ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
לאחר בירור מושגי היסוד של היתר דבר האבד במועד, ניגש לברר מעט את מושגי היסוד של דבר האבד בפרקמטיא. הגמרא העקרונית בסוגיא זו אומרת כך (י, ב):
ואמר רבא: פרקמטיא כל שהוא אסור. אמר רבי יוסי בר אבין: ובדבר האבד - מותר.
שתי שאלות מרכזיות עולות בקריאת גמרא זו: א. מה נכלל בפרקמטיא האסורה ומדוע? ב. האם יש הבדל בין פרקמטיא לסתם דבר האבד? ואם כן מהו?
טעם האיסור
ראשית, בנוגע לטעם האיסור בפרקמטיא מצינו ברבותינו שלושה כיוונים. הראשון נכתב בקצרה כמה פעמים בכתבי הרא"ש (על המסכת, ותוס' הרא"ש) אך באריכות יתר בתשובותיו (שו"ת הרא"ש כלל כג סימן ד):
ולענין הלואה בחול המועד אף על פי דדמי הלואה לפרקמטיא אינו דומה לגמרי. כי בקניית פרקמטיא יש טורח גדול בשויי הדקדוק של מקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יום טוב, וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער ואם ימכור במועד לפעמים שמוכרה בפחות ממה שקנה ואיכא צערא. אבל במלוה ברבית שמחה היא וגם ליכא טרחא כולי האי והילכך הקלו בה והתירו על ידי שמוציא הריוח של אותה השבוע במועד יתר על מה שהיה מוציא אם לא היה לו זה הריוח. ומה שכתוב במנהגי ה"ר מאיר ז"ל שלמערופיא שלו היה מלוה בחנם אותה שבוע כדי שלא יסורו ממנו ודבר האבד מותר מאחר שחושב אותו דבר האבד, לא ידעתי ל ה היה מלוה בחנם אפילו בשכר מותר כמו שיירא העוברת.
לדעת הרא"ש עולה שאיסור פרקמטיא במועד הוא משום טירחה יתירה. לעומת זאת, יש את דעת הרב המגיד (יו"ט ז, כב) שטעם איסור פרקמטיא במועד הוא כבשבת – משום שמא יכתוב. ודעת הריב"ש (שו"ת ריב"ש, שנב) שהוא משום זלזול במועד.
המקורות לגדרי האיסור וההיתר בפרקמטיא
בגדרי דבר האבד במועד מצינו בגמרא הן בבלי ירושלמי כמה מימרות שונות ושיטות שונות בדברי רבותינו הראשונים המסדרות את כל הגמרות באופנים שונים. נביא את הגמרות המרכזיות.
הגמרא הראשונה היא הגמרא דלעיל.
הגמרא השניה היא בדף יא (עמוד א) האומרת:
בדיתא לבאי כוורי. אזיל כולי עלמא צוד, אייתו כוורא. שרא להו רבא למימלח מינייהו. אמר ליה אביי: והא תנן: כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן! אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי. ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד, מיזל, אייתויי, ומימלח. אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן! אמר ליה: הני נמי מיתאכלי אגב איצצא. כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי, ואכל.
מקור שלישי הוא הירושלמי (מו"ק ב, ג):
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא הדא שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא. הוה ידע דשיירתא מיעול ומיזלא עיבידתיה. א"ר מנא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין. א"ר יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא אין ידע דלא מזבין והוא פחת מן קרנא יזבן ואי לא לא יזבן. ר' יונה ור' יוסה הורון בהדין לסוטה שרי מזבנתיה במועדא לצורך המועד. ר' יצחק בי ר' לעזר מפקד לר' הושעיה בי ר' שמי דהוה פרוש אין את ידע דאת מזבן ואילפא מורכא לך ואת אתי משתי גבן זבין ואי לא לא תזבין. ר' יונה בוצריה הוה ליה ספרין שאל לר' הונא מהו מזבנתין במועדא א"ל מחדי את מועדא שתי את קינדיטון.
שיטת מניעת רווח אסורה
תוס' (י, ב ד"ה ובדבר) כותב שהגדרת דבר האבד בפרקמטיא הוא הפסד בקרן עצמו, אך לא להרויח כ"כ אינו דבר האבד ואסור. וצריך ביאור מה הכוונה בלא להרויח כל כך, משמע שלהרויח כל כך מותר?!
ריטב"א כתב בשם התוס' שהפסד מתיחס לקרן ושכר עמלו. וכנראה ש'רווח כל כך' הוא רווח מעבר לקרן ועמל. אך תוס' שם ממשיך ואומר שלא רק רווח אסור, אלא גם קניית סחורה שכעת במועד הינה זולה אך לאחר המועד תתייקר – אסור.
היינו שבמועד אסורה פעולה שתכליתה ניצול רווח אפשרי. מקור שיטה זו (עפ"י תוס' רא"ש) מבוסס על המשניות בפרק שני (יא, ב) המתירות המשך עבודה למי שהתחיל להפך זיתיו וכד', וכן מהגמרא (י, ב) שמתירה כבישת תמרים, וכן על הירושלמי שאמר: "אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין". כלומר, אם אתה יודע שלא ימכר והסחורה תפחת מן הקרן – תמכור. ואם לאו – אל תמכור.
אך עדיין צריך לברר בדעת התוס' מדוע ביחס למניעת רווח אין היתר לעשות מסחר. וכנראה שלומדים זאת מהיתר רבא לדגים שנצודו דווקא לשם אכילה. וכן היא דעת הרמב"ן (פסקי חוה"מ). כך מבואר בקרן אורה.
אמנם, עוד הוסיף התוס' שמותר לקנות במועד אם חושש שאחר המועד המחירים יוזלו. ומה טעם יש בזה? הרי אין בזה אלא מניעת רווח ולא הפסד של הקרן? וגם כאן נראה שסובר כרמב"ן. הרמב"ן כתב שמדברי הירושלמי שהתיר לקנות מהשיירה העוברת אנו למדים שמותר לקנות לצורך שימושו האישי. וז"ל:
אבל אם הוא צריך לעבדים ובהמות כסות וכלים לאחר המועד ודעתו ודאי ליקח אותן, ונזדמן לו עכשיו מי שהוא מוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו לאחר המועד כגון השיירא, מותר לו ליקח מהן שהוא כהפסד גמור שלו ומיעוט כיסו אם אתה מונעו עכשיו ודבר האבד הוא לו, הרי הוא כמכירת פרקמטיא שהיא מזלת לאחר המועד דמותר. אבל להשתכר במקחו ודאי אסור.
פרט נוסף שכתב הרמב"ן הוא שבדעתו של האדם לקנותו בכל מקרה, והסברא בזה היא שכיון שכבר יש צורך ממשי לאדם, אזי המנעות מקנייה תחשב עבורו כהפסד (ועל יסוד מה שכתב בעצמו דבדבר אבד אזל' לפי מה שחושבין בני אדם).
שיטת מניעת רווח מותרת
גם הרא"ש כתב שהולכים אחר הקרן, ועוד כתב שאפילו אם יש לו מה יאכל אלא שרוצה למכור על מנת לשמוח יותר במועד – מותר. אמנם, כתב עוד כתב שלמדנו מהירושלמי שהתיר לקנות משיירה שאם יש הזדמנות לעשות עיסקה בזול במועד ואחר כך יתייקר – מותר. משום שמניעת רווח היא כהפסד. וכן כ' ראב"ד שמניעת רווח הוא כהפסד. ומאי דקשיא מהא דרבא שרי הדגים רק לאכילה, הוא משום דהתם מיירי במציאה שאינה לפרנסתו ולכן לא יגרע באם לא ירוויח מזה. אך בדבר שהוא עיקר פרנסתו שרי. ועוד אפשר לתרץ שמו"מ מותר בהרווחה משום שבפרקמטיא אין מלאכה ואין טירחה, משא"כ במליחת דגים. ועיין ברמב"ן שדחה דברי הראב"ד בקושיות רבות.
שיטת מצוי בידו
לעומת שתי שיטות אלו, יש את דעת הי"א המובאת בריטב"א (י, ב ד"ה ובדבר האבד) המרחיבים את מושג דבר האבד בפרקמטיא יותר מהקודמים. הם טוענים שהמקור לתוס' ורמב"ן שדבר האבד הוא דווקא בהפסד הקרן הוא מהירושלמי, ואילו בבבלי אינו מוזכר. ויותר מכך, במקרה של צידת הדגים התיר להם רבא למלחם משום דבר האבד, וזאת אע"פ שהדגים אינם הפסד קרן כיון שהם הפקר! אלא מכאן נלמד שאם כבר הגיע לידו קרן אפילו מן ההפקר, מותר לטרוח בהם ואף אם רק כדי להרוויח. ומה שבירושלמי משמע דרק הפסד של קרן מקורית מתיר – אין הלכה כירושלמי.
השיטה המחמירה
תוס' הנ"ל הביא את דברי ר' יוסף שהחמיר ואסר לקנות יין במועד אפילו אם ייתקר אחר כך. ודבריו צריכים הסבר, מה טעם נאסור את הקנייה?
ע"כ צריך לומר, שודאי אין מדובר בקנייה רק לצורך המועד, דאז ליכא מאן דפליג דשרי. אלא מיירי בקנייה שעיקרה לצורך שימוש עצמו, וכמו שהתירו תוס' ורמב"ן. ועל זה חולק ר' יוסף, ואוסר בטענה שאין זה נקרא דבר האבד, שכן רק הפסד הקרן נחשב דבר האבד ולא אחר. ואולי למד מן הירושלמי שמא שהתירו הוא רק במצב שלא יהיה לו הדבר כלל אחר כך, וזהו הפסד של גוף הדבר, אך העלאת מחיר אינה נחשבת כדבר האבד.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
