חטאי אבות - הגישה ללימוד התנ"ך | הרב עזריאל אריאל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
שעורים בתנ"ך
לימוד תנ"ך

קטגוריה משנית

6348

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הצגת הבעיה
ביראת כבוד, בחרדת קודש ובהערצה מביטים אנו על אבותינו וגדולינו. משתי פנים באה הערצה זו. האחד - עקרוני: הן מצד גדלותה של אישיותם, כפי שהיא משתקפת אלינו דרך פסוקי התורה, הנביאים והכתובים, והן מצד המסורת העוברת מדור לדור בדבר גדלותם. "אם ראשונים בני מלאכים" נאמר במסכת שבת (קיב,ב) - "אנו בני אנשים; ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". הפן השני הוא חינוכי, ואף הוא, שני צדדים לו: האחד, מצד כבודה העצמי של האומה, להעריץ את הצור ממנו חוצבה ואת המקור ממנו עוצבה. דוק ותראה כי תודעתה הערכית והמוסרית של כל אומה תלויה ביחסה לגדוליה ומחולליה, ובעיקר - במאפיינים שלהם. והאומה הישראלית לדורותיה ידעה להעריץ את גדוליה דווקא בשל עוצמת הקשר שבינם לבין הקב"ה ובשל גדולתם המידותית והמוסרית, ולא בשל עוצמתם השלטונית, הצבאית או הכלכלית. והצד השני הוא החובה להעמיד רף שאיפות גבוה בפני כל אחד ואחד מאתנו, באומרו: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם, יצחק ויעקב" (תנא דבי אליהו רבה, פרק כה). ובאם נגמד את דמותם הנשקפת אלינו ממרומים, מה תהיה פסגת שאיפותינו?

דווקא בשל כך חריפה וקשה היא עד מאד שאלת היחס - הן הלימודי והן החינוכי - למעשיהם של אבותינו וגדולינו. פשוטו של מקרא מציג בפנינו את כל מהלך חייהם. ישנם מעשים המובאים במפורש לשבח, וישנם מעשים המוזכרים בפירוש לגנאי. ישנם מעשים שהיחס כלפיהם אינו מפורש בכתוב, אולם הוא נקרא מבין השיטין. יש מעשים שהכתוב אינו רומז על יחסו כלפיהם, אולם מדרשי חז"ל והמפרשים לדורותיהם עמלים לפענחם; וכדרכם של דברים שאינם מפורשים, יש הדורשים לשבח ויש הדורשים לגנאי. וישנם דברים אשר לא נתבארו בדורות הקודמים, ודורנו אנו מבקש להבינם על פי דרכו, ולכל הפחות מבקש להעלות את תמיהתו עליהם.

שאלות קשות ונוקבות מלוות את היחס לנושא זה. רבים דנו בסוגיא זו (עיין, למשל, במאמרו של מו"ר הרב צבי טאו "ראשונים כמלאכים", בספרו "לאמונת עתנו" ח"ג עמ' קיא-קכ). ולא כל הרוצה ליטול את השם - יבוא ויתן את תשובתו באופן פסקני. ואף אנו, אין אנו אלא מבקשים לנסח את השאלות, ובצדן כמה תשובות אפשריות.

א. עמדת המוצא
ראשונה היא עמדת המוצא. האם יעלה על דעתו של בן דורנו לבוא ולשפוט את אבות האומה? יכול הוא להקשות. רשאי הוא לתמוה. פעמים שהתמיהה היא הכרחית. הרי אם התנהגותו של אחד מגדולינו תמוהה, חלילה לנו לראותה כמודל אוטומטי לחיקוי, מבלי לשאול פעם ופעמים מה עמד מאחרי התנהגות זו, ואם אכן יש לראות בה דגם לאחרים, במצבים רבים או במצבים מאד מאד ספציפיים (למשל, האם יעלה על הדעת להתיר "שקר לבן" על פי התקדים של יעקב אבינו?!). אולם הבדל גדול יש בין השופט לבין השואל.

השופט קובע בעצמו את הקביעה הערכית או המוסרית, האמונית או ההשקפתית. הוא מציב בעצמו את הסטנדרט; ומתוך כך מתיימר הוא לקבוע אם אברהם אבינו נהג נכון כשאמר "אחותי היא" או אם חרון אפו של יעקב אבינו ברחל היה כראוי.
השואל - רוח אחרת עמו. אין הוא מציב עמדה משלו. ההיפך הוא הנכון. יודע הוא כי בדיבורו על אברהם אבינו, עוסק הוא ב"אדם הגדול בענקים" (יהושע יד,טו), "עמודו של עולם" (רמב"ם, הל' עבודת כוכבים א,ב). בעוסקו במשה רבנו, יודע הוא כי על גדול הנביאים הוא מדבר, בעוד הוא עצמו עוד לא זכה אף לחלום על טעם נבואה. מתוך כך שאלתו היא: מהי העמדה המוסרית שאבותינו מציבים בפנינו? פעמים שהשואל עומד על סתירות לדברים. הרי במקום אחר למדנו כי הנהגה מסוג זה אינה ראויה, ומה נלמד, אפוא, מן הדוגמא הנראית הפוכה. דומה הוא השואל לאברהם אבינו, אשר לא בא אל רבונו של עולם וטוען: אסור להמית צדיק עם רשע! אלא עומד על סתירה לכאורה, הנראית בהנהגה הא-להית עצמה: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!". רק מי שרואה את עצמו עומד בשורה אחת עם גדולי ישראל, ואף רואה את עצמו - בן העידן המודרני, או הפוסט-מודרני - במעמד גבוה יותר, יעז להעמיד את עצמו מעליהם ולשפוט את מעשיהם.

ב. גדלותם של גדולים
שנייה היא שאלת אישיותם של גדולינו. ניתן להביט בהם כעצם מעצמנו ובשר מבשרנו, ולדון במעשיהם כפי שאנו דנים במעשינו אנו. שהרי, אם אנו היינו חיים בסיטואציה בה חיו הם, ומן הסתם היינו חשים ומגיבים בדרך כזו או בדרך אחרת, הרי יש להניח כי אף הם ראו את הדברים באופן דומה. האם מותר לנו לראות את הדברים באופן כזה? האם אין אנו מגמדים בכך את קומתם של גדולינו לממדיה של נמיכות קומתנו אנו? הרי יודעים אנו כי אדם גדול, גם כאשר יימצא אצלו מעשה הדומה למעשהו של הקטן, הרי כל מערכת השיקולים ההגיונית ברובד הגלוי, ואף כל המהלכים הנפשיים הנסתרים - כולם כולם - שיקולים של גדלות ומהלכי נפש של גדלות הם. ואף כשלונותיהם, ואפילו חטאיהם - ממקום של גדלות יצאו. מאידך גיסא, אולי ההיפך הוא הנכון. אילו נציג את אבותינו כמי שכל מערכת השיקולים שלהם נשגבה מבינתנו, מה נוכל ללמוד מהם לחיינו שלנו? האם אין, למצער, איזשהו מכנה משותף בינינו לבינם, המאפשר לנו ללמוד מדרכיהם גם על פי מדרגתנו שלנו (עיין רש"ר הירש בראשית יב,י)?

ג. גדלות - מהי?
שלישית היא הבנת מושג ה'גדלות'. מי גדול ממי, הנקי מכל תאווה, חולשה או נטייה שלילית, ואף תכונה אנושית המאפיינת כל בן תמותה, או דווקא מי שיש בו מכל זה, והוא כובש את יצרו? יתירה מכך. מי גדול ממי, מי שלא נכשל בחטא או מי שנכשל, הודה בחטאו וחזר בתשובה שלמה? האם דברי חז"ל כי "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות לד,ב) קובעת יחס של הערצה יתירה דווקא אל החוזר בתשובה, או שאין בכך אלא כדי לאזן את היחס כלפיו לעומת הצדיק הגמור, העדיף ממנו? מה מציג את דוד המלך, למשל, כגדול יותר, מי שמבין שנכשל באיסור אשת איש ו"הקים עולה של תשובה" (מועד קטן טז,ב), או האומר ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו,א)? או שמא עדיפה דרך ביניים, המקטינה את עוצמתו של החטא, לפחות מן הבחינה הפורמלית, ויחד עם זאת מציגה בפנינו את תשובתו של דוד במלוא גדלותה?

ד. פשט ודרש
רביעית היא שאלת היחס שבין הפשט לבין הדרש. אין להכחיש את המוחש. פשוטו של מקרא מציב בפנינו כשלונות של גדולי האומה. מעשה בלהה ומעשה תמר, מכירת יוסף ומי מריבה ועוד ועוד. פשט הפסוקים קובע, לעתים במפורש ולעתים במשתמע, כי היה כאן חטא, ועליו יש עונש או שבעקבותיו באה תשובה, ופעמים שיש בו גם מזה וגם מזה. פעמים, שמאמרי חז"ל מוציאים את הדברים מפשוטם - "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" (שבת נה, ב), ו"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (ועי' עין אי"ה שם פ"ה סי' מד-פא) - ואילו פשוטו של מקרא בעצמו זועק את דבריו. כיצד נכון ללמוד את הדברים וללמדם לאחרים? מהי כוונת הכתוב, לפשוטו או למדרשו?

ייתכן כי התשובה לכך תבוא דרך השוואה ללימוד ההלכה. גם בהלכה מוצאים אנו ניגודים רבים בין הפשט לבין הדרש. המפורסם שבהם - "עין תחת עין - ממון". ואף כאן עולה אותה שאלה, ושתי תשובות לה, קומה על גבי קומה. הראשונה באה להראות כי אין ניגוד בין הפשט לבין הדרש, וכאשר נעמיק חקר בפשט, נמצא שהדרש הוא הוא עומק הפשט. העד על כך בהקשר זה, הפסוק בספר ויקרא (כד, יח): "ומכה נפש בהמה ישלמנה, נפש תחת נפש" המורה כי "תחת" אינו נקמה אל תשלום תמורה חלופית. על גבי זה בא הסבר נוסף, השואל: אם רצה רבונו של עולם ללמדנו את חובת התשלום, מדוע ניסח את דבריו בלשון המשתמעת במבט ראשון כ'עין ממש'? ועל כך באה התשובה, כי גם להבנה הראשונה של הפשט ישנו תפקיד חיוני. אין בה אמת הלכתית ויישומית, אולם יש בה אמת חינוכית ומוסרית ברמה העקרונית.

דומה כי ניתן להשליך את הדוגמה הזאת גם על שאלה זו, שבתחום האגדה. הדרש לא בא "לתקן" את הפשט, כי אם לחשוף רובד נוסף של הבנה. האמת ההיסטורית, העובדתית, אם פלוני חטא או לא חטא - היא רק רובד אחד של הבנה. מסר חינוכי ומוסרי יכול להימצא דווקא ברובד האחר של ההבנה, ומסר רוחני אחר נמצא ברובד שלישי. הפשט מבטא רובד אחד. הדרש - רובד אחר. איזה מהם "ראוי להיות אמת מעשית והיסטורית גם כן", כלשונו של מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א סי' קלד) ואיזה מהם מבטא את המסר החינוכי והמוסרי אשר נותן התורה מבקש למסור לנו? - זוהי שאלה אחרת; אלא שבניגוד לתחום ההלכה, בו הכרחי הוא לדעת מהי האמת ההלכתית ומהי המוסרית - כאן לא תמיד נדרשת הכרעה ברורה. בכך גם נפתרת שאלה המנקרת בלבם של רבים מתלמידינו, התמהים אם ההליכה אחר הדרש במקום אחר הפשט, אין בה פגיעה ביושרו האינטלקטואלי של הלומד.

ה. מטרת סיפורי התנ"ך
חמישית היא הבנת מטרתם של סיפורי התנ"ך. מה באו אלו ללמדנו? האם ירוד ירדו אל חיבוטי הנפש המתייסרת בין ציות למרי, בין חטא לתשובה ובין טוב לרע, על מנת להורות לה את הדרך? או שמא יבקשו להעלות את אותה הנפש אל מפגש עם מישור העומד גבוה מעל גבוה, אשר ירומם אותה, את תודעתה בהווה ואת שאיפותיה לעתיד אל עולם גבוה, שעצם הזיקה אליו תעלה אותה ממצולות הקטנות והחטא (עיין עין אי"ה שבת ט, קלג)? ושמא שני המטרות קיימות, ולא נותר לנו אלא לברר מהי הראשונית ומהי המשנית, מהו העיקר ומהו הטפל? ושמא משתנות ההדגשות החינוכיות בין דורות שונים, בין מצבים שונים ובין אנשים שונים?

סוף דבר
לא להציב תשובות באנו בסקירה תמציתית זו, כי אם לפתוח ולפתח את השאלות, בבחינת 'שאלת חכם' שיש בה גם מעט יומרה לגעת ב'חצי תשובה'.

לימוד תנ"ך

הרב עזריאל אריאל

רב היישוב עטרת.

וארא
רעיונות לפרשת וארא
תשנ"ז - תשס"ב
פרה
רעיונות לפרשת פרה
תשס"ב
יתרו
מלחמה לה' בעמלק
תש"ס
כללי
על ה"הגדה" לט"ו בשבט
תש"ס

לימוד תנ"ך

10 דק'
תנ"ך חי
דוד ואחימלך הכהן
שמואל א', כ"א
הרב לוי סודרי | ו' חשוון תשע"ב
מאמרים נוספים בארץ אגדה
הצדיקים שמם קודמם
ארץ אגדה
הרב מרדכי הוכמן
לימוד תנ"ך
היכן זה כתוב עוד פעם?
הרב יוסף כרמל | אדר ב' התשס"ה
9 דק'
תנ"ך חי
נוב עיר הכהנים
דוד ואחימלך - חלק ב'
הרב לוי סודרי | י"ז חשוון תשע"ב

לימוד תנ"ך

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג דוב ליאור
הרב שמואל אליהו
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב נחשון רבינשטיין
הרב חיים כץ
הרב חנן פורת ז"ל
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב יהושע שפירא
הרב משה אליה

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו