^ 1. עיין בבירור הלכה שבת כא, ב, ותורת המועדים ו, כד-כט. ואין מברכים מפני שאולי יוצאים בהדלקה של פחות מחצי שעה, כמובא בהערה 7. ועוד שלפעמים נדמה שהנרות בוודאי יכבו ובאמת אין בזה וודאות, ע' שעה"צ תרעג, ל. וגם אם כיבם במזיד, חוזר ומדליקם בלא ברכה, כי אולי כבר יצא. ועוד, שלא ברור שהכיבוי ביטל את ההדלקה שהיתה כהלכה. כתב בהר צבי או"ח ב, קיד, שאם הדליק במקום שמסיבה חיצונית אינם יכולים לדלוק חצי שעה ובכל זאת דלקו חצי שעה, יצא ידי חובה, ולכן המדליקים בארגז זכוכית ורק אחר ההדלקה סגרו את הפתח, יוצאים, כי בפועל הנרות דולקים חצי שעה.

דעת הרש"ל והט"ז (מ"ב כו), שאם בערב שבת הנרות כבו בשגגה, חייבים לחזור להדליקם, כי עדיין לא דלקו אחר שקיעה. ודעת רוה"פ שאין בזה חובה, אבל ראוי מאוד להדליקם. ואחר שנכנסה שבת או שקיבל על עצמו את השבת, לכו"ע אסור להדליקם.

^ 2. העבירם מבפנים לחוץ או להפך אחר ההדלקה - לא יצא, שהרואה יחשוב שהדליקם לצורך עצמו (שו"ע תרעה, א). וצ"ע שכיום שאין משתמשים בנרות לאורה לכאורה חשש זה בטל. ומ"מ אין להזיז ממקום למקום בתוך ביתו (מ"ב ו). אבל מעט כאשר ברור שהוא כדי לפרסם הנס, נראה שמותר, וע' שעה"צ תרעד, ד; ימי החנוכה ו, לג; הלח"ב ט, 26.

^ 3. לדעת הרז"ה והעיטור, מותר להשתמש לאורם תשמיש של קדושה. ולדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש ועוד - אסור, וכך הלכה. ולדעת הרא"ש תשמיש ארעי של חול שאין בו גנאי מותר, כגון למנות מעות מרחוק. ולרוה"פ אסור, וכ"כ בב"י ושו"ע תרעג, א. ובבאו"ה ד"ה 'ויש' כתב שתשמיש קדושה דרך ארעי, כגון ללמוד מעט לאורן, אפשר דמותר. ללכת לאור נר חנוכה שלא יכשל מותר, ואינו חייב לעצום עיניו, כי אין זה נחשב תשמיש (שעה"צ יא). וע' בבירור הלכה שבת כא, ב; מ"ב ח; הלח"ב ט, א-ג, תורת המועדים ו, מג-מה.

^ 4. ע' שבת כב, א, בירור הלכה שם, שו"ע תרעד, א, ויש בסוגיה זו דעות ופרטים רבים. אבל המנהג שלא להדליק אפילו נר מצווה מנר מצווה כמבואר ברמ"א ומ"ב, וכ"כ בכה"ח ח. ובשעת הדחק יכול לסמוך על דעות המקלים. וע' בתורת המועדים ו, לט.

^ 5. שו"ע תרעב, ב, מ"ב ז-ח. ומתחשבים בדעת הרש"ל שחושש לרואים שיחשבו שנהנה באיסור, ובדעת הב"ח שמתיר בהנאה רק אם התנה שלא תחול הקדושה על הנותר אחר חצי שעה. ועיין להלן יג, ד, שכיום יש הידור מצווה שהנרות ידלקו יותר מחצי שעה. ועפ"י סברות אלו כתבתי בסתם ששמן הנותר אסור, בלא לחלק אם כבר דלק חצי שעה. אמנם אם התכוון לכבות את הנר אחר חצי שעה ולהשתמש בנותר לצורך חול - מותר, כמבואר במ"ב תרעז, יח. וע' תורת המועדים ו, לג; הלח"ב ט, ד, ימי החנוכה ה, יא-יב.

^ 6. עיין בשבת כא, ב, ובירור הלכה שם. שו"ע תרעא, ה, באו"ה ד"ה 'וצריך', שיש עניין להבחין בין נרות המצווה לנר רשות. וע' בתורת המועדים ו, מט.

לדעת השו"ע ורמ"א תרעג, א, ורוב הפוסקים, נר שמש אחד מתיר את השימוש לאור כלל הנרות. אמנם י"א שאם בא לעיין ממש אסור, כי נהנה מתוספת האור של נרות המצווה. והפר"ח סובר שרק אם צריך לאור רב אסור. ולמ"ב תרעג, טו, עפ"י מ"א, לכתחילה אין להשתמש לאור הנרות והשמש, כי הרואה יאמר שלצורכו הדליקם. ועיין עוד במ"ב כד, ובבאו"ה שם ד"ה 'שאם', ו'יהיה', וכה"ח לט, ותורת המועדים ו, נג, הלח"ב ט, ז.

^ 7. מנהג זה מבואר בשו"ע תרעו, ה, דרכי משה ב, האר"י בשער הכוונות, כה"ח לא. והעמידה קרוב לנר החדש השמאלי מבוארת בח"א קנד, כג, ומ"ב יא, ונראה להוסיף, שעל ידי שיעמוד בצד השמאלי של הנרות, בבואו להדליק את הנר הראשון בשמאל, לא יחשב כמי שפונה לשמאל, אלא כמדליק את הנר הקרוב אליו ומשם פונה לצד ימין. ויש עוד שני מנהגים: מהרש"ל והגר"א סוברים שתמיד יש להדליק תחילה את הנר הראשון, כי הוא עיקר המצווה והשאר למהדרין, וזה יותר חשוב מלהדליק משמאל לימין. ושיטת הט"ז הפוכה מהשיטה המקובלת, מפני שסובר שהפנייה לצד ימין, פרושה שיתחיל להדליק את הימני ומשם ימשיך לשמאל. ושיטות אלו נתבארו במ"ב ובאו"ה שם, וכתב שבכל הדרכים יוצא ידי חובה. וע"ע בתורת המועדים ו, לה, וימי החנוכה ו, יט.

^ 8. הטעם העיקרי שנזכר בראשונים - משום פרסום הנס. וכ"כ המאירי שבת כג, ב, המנהיג, הכלבו, ועוד רבים. והריב"ש קי"א כתב שהואיל והתחילו להדליק בפנים הנהיגו להדליק בביה"כ לפרסם הנס ברבים. ועוד טעם כתב המנהיג, שהואיל והנס היה במקדש רצו לפרסמו בביהכ"נ שהוא מקדש מעט. ולטעמים אלו אין יוצאים בהדלקה זו. ובכלבו ואו"ח כתבו שהמנהג נועד גם כדי להוציא את מי שאינו בקיא או שאינו זריז במצווה. וי"א שהוא להוציא האורחים שאין להם בית. ולטעמים אלו משמע שאפשר בשעת הדחק לצאת בהדלקה שבביה"כ. ולשיטת רש"י, רמב"ם ומרדכי, שהובאה בהערה 5, גם מי שיצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקה שהדליקו בביתו לא יצא ידי חובת הודאה, ויכול לצאת בשמיעת "שעשה נסים" בהדלקה שבביהכ"נ.

ומ"מ עיקר המגמה בהדלקה להלכה שנהגו להדליק בביהכ"נ כדי לפרסם הנס, והמדליק בביהכ"נ לא יצא ידי חובתו, כי החיוב להדליק בבית. וכשהוא מדליק גם עבור אשתו או בני ביתו, פשוט שבביתו יחזור לברך את כל הברכות. אולם כשהוא מתגורר לבדו, ביום הראשון יברך בביתו רק שתי ברכות, מפני שי"א שברכת "שהחיינו" היא על עיצומו של יום וכבר יצא בה (ע' ב"י תרעו, ג, שעה"צ ג), ק"ו כשברך אותה על הדלקה שהדליק בביה"כ. וכ"כ במ"ב תרעא, מה, כה"ח עד. (וביחו"ד ב, עז, כתב שגם "שעשה ניסים" לא יחזור לברך, ובאג"מ או"ח א, קצ, כתב שגם "שהחיינו" יחזור לברך).

^ 9. כתב בשו"ת רב פעלים או"ח ב, סב, שאם יש שם עשרה בצירוף נשים שבעזרת נשים, גם למצריכים עשרה אפשר לברך. ובתורת המועדים ז, ח, הביא דעות שאפשר לצרף קטנים, וכתב שאם מצרפים קטן טוב שהוא יברך.

^ 10. המחמירים בזה הם: מנח"י ו, סה, ציץ אליעזר טו, ל, דברי יציב או"ח רפו, שבט הלוי ד, סה, הרב אלישיב והרב אוירבאך. לעומת זאת הרב אליהו התיר בתנאי שיתפללו שם ערבית. והרב ישראלי התיר להדליק גם אם לא יתפללו ערבית (מקראי קודש הררי י, הערה כד). וכ"כ ביבי"א ח"ז, נז, ו, והביא שכ"כ משנת יעקב להגר"י רוזנטל. ובאז נדברו ה, לז, ו, עה, הורה לברך כאשר ההדלקה נעשית באספה שמתקיימת בחוץ. ומה שכתבתי להעדיף את שאינו רגיל במצוות, כי גם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמתרגלים קטנים באמירת ברכות (ע' שו"ע או"ח רטו, ג, ומ"ב יד, שעה"צ יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך).