מים עליונים | הרב חנוך כץ | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
אמונה וחסידות
הנהגת ה' את העולם

קטגוריה משנית

6827

14 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

"... ברא את השמים..." זה כתוב בבריאת היום הראשון. אבל פרשת בריאתן-ביום השני. א"כ מתי נבראו?
המדרש, מובא בחלקו בגמרא: ר' פנחס מר' לוי:"של מים הן". ר' יצחק:"שא מים טעון מים". ועל שאלתנו הביאו דברי רב:"לחים היו בראשון, ובשני קרשו". (ב"ר פר' ד' אות ז', ילקוט פר' א' רמז ה' ד"ה "כתיב" ובחגיגה י"ב.)
א"כ ביום הראשון השמים היו מים (כפי שדרשו את המילה שמים:"שא מים", או "שם מים") לחים ובשני: נפרדו ה"עליונים" וקרשו.
ומעתה:
א. מה היה ההבדל בין ה"מים" שהיו ביום הראשון לבין ה"שמים" שהיו גם כן למטה(טרם הבדלתם) וגם כן לחים - כה"מים"? והרי בתורה: "בראשית ברא... את השמים...על פני המים": הם שני דברים שונים. כמו כן בגמרא: "עשרה נבראו ביום הראשון... שמים...ומים".
ב. עוד לא היו גרמי שמים, וגם לא שמש, א"כ איך היו מים לחים. כשטמפ' הסביבתית היתה מ מינוס 273 מעלות צלזיוס (0 מעלות קלוין) ?
ג. איך הארץ גידלה צמחים בתוכה בטמפ' הזו?

לשאלה הראשונה: אכן עד לפני מספר שנים לא ידעו בכלל על מים למעלה (בחלל)
מסיבה זו הודיע ר"ע, שמי שיאמר שראה מים - שהרי הוא "דובר שקרים-לא יכון" (חגיגה י"ד:) נגד כל מי שיתלה בפשט של מקרא (שגם מפורש בכתובים:"והמים אשר מעל השמים" תהלים קמ"ח ד')
גם הר"מ (הניז' מו"נ ח"ב פ"ל) הלך אחר ר"ע, מאותה סיבה, (על אף שבגמרא הנ"ל משמע מים ממשי'ים, וכן בב"ר פר' ד' אות ב' ג' ד' ובילקוט רמז ה' הבינו כן.)ולא כהמסורת הפשוטה בתהל' (שם) במדרש ובגמ'.
אך ממצאי חקר החלל (Astronomy The Cambridge Atlas of בהוצאת אוניב' קי'ימברידג', עמ' 212-219, מובא בברא' ברא 32) שכוכבי שביט מכילים מים. שביט קטן מכיל 109 טון קרח. וגדול: 1012 , טון קרח, בקצה מערכת השמש מצוי'ים 1012 כוכבים כאילו. (יאן אורט. בראשית ברא שם)

במחקר המים שאנו שותים, נתגלה שחצי'ים מגיע מאותם קרחונים, וזאת ע"י שהמים עשירים באיזוטופ דאוטריום (D) שהוא בעצם איזוטופ מימן: 1H2 שנמצא במים של כוכבי שביט. וריכוזו הגבוה במים מעיד שמחצית מן המים שעל פני הליטוספרה היא מי שביטים. (המחקר מפורסם ב"תחומין" כ"ב עמ' 544)
במדרש ובגמרא: דעת רבי יהושע, שהמים ששותים מהעננים-העננים מקבלים אותם ממים עליונים. (עפ"י דברים יא' יא'. ב"ר פר' יג' אות י' ילקוט פר' ב' רמז כ' ותענית ט:)

נמצא: שיש מים למעלה, שהעולם שותה ממנו-בדיוק כפי ששותה ממים התחתונים . וע"פ הפסוק ובאור רבי יהושע אפשרי מים עליונים בטבע. וכמו דמשמע בפרשת הבריאה, וכהגמרא והמדרשים. (ישאל השואל: לשם מה יש גם מים תחתונים וגם עליונים?
-איני יודע. לא בדקתי. רק שנמצא שהם ישנם- כהכתוב בתורה. שלפני המחקר-היו נחשבים כ- אינם.)

הערה: יש עוד שיטה (שם) ב"שמים"-"אש ומים". עוד לא ירדתי לבאור בה.

לשאלה השני'ה: אור היום הראשון הי'ה מאיר במובן הפיזיקלי (הגם שלא שמענו מקורו. ובפיזיקה לא ידוע מקור אור ללא מקור פיזיקלי. אבל כך הוא המושג בב"ר פר' ג' אות ד' ובילקוט
יחזקאל רמז שפ"ב. בתהילים תחילת רמז תתס"ב: שאלו מהו מקור אותו אור. ובב"ר שם אות ו'
וילקוט רמז ה' מובן שהוא מאיר כהשמש) כמו השמש (בראשית א' ה': "ויקרא א-לקים לאור יום "
שכשכתוב "ויקרא" כמו"ויקרא א-לקים לרקיע שמים"-זהו השמים כמו שאנו קוראים אותם. ולא קוראים
שמים למה שהי'ה קודם שמים- מים עליונים. כמו כן כאן: אור שקראו "יום" זהו "יום" במובן "יום"
מהתורה ועד היום הזה. וא"כ זה הי'ה האור. לשאלת הגמרא בחגיגה: שהאור הזה נברא ביום
הרביעי-למה לא חשבו לומר שאור זה אינו "מאור" כשל יום רביעי , אלא רק כשל לפיד או אש, ואז
לא היתה להם שאלה מהמאורות, שהן רחוקים, גדולים, מסדרים את הימים והשנים, ואינם סתם
"אור"! אלא כדאמרינן: שהי'ה הוא אור כשל מאורות שלא חסר דבר אפילו לעומת השמש. גם בשמו"ר פר' לה' אות א': מבואר מהפס' "וירא אלקים את האור כי טוב" שהי'ה האור נאה לעולם, אך לא מזיק כהשמש. לא כתוב שהי'ה אור קר רק שלא הי'ה מזיק. כך הבין גם הרמב"ם במו"נ ח"ב פ"ל ד"ה "וכבר": שנספח האור הי'ה החם.[וכל זה- למותר הוא. עי'ין סנהדר' צא': שהוא לימות המשיח, שהוא עולם גשמי. ובנספח] ) וכך חימם הוא את האדמה עד יום רביעי -בריאת המאורות. (בראשית א' טז'. ב"ר פר' ג' אות ו' וילקוט רמז ה') ואז נגנז. (ב"ר שם וכך מובן גם בגמרא בחגיגה. עוד מובא בב"ר פר' יא' אות ב', פר' יב' אות ו' פר' מב אות ג', שמו"ר פר' ל"ה אות א', במד"ר פר' י"ג אות ה', פתיחתא דאסתר רבה אות י"א, בילקוט שם, ובאיוב תתקכ"ד ובפסיקתא רבתי פ"ה-מובא בת"ש פ"א אות ש"נ, ובמאמרים בזוה"ק. גם הרמב"ן עה"ת הביא זה בפס' ג')
נמצא שהמים שהיו ביום הראשון, והאדמה שהצמיחה ביום שלישי-לא היו במצב קפוא, והתאימו ליעודיהם.

