ראיה לקרוב וראייה לרחוק

מילת המפתח בפרשת השבוע היא כמובן המילה שפותחת את הפרשה, "ראה", הבט בצורת ציווי.
קל להבין שמשה מבקש מבני ישראל לראות ולא רק להבין בשכל, או אפילו להאמין בלב, בתפקידו של הקב"ה בחיינו. אדם חייב להיות מסוגל לראות אותו בבירור, לזהות אותו ולכמת אותו בחיי היומיום שלו. התלמוד, באחת המטאפורות המרהיבות שלו, מתאר תמונה בשמים שבה הצדיקים מקיפים, כביכול, את הקב"ה, ומצביעים על השכינה עצמה, רואים אותה, כביכול, בבהירות ובחדות. גם בנס קריעת ים סוף, בני ישראל הצביעו על השכינה שהצילה אותם מפרעה ומחילו ואמרו "זה אלי". יש רגעים בחייו של הפרט, ובוודאי בחוויה ההיסטורית של העם היהודי, שבהם אפשר "לראות" את אלקים בעולמנו. אבל כדי לראות אדם צריך להסתכל ולהתמקד. לא מספיק להציץ או להעיף מבט. ראייה אמיתית דורשת מידה מסוימת של ריכוז, של שימת לב לפרטים, של זיהוי עומק, צבע וצורה. זה המקום שבו רעיון הפולחן והמצוות תופס מקום מרכזי בהשקפת העולם היהודית. מצוות התורה נועדו להיות העדשה המתקנת שלנו כדי שנוכל "לראות" דברים כראוי. יש אנשים שזכו לראייה פיזית טובה יותר מאחרים. אפשר לומר אותו הדבר גם על היבטים חשובים של הראייה הרוחנית. ישנם אנשים שסובלים מכך שאינם מסוגלים לראות אלי מרחק. הם נעולים כל כך על ראיית העצים עד שכמעט ואינם ערים לקיומו של היער אותו מרכיבים העצים הללו. הכרת פרטי המצוות חשובה, חיונית וראויה לשבח, אך ראיית ערכי היסוד והעקרונות של היהדות חשובה, חיונית וראויה לשבח לא פחות. יש אנשים שמרגישים שהם רואים היטב למרחוק, אך מועדים על חפצים שמונחים ממש לפניהם. בעוד מתעלם אדם משמירת המצוות ומתרכז רק ב"ערכים יהודיים", גובר מאוד הסיכון שהוא יחטא. אלקים אמר לקין: "לפתח חטאת רובץ", החטא רובץ על מפתן הבית ואורב לנו. כדי "לראות" דברים נכוחה בחיים היהודיים, אסור לאדם להיות קצר-רואי או רחק-רואי. אדם צריך ראייה מאוזנת וכמעט מושלמת. בעולם שבו ראייה טובה היא דבר נדיר, יש הרבה מכשירים וטיפולים רפואיים שמתיימרים להחזיר לנו ראייה מושלמת. משה עצמו מפרסם, כביכול, מוצר כזה בפרשה שאנחנו קוראים השבוע: ההבנה שצריך ללמוד את המצוות ולקיים אותן במקביל להבנה עמוקה יותר של ערכי היהדות האמיתיים. אלה העדשות המתקנות שיכולות להשיב לנו ראייה מאוזנת וממוקדת של החיים בכלל ושל החיים היהודיים בפרט. למען האמת, היהדות מסכימה עם הפתגם שאומר שלראות זה להאמין.