ברכת כהנים | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
נשא

קטגוריה משנית

17048

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרשת נשא שאנו קוראים לאחר מתן תורה, היא הארוכה בין פרשיות התורה, וגם מדרש רבה מאריך בה ביותר, ורמז יש כאן לשפע הרוחני שירד לעולם מכח מתן תורה.

במרכזה של הפרשה מופיעה פרשת "ברכת כהנים", וגם זה קשור לקבלת התורה. שכן אמרו חז"ל: מהיכן למדנו שזכו ישראל לברכת כהנים? - מ"כה תאמר לבית יעקב", וכתיב: כה תברכו את בני ישראל" (בראשית רבה, מג), שבזכות קבלת התורה זכו לברכת כהנים.

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"

"תניא מנין שלא יהיו ישראל אומרים: ברכותיהם תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל? תלמוד לומר: ואני אברכם" (ספרי).כלומר, הקב"ה הוא המברך את ישראל ולא הכהנים.
ובמדרש תנחומא (נשא ח): "בשעה ששמעו ישראל שהקב"ה אומר: כה תברכו את בני ישראל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר: השקיפה ממעון קודשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיברכו אתכם, אני עומד עמכם ומברך, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

ולכן אסור לכהן להוסיף ברכה משלו "שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל הוסיף ברכה אחת משלי, כגון: ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. תלמוד לומר: "לא תוסיפו על הדבר" (ראש השנה כח עמוד ב'), והחידוש כאן שאפילו ברכה שמזכיר בה שה' הוא המברך גם כן אסורה, מפני שמוסיף נופך ברכה מעצמו , ומבטל את הדגש הזה שרק ה' הוא המברך.
וכן אמרו חז"ל "כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא ובכהנים (בשעת ברכתן)" (חגיגה טז עמוד א) ופירש רש"י::"שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם", אמנם בגמרא שם אמרו: "בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש", אבל רש"י במגילה (כד עמוד ב) על המשנה "כהן שידיו בוהקניות לא ישא כפיו", פירש: "משום שהעם מסתכלין בו, ואמרינן בחגיגה "המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות", והקשה התוס' שמהגמרא לא משמע כדבריו, אלא דווקא בזמן שבית המקדש קיים עניו כהות, ובגבולין הטעם לכך מפני שמסיח דעתו מהברכות. ונראה שרש"י פירש, שאומנם עיקר חומרת האסור להסתכל על ידי הכהנים הוא בבית המקדש, ששם שורה השכינה בגלוי, אבל גם בגבולין שייך במידת מה טעם זה, שכן הקב"ה מברך את ישראל וממילא שורה בין אצבעותיהן, ולכן קיים האסור להסתכל על ידי הכהנים, כדי שנדע שאין הכהנים מברכים אלא הקב"ה הוא המברך, "מציץ מין החרכים"- מבין אצבעותיהם של כהנים" (במדבר רבה י"א).

וכך אפשר להסביר החשיבות של הברכה שלפני נשיאת כפים, כמו שמצאנו (סוטה לט עמוד א): "שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם:... ולא נשאתי כפי בלא ברכה". ולכאורה מה הרבותא בכך הלא כל הכהנים עושים כן? ונראה לומר שיסוד הברכה הוא לדעת "למי מברכין" (זה גיל חנוך לקטן לברכות ש"יודע למי מברכין"), ואמרו בגמרא "על מה אבדה הארץ?... שלא ברכו בתורה תחילה" ופירש רש"י: שלא למדו תורה לשמה, ובלשונו של המהר"ל "ששכחו מנותן התורה", וכן גם ביחס לברכה שלפני ברכת כהנים, ע"י שהכהן מברך הוא מכיר בכך שהקב"ה מקור הברכות שלו.

הקב"ה מתאווה לברכת כהנים
אחרי שבררנו שהקב"ה מברך את ישראל באותה ברכת כהנים, יש לעיין בכל זאת מהי מעורבותם של הכהנים בברכה זו:

"אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים, שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (סוטה לח עמוד ב) ופירש רש"י: "תלה הכתוב דבר בהן, להיות ברכה זו שימת שמו על
עמו , ולא עשאה ישראל אלא צורך המקום". היינו, שהברכה תלויה בכך שהכהנים יברכו, ובלעדיהם לא תחול הברכה.