וא"כ, לשאלה הפשוטה: היכן אור היום הראשון? שהרי אין אור אחר, חוץ מן ה"שמשים". (הכוכבים בעלי אנרגי'ה כשל השמש שלנו.) ואני לא מתי'יחס לקרינה האלקטרומגנטית המתאימה לאור של מפץ (ס. ג'. הוגאן, מרס 1990, Nature כרך 334 עמודים 108-107, מובא "בבראשית ברא" ע'מ 23.) מכמה סיבות:
א. הקרינה הקי'ימת כיום-אינה מאירה , ואם כן השאלה:"היכן האור" קי'ימת בכל מקרה .
ב. גם לפי תאורי'ית כדור האש הקדום-the big bang המכונה "המפץ הגדול"-שהוא כל כולו סותר תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שהרי זה מיוחס לזמן שליפני 13.7 מיליארד שנים. ויעוי'ין בשעור א' שזה לא אפשר. והגם שהרב קוק ז"ל וה"תפארת ישראל" הסכימו לפרש את פרשת הבריאה בהקשר של זמן יותר ארוך-אין זה מועיל, שהרי לדעת הקהילה המדעית אדם המודרני Homo Sapience Sapience קי'ים 40,000 שנה. יעוי'ין גם בשעור ה' מה שזה לא אפשרי. נמצא שאת קו התורה עזבו ולקו המדע לא הגיעו. מעני'ין לעי'ין במכתב של "הרב זצ"ל" לספרו של ר' שם טוב גפן ז"ל על הבריאה והזמן, שמודיע שם שבמדע-אינו מבין. אנחנו בעזהש"י לא נישאר ללא תורה גם מן המדע: "אל תנח ידך" מלראות שתורת ה' באמת. גישה דתית מוחלטת שבעת עיון מתוארות נפלא בין שאר גישות שהציג רבי אהרן ליכטנשטי'ין בהקדמתו לספרו של נתן אביעזר "בראשית ברא". שם תיאר גישה של התמודדויות מתחדשות על המסות המקוריות. זה דבר שנהוג בתורת ישראל מקדמא דנא, ולא כפי שכתב שם, שזה מבית מדרשו של הרמב"ם. אלא: כדבריו רואים בכל דף ודף בש"ס. וזה מתואר בצורה יפיפי'ה בהקדמת הרמב"ם מסדר זרעים: מצד אחד הדרשות הישנות ומצד שני לגיטימצי'ה לדרשות כל דור. ובעצם זה פשוט במשנה סנהדרין פו:
ג. התאורי'ה הזו אומרת שקודם הי'ה ריכוז אנרגי'ה שהפך לחומר במצב "פלסמה" (מצב חומר ללא אטומים, רק חלקיקים בעלי מטען, שע"י כך לכדו את הקרינה.) אחר התקררותה-התחילה להקרין (אם מדובר באור הנראה או לא-ידון בס' ד' כאן.) ורק אחר 100 מליון שנה החלו להווצר כוכבים, (מאמר מתורגם מהסי'ינטיפיק אמריקן שהתפרסם באינטרנט ב"הידען" ב19 מרץ 2007, בשם: "העידן האפל של היקום") אך השמש וכוכבי הלכת-רק לפני 5 כפול עשר בתשיעית שנים. (מובא ב"בראשית ברא" עמ' 33) וזה הפך מה שכתוב בתורה. (גם למדרשים השונים שיובאו בהמשך בפרטות כגון מדרש הנעלם, שבהם יש בטוי ראשוניות בריאת האור-לא פרשו זמן אחר ממה שכתוב בתורה. ולמעי'ין במדרשים האלו-יראה שמדובר על הבריאה במובנים רוחני'ים כמו אור מלאכים או צדיקים, או כיסא הכבוד. עכ"פ, במדרשי האגדה ובמדרשים המובאים בגמרא, שמדברים על הבריאה במובנים טבעי'ים-סדר הבריאה הוא הסדר שבתורה. והזמן: יעוין תחילת שעור א'.)
ד. גם אם נניח (רק לצורך הדחי'ה, ולא שח"ו נניח אפילו לרגע דבר כפירה בתורה) שאכן הי'ה אור גדול מיד לאחר מאורע של מפץ-רק שכעת כבר חלוש ושע"כ לא רואים אותו (בראשית ברא עמ' 22) רק את שאריתו, (ס'.ג' הוגאן, מרס 1990,Nature כרך 344, עמודים 108-107) ונרצה לתלות שזהו אור היום הראשון, כהתיזה של נתן אביעזר (בספרו עמ' 25 ס' ב' "האור") ואפילו נצרף לזה לשון המדרש (ב"ר פר' יב' אות ו', ובת"ש פ"א אות ת"ג הביאו לשון כזו מ"רות רבה" ב' אך לא מצאתיו שם- בדפוס שאצלי) "אר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם..." (זהו המדרש שכבר הובא לעיל על גניזת האור שמובא במדרש בכל התורה, בילקוט, בגמרא ובזוה"ק וכאן שונה לשונו, משום מה.) ואפילו את מאמר "עשרה מאמרות" (יעוי'ין שעור ב') שבו מאמר "יהי אור" הוא הראשון, (הגם שאין הכוונה במובן המציאותי, שם.) ואת דרשות התנאים המובאות במדרש הנעלם מרשב"י, שם רבי חי'יא, רבי, רבי יהודה ורבי אליעזר הגדול "כלם אומרים שהאור נברא ראשון. (למרות שהדרשות שם אינם במובנים הטבעי'ים, אלא בסוד.) ואפילו נצרף דעה יחודית מרבי אליעזר הגדול (בפדר"א פ' שלישי) שלא כהמדרש והש"ס, (חגיגה יב'. שהאור נגנז) ונאמר שהאור לא נגנז, והוא כאן. ושאריתו כאן, הרי שכיום אין אור, אלא קרינה אלקטרומגנית (בראשית ברא שם, ומאמר מהסי'ינטיפיק אמריקן שם).
ה. אמנם בבראשית ברא שם, הביא מאמרים שמשמע מהם שאחר המפץ הי'ה אור, אבל במאמר הנ"ל מ"סי'ינטיפיק אמריקן "-הי'ה חושך, גם לאחר שהשתחררה הקרינה האלקטרומגנטית, 400,000 שנה אחרי המפץ. וגם זה לא כהמובא במאמרים שהובאו ב"בראשית ברא". כך שלא ברור בכלל שה"בריאה המדעית" החלה עם אור.
ו. בין כך ובין כך, בין שהיתה נראית ובין שלא-לא הי'ינו יכולים להתקי'ים באותו זמן שסוברים המדענים שהשתחררה. מאחר שמדובר בעצמה גבוהה ששום מערכת ביולוגית לא היתה מתקי'ימת בה. הקרינות הקוסמיות שמגיעות אלינו מהחלל-סוברים שהמרחק העצום שעוברת-מפחית עצמתן כך שאינן מסוכנות לנו. (פ, ג', די'יסון, ספטמבר 1971Scientific American כרך 225 עמ' 57 מובא ב"בראשית ברא" 123)

וכעת נחזור לשאלתנו: היכן אור היום הראשון? - הרי שזו השאלה שנשאלה בגמרא (שם) וכבר הבאנו זה (בסי' זה בד"ה "ולשאלה השני'ה") ובמדרשים. (בלשון: "להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה... והיכן היא" ב"ר פר' ג' אות ו' וילקוט רמז ה')
והתשובה שנפוצה ביותר במדרש גם בגמרא: שנגנז (מובא לעיל ומיד נרחיב בזה)

הערה: ישנה גם דרך אחרת: שהאור-הוא הוא המאורות. (תרוץ שני בגמרא,ולא נמצא במדרש.) ואינו קל בלשון המקרא. (שהרי יש "אור" ויש "מאורות" ועל כל אחד מהם אמרה התורה לשון "י'הי", וה"אור" יחיד לעומת "מאורות" ואין לו ריבוי תפקידים כמו שיש למאורות-פסו' יד' טו') בסוף הדיון בשעור זה בעזהש"י ימצא יסודו.

לשאלת מקום האור בזמננו-במדרשים מובא שנגנז לצדיקים. אך מהו המקור לזה?
בב"ר ג', ו' ובילקוט ה' הובא פס' מישעי'ה ל' פס' כו': "והי'ה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתי'ים כאור שבעת הימים". בשמו"ר לה', א' למדו מאיוב לח', יד' "וימנע מרשעים אורם" וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא מפני שכתוב (בראשית א', ד') "וירא אלקים את האור כי טוב". ובגמרא הביאו ש"טוב" מכוון ל"צדיק" מישעי'ה ג' פס' י' "אמרו צדיק כי טוב". כמו בב"ר פר' יא' ב' ופר' יב' ו'. בבמד"ר יג', ה'-גם למדו כן רק שהפס' להתקנתו לצדיקים הביאו ממשלי ד', יח' "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". בשמו"ר שם ובפתיחתא דאסתר רבה יא' למדו שגנוזה בגן עדן מתהילים צז, יא' "אור זרוע לצדיק". פסוקים אלו הביאו גם בילקוט איוב רמז תתקכ"ד.

אלא שיש כאן כמה שאלות:
א. הפס' "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך" קשה בפני עצמו, שהרי מה יש להבדיל בין "אור" שהוא קרינה, שבה יש אנרגי'ה (בחלקיקים) ונוצר חם (כנ"ל) לחושך שהוא העדר?
ב. כמו כן, מה תפקיד המאורות בזה: "להבדיל בין האור ובין החושך"? (בראשית א' יח') אם נאמר שהי'ה לקבוע תחומים לאור ביום ולחושך בלילה-הרי הבנו בדרך לימוד ש"ויקרא אלקים לאור יום" הינו כמו "ויקרא אלקים לרקיע שמים"-שהו השמים מעתה, כמו כן האור-הוא יום מעתה, כמו כן החושך הוא הלילה. ואפילו די'יקנו מהמדרשים, שכמו שהי'ה אור שמש- הי'ה חמימות כשל שמש ולא קיפאון. גם במדרשים ממוקדת מסקנה זו שהתחומים נקבעו ב"ויקרא אלקים לאור יום...": בב"ר פר' ג' אות ו' באמצע וכן בילקוט רמז ה' ד"ה "ויבדל" מתחיל דיון: למי הבדיל ה' את האור. והמדרש מביא גם את המדרש(שבילקוט איוב תתקכ"ד) ש"ויבדל"-הבדיל ממש. וכהמשל משני האסטרטיגין.(בערוך, ערך: "אסטרטיגי" פי' "נציב". ודימוי זה אינו אחר מאשר ה"מלאכים" כמבואר ברמב"ם מו"נ ח"ב פ"ו וברמב"ן עה"ת שמות כ', ג' באמצע בביאור שלש סוגי ע"ז ושם במילים: "הראשונים החלו" וברמב"ן בויקרא פ' טז' פס' ח' שאילו שרים מושלים הקרוי'ים גם "אלהים", וזה שם חול כמו שנקראים בו גם נביאים ודי'ינים .יעוין בפרוש לרמב"ם פ"ב יסוה"ת ה"ז.וכבר זה ב"מדרש הנעלם" לרשב"י. ובמו"נ שם- נקראים גם "שכלים הנבדלים" ככנוי'ים אצל היוונים.) שלהם קבע ה' את תחומיהם. ומבואר במדרשים שם, (אך בילקוט רמז ה' זה לא נמצא) שקביעת התחומים היתה ב"ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה".
א"כ מה עשה ה' במילה "ויבדל"? ומה התפקיד שניתן למאורות ב: "להבדיל בין האור ובין
החושך",(פס' יח') שכן הוסק שזה נעשה ב"ויקרא..."! ומה אמר רבי יוחנן בדרשתו "ויבדל
ממש"?
ג. מה פשט הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב"? הרי לא יעלה על הדעת, שאחרי שה' ראה את האור-רק אזי ידע שהוא טוב. (ואמנם בשמו"ר לה' בב"ר יא' ו-יב' בבמד"ר י"ג בילקוט תתקכ"ד ובגמרא, [הובאו כלם ב"תשובה לשאלה השני'ה"] פרשו מה שה' ראה זה מעשיהם העתידים של רשעים, ועל כן האור לצדיקים. אבל מה על אלו שלמדו גניזת האור מישעי'ה ל', שאור החמה יהי'ה שבעתי'ים כאור שבעת הימים, ב"ר ג' וילקוט ה' הנזכ', וכן לדעת חכמים בתרוץ השני בגמרא:" הן הן המאוראות שנבראו ביום ראשון..." שלשיטתם האור לא נגנז. וכמו בדרשת רבי אליעזר הגדול בפ' שלישי, שאור הצדיקים לעוה"ב עלה במחשבה ולא נברא? אלא שלדרשת רבי אליעזר הגדול,יתכן שלא נברא בגלל שה' ראה מעשיהם של רשעים וגנז אור היום הראשון לצדיקים, וא"כ אפשרי גם, שהפרדר"א-גם כן כהשיטה הראשונה.)
ד. בתורה רואים שהסיפור שבתורה מתאר את בריאת העולם הגשמי. לא מלאכים (כבב"ר סוף פר' ג') ולא שאר דברים רוחני'ים, כמו תורה, תשובה, גן עדן (של העוה"ב) גהנום, כסא הכבוד וביהמ"ק שנבראו קודם העולם. (ילקוט סוף רמז כ') א"כ גם האור הי'ה צריך להיות חלק מהבריאה. אבל הוא אינו. הי'ינו שהוא אינו חלק מהבריאה. ואף שהוכח צריכותו בשלש הימים, עד בריאת המאורות, ואף שלדעה עיקרית בחז"ל-נגנז(בגמרא ובמדרשים)-זה לא כתוב בתורה. מה שמשמע בתורה שהוא ישנו, והוא מאיר.
ה. גם תכונה שהסקנו שהי'ה לו-לחמם את הארץ המים והצומח-זה אינו, שהרי במדרש מפורש סיבת האור כמשל למלך שביקש לבנות פלטין (בערוך, בערך: פלט פי' ארמון, היכל) וחלקו שם האם כדי לידע כיצד לבנות, או שהוא כקישוט. א"כ אינו לצורך מה שדיקנו: שיהי'ה חם למים ולצמחי'ה- שלא יקפאו. שהרי זה לא כתוב אפילו במדרש, אלא אדרבא משמע כדבמדרש, שה' ברא את האור תחילה- זה כמו מלך שרצה לבנות-תלה קודם נרות ופנסין כדי לראות איך לקבוע את התימליוסים.(בערוך פי': יסודות) וכך משמע גם מהפסוקים: שמתחילה הי'ה "וחשך על פני תהום"(פס'ב') ואחר בריאת האור:"וירא אלקים את האור כי טוב"(פס'ד') כביכול כתוב שה' הי'ה צריך אור לראות, ח"ו.

להבנת כל הענין, נתחיל לדי'יק בתורה,מתוך מה שאמרה-מה לא אפשרי, ומה אפשרי בפרושה:
מקודם: "...וחשך על פני תהום" (פס' ב')
ההתחלה: "ויאמר אלקים יהי אור, והי אור" (פס' ג')
ומיד: "וירא אלקים את האור כי טוב" (פס' ד')
ומיד: "ויבדל אלקים את האור ואת החשך" (שם)
ומיד: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה" (פס' ה')
ובסוף: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד." (שם)
בעצם אחר בריאת האור וראי'יתו: "כי טוב", הבדיל ה' בין האור ובין החושך, הקרוי'ים יום ולילה. (כמו ב"ויקרא אלקים לרקיע שמים" שהשם "שמים" אומר לנו מהו הרקיע- מאחר שכך נקרא. כמו כן הבדלת האור, שיכול להיות בכמה מובנים, כגון שיפסיק להאיר "מסוף העולם ועד סופו", או שי'הי'ה ניתחם ע"י מחיצות,כפי שזה עפ"י הטבע, ולא כפי שהוא הי'ה בשלש הימים, שאדם הי'ה צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כנזכ' במקומות דלעיל)
וביום רביעי, ה' נתן את התפקיד "להבדיל בין היום ובין הלילה"-למאורות. (פס' יד') וגם את ההבדלה המקורית "להבדיל בין האור ובין החושך"-נתן ה' למאורות (פס' יח) כך שמהבדלת התחומים, יום ולילה שהיו ביום הראשון-לא נשאר. מה שיכול הי'ה להשאר מהיום הראשון זה אור קבוע, או חושך קבוע. ומאחר שבלילה אין אור יום-א"כ אין אור היום הראשון- בכלל. כמובן שגם אין לו שום תפקיד, מאז בריאת המאורות. וא"כ נמצא שהתורה די'יקה בכתיבתה, במדעי הטבע שכן באופן ניסתר כתבה (במה שכתבה את כל התפקידים למאורות) שאין שום אור בנוסף, או אחרי שקיעת השמש, כמו שאין איזה אור בצד הירח והכוכבים. וא"כ הגניזה מעתה ברורה כשמש. רק שהמדרשים מצרפים (מתורה שבע"פ המסורה לנו) מהנביאים, את יעוד גניזתו ואת מקומו-עד הגיע זמן ה"עתיד לבוא".

בזה נענו שאלות א' ב' ו- ד' , שההבדלה היתה הבדלת תחומי האור ליום, והחושך ללילה. (חלוקת הזמן בין האסטרטגין)
ביום הראשון: נתינת התחומים לאסטרטגין היתה ב"ויקרא...לאור יום..."
והעני'ין עצמו: לחלק בכלל יום ולילה, שכתוב קודם:"ויבדל אלקים בין האור ובין החושך", מחלוקת במדרש (ב"ר פר' ג' אות ו') לצורך מי חילקם: לדעת חכמים הבדילו בשביל הצדיקים לעתיד לבוא, ולרבי יהודה ב"ר סימון: הבדילו לו. כלומר חלוקת היום והלילה שבשלושת הימים הראשונים-לדעת חכמים היתה לצורך הצדיקים (שבשבילם בכלל נברא ונגנז האור) ולר' בר סימון: הבדיל לו.
אבל, אין לטעות ולקשר מחלוקת זו לגניזתו לעתיד לבוא,הנזכ',(למרות ש"מסורת המדרש", קשרה שם,לחגיגה יב'.- שם מובא גניזתו) שכן ההבדל בין עני'ינים אלו מובהק מכמה נקודות:
א. גניזתו הבאנו מחז"ל, שהיתה עם בריאת המאורות, ביום רביעי ולא ביום הראשון.
ב. רבי יהודה ב"ר סימון הוא אשר דרשתו מובאת בכל המקומות שהאור נגנז לצדיקים(ב"ר פרשות יא', יב', מב', שמו"ר פר' לה', במד"ר פר' יג') יחלוק כאן על חכמים שאומרים דבריו?
אלא ודאי, שה"ויבדל" הוא ההבדלה לתחומים שה' נתן לאסטרטגין. וההבדלה בין התחומים, אעפ"י שהיא עשתה את היום ואת הלילה, ועשתה את הימים-אין בה צורך עד לבריאת החי. וא"כ לא הי'ה צריך להפריד יום ולילה ביום הראשון. ובזה חלקו רבי יהודה ב"ר סימון וחכמים: לצורך מה הי'ה חשוב להבדיל את תחומי האור והחשך, כבר כעת.
ומאחר שלבריאה אין שום נפקא מינא מקביעת הימים, ואכן בפדר"א כתוב מדרשת רבי אליעזר הגדול, שביום ראשון נבראו רק שמונה דברים. ולא כתוב מידת יום ומידת לילה, אפילו לא יום ולילה כהי"א שם, ומאחר שרבי יהודה ב"ר סימון שמע משמועותיו (למשל המובא במו"נ ח"ב פכ"ו בשם ר' אליעזר כתובים בילקוט רמז ג' מרבי יהודה ב"ר סימון. ודברים שהביא בפ"ל "בונה עולמות ומחריבן"-מובאים בפדר"א ב' שלושה עשר) קבע שבהבדלה זו לשם ה' בלבד. ואולי יש לפרש ההבדלה הזו- לצורך שיהי'ה כתוב בתורה גם בימים הראשונים: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד...יום שני...ויום שלישי.

[ אכן מחלוקת קטנה כל כך ולא מובנת-יסודה במילה אחת בתורה: "ויבדל" שלמי שהבין כל מילה בכל העני'ין-ימצאה כמיותרת. ועל כן שאלו בה "למי?". ואפילו למה שהסקנו, שהי'ה האור גם לצורך בריאת המים והצמחיה-ההבדלה בשלש הימים-לא היתה נצרכת. על מילה מיותרת זו, שאלו:"למי?" הי'ינו: למי הי'ה חשוב כל ענין ההבדלה הזו. ומזה נשאר לנו שני פנים.]
ו לדעת חכמים ההבדלה היתה לצורך הצדיקים לעתיד לבוא.
(רק שלא מובן איך הבדלה בטבע כמו הבדלת האור, יש לה עני'ין לעוה"ב שהוא רוחני?
- יעוי'ין "נספח: עולם הבא ")
גם המשל שהביאו במדרש שם, על מלך שהפריש מנה יפה לבנו-נשמע שוב כהגניזה לצדיקים, וכבר ראינו שהגניזה אינה קשורה לכאן כלל. אלא שבאמת אין במשל הזה- לתאר את הגניזה, אלא לתאר את הבדלת האור לצדיקים מן החושך, כמשל למלך שמי'יעד מנה יפה לבנו. באופן זה הסבירו חכמים את הבדלת היום והלילה, כיעוד אור (ללא חושך) לצדיקים, כאשר לא נמצא שום צורך בזה- בעניני הטבע.

לשאלה ג' : פשוט כמו בכל שאר ימי הבריאה, שכתוב: "וירא אלקים כי טוב" וכמו: "וירח את ריח הניחוח" שבפרשת נח (פ' ח' פס' כא') וכמו: "ארדה נא ואראה הכצעקתה" (בראשית יח' כא') שבאילו "דברה התורה כלשון בני אדם". יעוי'ין מו"נ ח"א פמ"ז ובפ' כו' במהדורת הרב קאפח הערה 1 הביא המקומות בש"ס.

