בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קטגוריה משנית
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • סנהדרין
undefined
5 דק' קריאה
כמה דיינים נדרשים בהלוואות? המשנה האומרת בתחילת המסכת 'דיני ממונות בשלושה גזלות וחבלות בשלושה'. ונחלקו האמוראים בביאור דברי המשנה. שיטת רבי אבהו – דיני ממונות היינו דיני גזלות והם נידונים בשלושה. דיני הלואות לא מוזכרים במשנה זו, שכן - מדאורייתא צריך שלושה מומחים אך בכדי שלא לנעול דלת בפני לווין אמרו חכמים שניתן לדון בג' הדיוטות. רבא דוחה את דברי רבי אבהו וסובר אחרת - דתרתי קתני, וכפי שנבאר. [יתכן ורבי אבהו לא חוזר בו, וסובר שאין לומר תרתי קתני, די"ל שהמשנה עוסקת בדיני דאורייתא. וצ"ע.] שיטת רבא – מסכים עם רבי אבהו שמדאורייתא צריך ג' מומחים אך מחשש נעילת דלת התירו בג' הדיוטות. והכוונה ב'דיני ממונות בשלושה' היינו הלוואות בשלושה מדרבנן, ודיני גזלות משלושה מדאורייתא. והמשנה 'תרתי קתני' היינו - עוסקת בשני דינים שונים. שיטת רב אחא בר איקא – מסכים עם רבא שהמשנה מורה שצריך בדיני ממונות, היינו הלוואות, שלושה מדרבנן ודיני גזלות בשלושה מדאורייתא. אך לא מצד קולא כי אם מצד חומרא - שמדין תורה בהלואות מספיק דיין אחד, אך מחשש שמא יבחרו כדיינים אנשים שהם 'יושבי קרנות' שאין ביניהם מי שיודע מעט דינים, אמרו לדון בשלושה שאז מסתמא יש מי שמכיר דינים. זהו הדין היוצא מן הגמרא. אך יש לברר מקור וטעם לכל שיטה. עירוב פרשיות בכדי להבין את מהלך הסוגיא נקדים בירור נושא משמעותי שמופיע כאן. יש מושג של עירוב פרשיות והוא שבתוך דיני שומרים 'התערב' דין מדיני הלוואה, והוא ביחס למודה במקצת. כלומר, מתי מתחייב הכופר שבועה? רק אם הודה חלקית, אך בכפירה מלאה פטור מדאורייתא, שכן אינו מעיז להכחיש את מי שגמל עמו חסד. סברא זו מתאימה רק להלוואות ולא לשמירה. ועל כן, בהלואה יש דין מודה במקצת ואילו בשומרים אין דין מודה במקצת, ואפילו כופר בכל חייב בשבועה. אולם, אם סוברים שאין כאן עירוב פרשיות אזי דין מודה במקצת אינו מתייחס כאן להלוואה, אלא בא ללמד שעל אף הקושי בסברא (בעניין מעיז פניו, המוזכרת לעיל) הדין קיים בהלכות שומרים. וכשם שלא לומדים מודה במקצת בהלוואות כך לא לומדים שצריך ג' מומחים בהלוואות. [ויש להעיר לשיטה זו, שדין מודה במקצת נאמר בשומרים, מנא להו שיש דין מודה במקצת בהלוואה? כותב כאן הר"ן בחידושים: וכיון דבפרשה זו איכא שבועה בהדיא למודה מקצת בפקדון ה"ה והוא הטעם למודה מקצת במלוה לפי ששניהם ענין אחד הוא.] שיטת רב אחא והנה, למד רב אחא שמדין תורה סגי בדיני הלוואות בדיין אחד, וצריך להבין מה בין דיני להלוואות לדיני גזלות שצריך שלושה מדאורייתא? ראשי הישיבות (רד"פ ורש"ר) מבארים תשובה לדבר הבנויה על יסוד דברי תוס' (קידושין יג, ב ד"ה מלוה; כתו' נו, א ד"ה הרי זו) ובהמשכו בדברי קצה"ח (סימן ג, ס"ק ב). בכל חיוב תשלום ממוני יש לברר מהו גורם החיוב. תוס' מבארים שגורם החיוב בהלוואה הוא עצם נטילת ממון חבירו, מיד בשעת ההלוואה הדעת מחייבת שיש להחזיר. משא"כ בדיני גזלות, שם אמנם מתחייב הוא משעת הגזילה, אך גוף החיוב תלוי בבי"ד כיון שדין גזילה על כל פרטיו השונים הוא דין תורה, אין להשוות הלוואה לגזלות, וזאת משום עקרון יסודי המבדיל ביניהם. הדבר המחייב בהלוואה הוא סברא ולכן שם לא צריך בי"ד. אך בגזלות הדבר המחייב הוא חידוש תורה, ועל כן נצרך כאן בירור של בי"ד. שיטת רבי אבהו ורבא לעומת שיטה זו ניצבת לה, כאמור, שיטת רבא הסובר שמדאורייתא אכן צריך בכל דיני ממונות ג' דיינים מומחים משום שיש עירוב פרשיות, אלא שבכדי שלא להקשות על המלווים תקנו חכמים שלא צריך מומחים. ויש לעיין, מדוע לא מסכימים לחילוק הנ"ל של רב אחא? ושמא אפשר לומר שכיון שבשני סוגי הדינים הממון לא נקבע על ידי בי"ד אלא ע"י המציאות בפועל (שלא כמו קנס שרק בי"ד מחיל את החיוב), אם כן אין הבדל מהותי ביניהם ועל כן שניהם צריכים שלושה מומחים מעיקר הדין. שיטת הרמב"ם כתב הרמב"ם (סנהדרין ב, י):
אף על פי שאין בית דין פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהן דין.
ודבריו צריכים ביאור, שכן ברישא פסק שמדין תורה מותר לדיין אחד לשפוט לבדו, ומכאן שהלכה למעשה הוא כרב אחא. וא"כ, עפ"י מהלך הגמרא, יש תלות הדדית בין הדעה המתירה לדון יחידי לבין המכשירה בדיעבד שניים שדנו. ובכסף משנה תירץ שהרמב"ם סובר שאכן רבי אבהו סובר כרב אחא, שדיין אחד מותר מדאורייתא ומה שפוסל דין של שניים אף בדיעבד הוא משום 'דאלמוה רבנן לתקנתייהו'. אך לרב אחא לא פסלו בדיעבד. ובמקור הסברו כותב שמכך ששמואל ורבי אבהו נחלקו רק בשניים ולא באחד משמע שאחד כשר מדאורייתא. אך לא זכיתי להבין דברי קודשו. ואולי כוונתו כך – לא מצאנו התייחסות של רבי אבהו לכמה דיינים צריך, אלא ששנים לא מועיל בדיעבד. ומדוע לא דיבר על אחד? בלחם משנה אומר שמוכרח הרמב"ם לפסוק כן שהרי מוכח מכמה מקומות שהלכה כרבי אבהו, וכן מוכח במקביל מכמה מקומות שהלכה כרב אחא. א"כ צריך ליישב את רבי אבהו בגמרא. ומתרץ שרב אחא לא מחוייב לדברי שמואל אלא יכול להסתדר עם דברי שמואל, ודלא כרבא שאין אפשרות ליישבו עם שמואל. הרב רבינוביץ' מאריך בביאור הרמב"ם וטוען ששמואל ורבי אבהו לא נחלקו לא כלל. אלא שמואל דיבר על מקום בו הדיינים מומחים וקיבלו עליהם הנידונים את הדין. ורבי אבהו דיבר על מקרה בו אינם מומחים ולא קיבלו עליהם את הדין. מכאן נביא כמה נקודות חשובות בפשט הגמ', ללא אריכות דברים. שמואל איכא בינייהו שואלת הגמ' מה הנפק"מ בין רבא לרב אחא ועונה:
איכא בינייהו דאמר שמואל: שנים שדנו - דיניהן דין, אלא שנקראו בית דין חצוף. לרבא - לית ליה דשמואל, לרב אחא בריה דרב איקא - אית ליה דשמואל.
וכתב היד רמ"ה:
ואם תשאל מאי שנא דקאמרי' איכא ביניהו דשמואל ולא קאמרי' איכא ביניהו דר' אבהו - לרבא דאמר מדאורייתא בעי ג' אית ליה דר' אבהו, לרב אחא דלא בעי מדאורייתא ג' לית ליה דר' אבהו? תשובתך משום דר' אבהו איכא לאוקומי שמעתיה אפי' אליבא דרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר ורבנן אצריכו ג' והאי דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין לאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן וכיון דיכול לאוקו' מימריה לכ"ע ליכא לאוקו' בפלוגתא, אבל מימרא דשמואל ליכא לאוקומה אלא לרב אחא דאי לרבא כיון דבין מדאורייתא בין מדרבנן בעינן ג' ב' הדיוטות דמכשר שמואל מנא לן:
ואמנם יש גירסאות של ראשונים האומרת ש'איכא בינייהו דרבי אבהו ודשמואל' – כך בחידושי הר"ן. מחלוקת רש"י ותוס' לפי רש"י לומדים שצריך ג' דיינים מפרשת שומרים שם איכא ג"פ 'אלהים'. אך תוס' אומר שלומדים את הצורך בג' דיינים מהפסוק 'משפט אחד יהיה לכם'. וצ"ע במאי קמיפלגי. כנראה הקושיות שמביא תוס' הכריחו אותו להעמיד כך הגמרא. ואילו רש"י יכול לומר שאין הלכה כירושלמי כנגד הבבלי. במהלך דברי התוס', יש השוואה בין בי"ד של גירות לשל גזלות. וצ"ע במה הם דומים? עניין ג' דיינים מעבר לעניין הבירור של בית הדין בשביל לחדש פסיקה בדין תורה, אומר קצה"ח שיש נפק"מ נוספת והיא היכולת לכפות. דווקא בית דין יכול ולא אדם פרטי, ועל כן צריך דווקא ג' על מנת שיוכלו לכפות את האדם.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il