ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
משנה. הנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו...רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות. גמרא. אמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי חייב. - פשיטא, זו בזו תנן! - מהו דתימא: רבנן בכלי נמי פטרי, והא דקתני זו בזו - להודיעך כחו דרבי אליעזר, קא משמע לן. ואמר רבי אלעזר: מחלוקת לעצמו, אבל לחבירו - דברי הכל פטור. - פשיטא, צפרניו תנן! - מהו דתימא: רבי אליעזר לחבירו נמי מחייב, והא דקתני צפרניו - להודיעך כחן דרבנן, קא משמע לן.
לא נרחיב הרבה, כי אין זה עיקר הסוגיא, אך בכ"ז נעלה את השאלה - במה נחלקו רבי אליעזר וחכמים? נראה לי לומר שמחלוקתם היא בהגדרת נטילת צפרנים ביד כדבר משונה או לא. אין זאת מחלוקת במציאות אלא מחלוקת בהגדרת המציאות, האם אחוזים מסוימים של אנשים הנוהגים באופן מסוים מחשיב את הדבר ל'דרכו' או שמא עדיין הוא בגדר 'שלא כדרכו'. לדעת רבי אליעזר כיון שעושים זאת יש בזה חטאת, ואילו לחכמים אין זו הדרך הרגילה והיעילה למעשה ועל כן הוא בגדר שבות בלבד.
החיוב על גזיזת צפרנים ושיער
הגמ' לא אומרת במפורש משום מה החיוב בנטילת השער וכדומה, ומצינו בדברי הראשונים שני כיוונים. רש"י ועוד ראשונים (ר"ן, ריטב"א) סוברים שהוא משום גוזז, וחכמים פוטרים משום שאין דרך גזיזה בכך. אמנם יש שיטה בראשונים (הנ"ל) שמבארת את החיוב של המשנה משום מלאכת 'עוקר דבר מגידולו' (להלן - עד"מ). הריטב"א והר"ן, בעקבות הרמב"ן (שבת קו, א), לא מקבלים זאת משום שלדעתם עד"מ הוא תולדת קוצר ולא גוזז, וממילא שייך רק בגידולי קרקע. ועוד, שבגזיזת האדם הרי אינו צריך לנגזז ואינו דומה לקוצר שהוא רק אם צריך לעצים. ועל כן מחייבים שנטילת צפרנים מדין גוזז. ומחדשים שאע"פ שאין האדם צריך לצפרנים ושער בכל זאת נחשב הדבר למלאכה הצריכה לגופה באשר היא תיקון הגוף.
ואף הביאור הלכה (שמ, א ד"ה וחייב) מאריך בהסבר החידוש הנ"ל. ונרחיב. הרי קיי"ל כשיטת ר"ש בכמה מקומות שמשאצל"ג פטור. וא"כ הרי בגזיזת צפרנים ושיער אין שום צורך בדבר הנגזז ומדוע א"כ חייבים עליה? ואמנם תוס' סובר שהוא רק לשיטת רבי יהודה שמחייב, להלן נרחיב בדברי התוס', אך שיטת כמה ראשונים הפוסקים את ר"ש ואעפ"כ פוסקים שחייב על גזיזת צפרנים ושיער?
עונה הבה"ל שכנראה שיטתם כשיטת הריב"ש שכתב כך (סימן שצד):
כן הוא הענין בסריקה שהרי נהנה הוא בהשרה. ואף על פי שהשערות הנושרות אזלי לאבוד מה בכך כיון שהוא נהנה במלאכה ההיא, שהרי הנוטל צפרניו בכלי אף על פי שאינו צריך לצפרניו אלא אזלי לאבוד חייב אפי' לר"ש דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי הנטילה היא המלאכ' וכן בשער... אבל בנטילת שער וצפרנים דרך נטילה בכך... אבל גזיזה היתה במשכן שלא לצורך הצמר והשער, רק לצורך העור כגון בעורות תחשים. ועל כן חייב כל שהוא לצורך גופו אף על פי שאינו צריך לשער. ומלאכה הצריכה לגופה היא וכו'.
והיינו שאין להגדיר את גוזז רק לפי הנגזז אלא גם לפי הגזוז. ולכן העור הנותר הוא התוצר הרצוי ויש לראות את הפעולה של הגזיזה כתיקון שלו ועל כן יש בו איסור גוזז.
שיטת תוס'
תוס' בסוגיא (צד, ב ד"ה אבל) כותב שאכן המשנה והגמרא קאי רק אליבא דרבי יהודה הסובר משאצל"ג חייב. ועל כרחך אין הם מקבלים את דברי הריב"ש על תיקון העורות. ומבארים האחרונים שהם סוברים שתיקון העורות כלול במלאכת ממחק, וכפי שכותב רש"י (עג, א ד"ה וממחקו). ועוד מבואר באגלי טל (גוזז א, ב) שלפי תוס' אין חיוב גוזז בבהמה מתה וכ"ש שאין חיוב בגוזז מן השלח, היינו עור מופשט. ואע"פ שכך כתוב בתוספתא ובירושלמי, וכך פוסק הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים, תוס' סובר שהלכה זו לא מופיעה בש"ס דידן כיון שאינו להלכה. וראה שם באורך בכל אות ב שמרחיב לבאר את שיטת התוס'.
נוסיף שלפי תוס' (בכורות כה, א ד"ה ואמר) עד"מ הוא תולדת גוזז. ושמא הם מקור המאן דאמר המובא בריטב"א ור"ן הנ"ל המבארים את חיוב הנוטל צפרנים משום עד"מ.
ועוד נציין שהגר"א בביאורו לשו"ע (או"ח שמ, א) כותב שגמ' זו של הנוטל צפרניו היא ראיה לשיטת הרמב"ם שהלכה בדין משאצל"ג כרבי יהודה.
וחשבתי ראיה לשיטת התוס' שאכן גוזז הוא רק מלאכה הצריכה לגופה, מעצם הגדרתה במשנה 'הגוזז את הצמר והמלבנו' ומשמע מכך שההגדרה נסובה סביב הצמר, התוצר, שזה עיקרה של המלאכה. היה ניתן לומר הגוזז והמלבן, או אפילו הגוזז את הצאן ובזה היה כלול אפילו גזיזה לצורך מניעת יתר חום לבהמה. ומשלא נכתב כך אלא 'הגוזז את הצמר' משמע שהוא עיקרה של המלאכה. ולאידך גיסא ניתן לבאר שאין לדייק מזה כלל משום שאפשר לומר 'תנא סידורא דבגד נקט' כמו ששנה ביחס לאפיה.
שורש מחלוקתם
נביא עוד נקודה אחת בקצרה מדברי האג"ט שם בנוגע לשורש המחלוקת בין התוס' לרמב"ן ודעימיה. לשיטת התוס' עיקר מלאכת גוזז היא ניתוק הגיזה מן הבשר או בלשון אחרת מן הבהמה, ועל כן יש חיוב רק על גוזז בהמה חיה, וראה שם עוד נפקותות. ואילו לרמב"ן עיקר גוזז הוא ניתוק מהעור, ועל כן יש חיוב על גוזז בין בחיה בין במתה.
במה שייך גוזז
נשלים את התמונה בדבר גוזז בנידון אחד של המנ"ח נביא אותו בלשונו (מוסך השבת, הגוזז):
ונ"ל דמלאכה זו דגוזז הוא דוקא בענינים שדרך לגזוז או לתלוש מגופו או מבהמה כמו שחשבם הר"מ צמר שער צפרנים כנף או ציצין דכל הדברים עושין חליפין והדרך לגזוז היינו ליטול אותם מהגוף וכן יבלת דהוא מותרות והדרך ליטול אותם אבל אין סברא דאם חותך חתיכת בשר מעל גופו או איזה אבר וכן מבהמה בכלי שיתחייב משום גוזז כי ודאי אין דרך גזיזה בכך.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