ולכאורה אם הקב"ה מתאווה לברך את ישראל מדוע תלה את הדבר בכהנים?
והנה ה"חינוך" במצוות עשה שע"ח "מצות ברכת כהנים בכל יום" עונה על כך ב"שורשי המצווה": "שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נעם ה' עליהם. ואל תתמה לאמור: ולו חפץ ה' בברכתם יצו אותם את הברכה, ואין צורך בברכת כהנים? כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות, כי בהכשר מעשינו תחול הברכה עלינו וכו', וגם צוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".

כלומר ברכת כהנים מכשירה אותנו לקבל מהקב"ה את ברכת הטוב, וזה משתי סיבות: א. מפני שהכהנים הם משרתי ה' הקשורים ביראת ה' כל היום. ב. מפני שעל ידיהם אנו נשאל ממנו ברכה ועל ידי זה נזכה לקבלה.

בהקשר לסיבה הראשונה, יש לציין שאין זה לעיכובא אם הכהן אינו במדרגה עילאית כזאת, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ו) "כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות".
אעפ"כ בודאי שיש יתרון אם הכהן הוא ירא ה' ובעל מידות תרומיות. מדברי חז"ל משמע שמידותיו של הכהן וכוונותיו בברכה חשובים כדי שתחול על ישראל.

בסוגיית "ברכת כהנים" בגמרא סוטה ל"ח: נאמר: "אמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר: טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך", ומתוך הקשר הדברים משמע שהוא הדין גם כן ביחס לברכת כהנים. ומצאתי שכך מפורש בזוהר הקדוש: "כל כהן דהוא לא רחים (אוהב) לעמא, או עמא לא חמין ליה, לא יפרוס ידיו לברכא לעמא, דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי הוא יבורך אלא הוא יברך כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים" (זוהר במדבר קמז).
ועוד, בנוסח ברכת כהנים נאמר "וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". וכבר התקשו המפרשים מנין שהכהנים צריכים לברך באהבה? ומפרש המהרש"א שזה קשור למאמר חז"ל הקודם, שדווקא טוב עין ראוי לברך, ולכן לפי אהבתו של הכהן תחול ברכתו על ישראל.

"אמור להם" רש"י בשם תנחומא "אמור - מלא, לא תברכם בחפזון ובבהילות אלא בכוונה ובלב שלם"- מכאן שהכהנים שותפים בברכה וכפי שהם מברכים בכוונה כך היא משפיעה עליהם לטובה.
וכן מצאנו שיש צורך שהכהן יהיה בשמחה בזמן הברכה, ולכן מנהג אשכנז שהכהנים בחוץ לארץ אינם עולים לדוכן לברך בכל ימות השנה רק ברגלים ובמוסף, "שאז שרויים בשמחת יום טוב: וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחיתם ועל בטול מלאכתם" (רמ"א אורח חיים סימן קכח סעיף מד). ואין ספק שזה מסיבת הגלות שגרמה לנו דאבון לב וערבה כל השמחה.

ונראה שבמידת מעורבות זו חלקו ר' ישמעאל ר' עקיבא (חולין מט עמוד א) וזה לשונם: "דתניא: כה תברכו את בני ישראל - ר' ישמעאל אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים. ר' עקיבא אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל, והקב"ה מסכים על ידם, אלא ר' עקיבא: ברכה לכהנים מנא ליה? אמר רב נחמן: מ'ואברכה מברכך'".
והנה בהשקפה ראשונה נראה שלדעת ר' ישמעאל הכהנים מעורבים בברכה לישראל שכן הוא אומר: "למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים", והקב"ה מברך את הכהנים שנאמר: "ואני אברכם". ולדעת ר' עקיבא הברכה לישראל היא ע"י הקב"ה, שמסכים עם הכהנים. "ואני אברכם"- מתייחס לישראל, אבל באמת נראה להפך, שלרבי עקיבא הברכה של ישראל יותר תלויה בכהנים, שכן הכהנים מתברכים בזכות זה שברכו את ישראל. "ואברכה מברכך" משמע שברכת הכהנים פעלה כל זאת. ולעומת זאת ר' ישמעאל, שהוא עצמו כהן מעדיף לומר שברכת הכהנים היא ישירות מהקב"ה ואינה תלויה בברכתם, מ"ואני אברכם", מפני שמענוותנותו לא הרגיש שהכהנים תורמים משהו לישראל משל עצמם בכדי שיהיה ראוי שיתקיים בהם "ואברכה מברכך". ועל זה אומרת הגמרא שזה בבחינת "כהנא מסייע כהנא", לעומתו סבר ר' עקיבא משבטי ישראל, הכניע עצמו כלפי הכהנים והכיר שהם צינור השפע משמים להיות מבורכים בו, ולכן ראויים הם שיתברכו בגלל זה.

ברכת כהנים מלמדת שהשכינה שורה בישראל
ברכת כהנים נסמכה לחנוכת הנשיאים מלפניה, ולאחריה פרשת "בהעלותך את הנרות", על הסמיכות השנייה אמרו חז"ל והובא ברש"י (במדבר פרק ח פסוק ב) "בהעלתך - למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת חנוכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב". הרמב"ן במקום הקשה מדוע נחמו במצות הדלקת הנרות? ועונה ע"פ מגילת סתרים לרבינו נסים שזה רומז לחנוכת בית חשמונאי. וסומך דבריו על המדרש: "וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה). וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם".

ונראה שיש צד שווה בין מצות המנורה לברכת כהנים. המנורה מסמלת את זה שהשכינה שורה בישראל, ולמרות שהקב"ה הוא מקור האורה, צווה לנו להאיר לפניו (שבת כד, עמוד ב), וכך גם ברכת כהנים, הקב"ה מקור הברכה, ומסר אותה לכהנים לברך את ישראל.

"וצוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה" (ספר החינוך)
נתבונן עתה בטעם השני שכתב החינוך, שסיבת הברכה היא בהיותנו מבקשים אותה ממנו. אפשר ללמוד את הרעיון הזה מההלכה שישראל צריכים להפנות את פניהם כלפי הכהנים "אמור להם"- "פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף?! תלמוד לומר: כאדם האומר לחברו" (סוטה לח, עמוד ב), כל זה מלמד על הצורך לבקש את הברכה מאת הכהן.

והנה ברכת הכהנים נאמרה במקדש אחרי עבודת התמיד, (תמיד לב, עמוד ב) וכך גם בתפילה עבודה שבלב אומרים ברכת כהנים בסיום תפילת שמונה עשרה. וטעם הדבר, משום שאנו נושאים פנינו אל הקב"ה בבקשת התפילה, והקב"ה משיב לנו בברכת כהנים שתפילתנו התקבלה. וכך אמרו חז"ל: "ישא ה' פניו אליך - אימתי - בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר: הנה נשאתי פניך (פרשת וירא), והלא דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לא אשא פנים לך מפניך ומפני אבותיך" (ספרי).

וכך אפשר להסביר את מאמר חז"ל שהבאנו לעיל שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים. תאוותו של הקב"ה היא כביכול תפילתו, שאנו נבקש ממנו ברכה ושהוא יוכל להעניק אותה. על דרך מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות דף ז עמוד א, שהקב"ה מתפלל, ומהי תפילתו? "אמר מר זוטרא אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין".

ולכאורה קשה, מי מעכב בעדו? אלא שהוא אינו יכול להתנהג עמנו לפנים משורת הדין, ועל זה הוא מתפלל. כך גם ברכת כהנים היא באה בעקבות בקשתו ממנו להתברך. ונראה על פי זה להסביר את הקושיא הגדולה שהקשו ותשובת הקב"ה אליהם: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתיב: "ישא ה' פניו אליך"? אמר להם: ואיך לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה" (ברכות כ, עמוד ב). וצריך להבין מדוע החומרה שישראל מחמירים דווקא בברכת המזון, היא גורמת למידה כנגד מידה , שהקב"ה יברך אותנו לפנים משורת הדין.

ונראה, שיש כאן מידה כנגד מידה, כשם שאנו מברכים את ה' על דבר מועט, כך הקב"ה מברך אותנו למרות מיעוט מצות, ויש להוסיף, שכאשר מברכים על אוכל מועט אין זה רק הודאה על דבר מועט, אלא הודאה למרות שהוא אינו שבע, שאינו כאותן שנאמר עליהם בישעיה (ח, כא) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוקיו". וכנגד זה זוכים לברכה משמים למרות שהכעיסו כלפי המקום.

שמעתי בשם הרבי מבוהוש הראשון זצ"ל, שהמצוות והמעשים הטובים שלנו הם כביכול משביעים פמליא של מעלה, ונותנים להקב"ה את הכח לברך את העולם ואם אין אנו מקיימים מצוות כדבעי, הרי הקב"ה אינו שבע כביכול מאתנו, ולכן אם אנו מברכים ברכת המזון בלא שביעה, אנו יכולים לבקש מהקב"ה שהוא גם כן יברכנו אע"פ שלא היה שבע רצון ממעשינו. (ואפשר להוסיף על דבריו את מה שידוע לנו מחז"ל שהקב"ה גם הוא מקיים מצוות, שהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. ולכאורה קשה מתי הקב"ה מברך ברכת המזון? והתשובה לפי דבריו כאשר אנו מקיימים מצוות).

ולפי האמור, שברכת כהנים ניתנת בעקבות תפילתנו ובקשתנו שיברך אותנו, אם כן כמו שהתפילה היא בקשת החסד, "ואתחנן אל ה'", אין ואתחנן אלא מתנת חינם, כך המענה לכך בברכת כהנים הוא מתנת חנם, וממילא לא קשה השאלה איך נושא לנו פנים, מפני שעל כך מועילה התפילה.

ברכת כהנים - ברכה מחוץ לדרך הטבע
אמרו במדרש (בראשית רבה מג, יא): "מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? ר' יהודה אומר: מאברהם, דכתיב בפרשת לך לך : כה יהיה זרעך, וכתיב כה תברכו את בני ישראל", ר' נחמיה אומר: מיצחק, שנאמר: ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה וגו' לפיכך אמר המקום: כה תברכו את בני ישראל, ורבנן אמרי: מיעקב, שנאמר: כה תאמר לבית יעקב".

אברהם אבינו עליו השלום הוא ראש למברכים, אמר לו הקב"ה "והיה ברכה". פירש רש"י: "ברכות נתונות בידיך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ". הקב"ה ראה שאברהם רוצה להטיב עם העולם במידתו מידת החסד, ו"רצון יראיו יעשה", ונתן לו את הכח לברך ולהשפיע שפע של חסד בעולם. וכשם שאברהם נהג במידת החסד כך זכה להנהגה של חסד מאת המקום מחוץ למידת הדין והנהגת הטבע, ולכן "ויוצא אותו החוצה" - "צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אינו מוליד אבל אברהם יש לו בן" (רש"י). " כה יהיה זרעך"- כמו " כה תברכו את בני ישראל".

יצחק זכה להיות מקור למברכים בגלל מידת הגבורה שלו, שהלך לעקידה בלב שלם ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה כאמור: "ואני והנער נלכה עד כה". ועל זה בקש אברהם (כדאיתא בירושלמי תענית ה, ד) "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני, היה לי מה להשיב ולומר לך וכו' כן יהיה רצון מלפניך ה' אלקי שבשעה שיהיו בניך נכנסים לצרה ואין מי שילמד סנגוריה אתה תהיה מלמד עליהם סנגוריה".

ויעקב אבינו ע"ה אחוז במידת האמת היא התורה חותמו של הקב"ה זכה אותנו בברכות שבאות מכחה של תורה "כה תאמר לבית יעקב" (שנאמר במעמד הר סיני). שהתורה היא מקור הברכה של העולם, שבשבילה נברא ושם חוקות שמים וארץ. הצד השווה בין שלושת האבות שעשו מעשים מעל לטבע ובחסד גבורה ואמת ולכן זכו לברכה של למעלה מדרך הטבע. וזהו נשיאת פנים של ברכת כהנים.

נשא

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

וישלח
יעקב וישראל
וישלח תשס"ב
בראשית
לא טוב היות האדם לבדו וסוד זיווגו של אדם
חשוןן תשפ"ג
והגדת לבנך
ספור יציאת מצרים בליל הסדר
שבת הגדול תשנ"ח
פסח שני
ירח זיו
ר"ח אייר תשס"ג

נשא

נשא
לעתים, גם מקום שני הוא יוקרתי
הרב יוסף כרמל | סיוון תשס"ד
נשא
גדרי ערבות במצוות
הרב אורן נזרית
קרוב אליך
קרוב אליך – נשא
עלון מספר 558
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
1:05
נשא
עבודת הקרבנות והתפילה
תורה אור לפרשת נשא
הרב יהודה מלמד | י' סיון התשע"ב

נשא

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב חיים דרוקמן
הרב דוד דודקביץ'
הרב יהושע שפירא
הרב שלמה שושן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב חנן פורת ז"ל
הרב הלל גפן
הרב יהודה לייב גרונר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו