהיזק ראיה, ורוניא מלמד על גילוי דעת. טעם החיוב משתנה בין ב"ב לב"ק, שכן כפי שכתבנו מעמידים במצבים שונים. בב"ק טעם החיוב הוא משום נהנה, ואין הלכה כן. ואילו בב"ב טעם החיוב הוא משום יורד לשדה חבירו.
בכדי לסדר את השיטות השונות, ערכנו טבלה ובה השאלות המרכזיות על המקורות השונים, וכיצד כל ראשון מתמודד ומפרש את הצדדים השונים. בסיכום כאן לא הרחבנו בשיטת ראב"ד, אך מובא בטבלה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