לשאלה ה': אם נסתכל ביום הראשון הי'ה חושך ואחר כך אור, והבדלתם. על כל אותו זמן, אמרה התורה:"וי'הי ערב וי'הי בקר יום אחד". ומיד מתחילה את תאור בריאת היום השני, ושוב, על הזמן אומרת:"וי'הי ערב וי'הי בקר..."כלומר:אף על פי שיש אור אחרי הלילה-אין בתורה שיוך הבריאה ליום, להפך:דוקא המשמעות הפשוטה היא שהבריאה מתחילה בתחילת היום, שהוא הלילה. וכך זה גם בפרוש הרמב"ן בפרושו הראשון לזמן שבו נברא האור, (סוף פס' ד') משמע שהאור נברא בתחילת היום (שזה סותר את משמעות הפס' שלפני כן "בראשית ברא...את השמים ואת הארץ" ומתאים רק למדרשים המדברים בסוד, כהמאמרים שבמדרש הנעלם ובפדר"א, שהאור נברא ראשון.) ומסיק שזה הערב שקדם לבוקר. וגם בפרושו השני-היום מתחיל בערב. כן זה בברכות ב'.

ישאל השואל: ולמה לא פרשו שהבריאה ביום, ורק סוף היממה הוא הערב עד הבקר וא"כ הבריאה ודאי היתה ביום!
-בדיוק בשביל השואל הזה קי'ים הפס' (זכרי'ה יד' ז') "והי'ה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי'ה לעת ערב יהי'ה אור". הנה שהמסורת מהנביאים בזה שהיום הוא מערב עד ערב. וא"כ, אין לי'יחס את הבריאה אל הבקר.

עתה ניתן לפרש דעת חכמים שבהערה מתחילת המאמר:"הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי":
הי'ינו שהמאורות הן אור היום הראשון. ושאלנו הרי כאן נאמר "יהי אור" וכאן נאמר "יהי מאורות" שני דברים שונים בשני ימים שונים!
אלא שמאחר שכל תפקידי האור ניתנו למאורות,כדהוסק, א"כ פשוט שאין הכוונה להשאיר נברא מיותר.מעתה פשוטה האפשרות שהאור נצטווה להפוך למאורות,בצווי "יהי מאורות...". [ אעפ"כ מוסכם,שהוא לא פשוט במשמעות התורה, וגם הפרשיות מנותקות אחת מהשני'ה. יתכן שמזה הטעם לא נפץ פירוש זה כהפרוש העיקרי שבגמרא, כנזכר. (ולמי שיקשור קושי במקראות לסוגי'ה בב"ק פ"ג: שם בברי'יתא כתוב "ואם נפשך לאמר..." ופי' רש"י שיש מה להשיב ולהקשות על הג"ש-לא מצאתי שהסיבה שם, עפ"י הראשונים, היתה מסיבת קושי במקרא. והסיבה: מפני שבפר' משפטים כא', כב' "נתינה" מתפרשת ככסף: "ונתן בפלילים" וממילא אפשר כן גם ב:"עין תחת עין... כן ינתן בו" ויקרא כ"ד, כ'.)]

הנהגת ה' את העולם

הרב חנוך כץ

חוקר וכותב מאמרים

הנהגת ה' את העולם
"ונתתי גשמיכם בעתם"
לאמונה סדורה
תמוז תשפ
תשובה
ושבת עד ה'...
ש"ווידוי" אינו בגדר "וידוי"
תשרי תשע"ז
הנהגת ה' את העולם
אבולוציה
מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ה'
אלול תשס"ח
דיני כשרות
שחיטה ללא צערה בצידה
כסלו תשע"ז

הנהגת ה' את העולם

1:00
וארא
שמותיו של הקב"ה
הרב בני אלון | ה'תשנ"ה
35 דק'
דעת תבונות
השפעת הנשמה על הגוף
דעת תבונות - פסקה ע
הרב חיים כץ | כו טבת תשע"ט
הנהגת ה' את העולם
גשמי ברכה - מחוק הטוב להיטיב
הרב אריאל פרג'ון | טבת תשפ
37 דק'
דעת תבונות
יחס הבורא והנבראים
דעת תבונות - פסקה נו- ע
הרב חיים כץ | יט טבת תשע"ט

הנהגת ה' את העולם

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב שמואל אליהו
הרב יהושע שפירא
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרה"ג צבי שכטר
הרב שלמה שושן
הרב מרדכי גרינברג

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו