ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב הברהם שפירא זצ"ל
כדי להשיב על כך עלינו להבין דרשה תמוהה של חז"ל. ידוע כי בקרבנות המוסף של חג הסוכות, מקריבים כל יום עולות לה' פרים, אילים וכבשים. אבל בו בזמן שמספר האילים קבוע (שנים בכל יום), ומספר הכבשים קבוע (ארבעה עשר בכל יום); אבל מספר הפרים מתמעטים והולכים. ביום הראשון י"ג פרים, וביום שני י"ב פרים, וביום שלישי י"א פרים וכו' בסדר מתמעט עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים בלבד (במדבר כט, יג-לב). לפי ביאורו של רש"ר הירש (ויקרא א, ג) "פר" מסמל תקיפות, כח לפעילות מסוימת. כך לכל אומה ואומה יש יעוד יחודי. ברור שיש טעם והגיון לכל פרט בתורה. אמנם סך כל פרים הוא שבעים פרים משך שבעה ימים, אבל למה להתמעט ולא להביא בכל יום באופן שווה עשרה לכל יום? ענו על כך חז"ל בעקיפין כאשר נמקו הנהגת בית שמאי בנרות חנוכה, להדליק ביום הראשון שמונה נרות, וביום שני של חנוכה שבעה נרות וכו'. וההסבר לכך הוא כדי להיות דומים לפרים המוקרבים בסוכות, שגם הם מתמעטים והולכים (שבת דף כא ע"ב). ביאר אדמו"ר ר' צדוק הכהן שרצוננו שיתמעטו כוחותיהם של האומות ("רסיסי לילה", פסקא נו). וכך כתב ג"כ ספר "שפת אמת" (בראשית, חנוכה, שנת תרמ"ב, ד"ה בני בינה). זאת אומרת הכוחות השליליים שביסוד התרבויות הנכריות חייבים להצטמצם ולהתמעט, ובזה שמחתנו גם בסוכות, וגם בחנוכה (לפי בית שמאי, וכך תהיה הלכה כמוהו בסוף הימים, לדברי ר' צדוק ב"פרי צדיק", חנוכה, פסקא ח).
[יש להזכיר כי ביום שמיני עצרת, כעבור שבעת הימים, הקרבנו פר אחד וכו' מול כנסת ישראל (רש"י על במדבר כט, לו)].
אבל צריכים אנו לתאם דבר זה עם דברי חז"ל במקום אחר כי כל כוונתנו בהבאת שבעים פרים כקרבן בסוכות הוא כדי להגן על שבעים האומות. על הפסוק "תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה" (תהלים קט, ד) רשמו: "אמרו ישראל, רבון העולמים! הרי אנו מקריבים עליהם ע' פרים והיו צריכים לאהוב אותנו, והם תחת אהבתי ישטנוני?" (מדרש במדבר רבה, סוף פרשה כא). אם כוונתנו לטובתם כיצד זה יסתדר עם כוונת הגמרא כי באנו למעט את כוחותיהם?
ענה על כך מרן הרב אברהם יצחק קוק בספרו "עין איה" (שבת פ"ב פסקא ז) וזו לשונו: "בהיעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ה', מובן הדבר כי ריבוי הצביונות שבלאומים, שגורם חלוקתם לעמים רבים, ילכו הלוך והתמעט כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע. כי כל מה שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלוהית, כן יתמעט פירודם הצביוני. על כן אמר הרמז (בחנוכה) יום הראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך" עכ"ל (וכמובן הוא אותו הרעיון לענין פרי חג הסוכות המתמעטים). הם יהיו דומים יותר ויותר לארחות מחשבה ישראלית, ולא יהיה ריבוי צביונים ועל ידי זה יתמעטו.
ודאי כי גדולי עולם נוספים הגו רעיון כביר זה. לדוגמא הרי ר' צדוק הכהן הכותב: "שמקריבים שבעים פרי החג נגד שבעים אומות. כמו שיהיה לעתיד דמשיח יבוא ליתן קצת מצוות וללמד תורה גם לאומות העולם (בראשית רבה צח, ט "אליו גוים ידרושו"). 'ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' (ישעיה ב, ב-ג). 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעובדו שכם אחד' (צפניה ג, ט) ("רסיסי לילה", פסקא נז). הרי מכאן כי ציפייתנו היא כי כל הגוים ילמדו מאתנו כיצד להיות נאמנים להקב"ה. על ישראל נאמר "בני בכורי ישראל", ועלינו ללמד שאר האומות, שאר הבנים. אחרי מלחמת גוג ומגוג ומפלת הכופרים שבהם, שארית הגוים ישובו לבקש את ה'. וזהו המיוחד שבחג הסוכות, שאז יכירו את האמת יותר ויותר. ומזה עצמו נלמד שאין להסכים לנוכחותם בארץ הקודש של הכופרים בה'.
מה זה נוגע למצבנו היום בארץ ישראל? אמת היא שאנו סובלים רבות מנוכחותם של פראי אדם, הטרוריסטים הערבים. בחדשים האחרונים טרקטוריסטים מטורפים רמסו ודרסו הרבה ישראלים הנמצאים ברחובות ירושלים. כבר עשרות שנים שמשתדלים ארגוני טרור כמעט בכל יום להרוג יהודים, אין כאן המקום להאריך. מה חטאנו שבאה עלינו צרה זאת? נביא כאן גמרא מעניינת במסכת סוטה (לד ע"א): "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברין את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם וכו'. אם אתם עושים כן מוטב; ואם לאו באים מים ושוטפים אותיכם. מאי "אותיכם"? אותי ואתכם" עכ"ל הגמרא. [כלומר כאשר ה' ייבש את מי הירדן כדי שבני ישראל יעברו אותו בדרכם לארץ ישראל, והמעבר ערך להם כמה שעות, המים הרבים הזורמים מהצפון נערמו בגובה רב, כדי לא לשטוף את ישראל העוברים בחרבה. ובאותו זמן קריטי הזהיר אותם יהושע שאם לא יקיימו תנאי מוקדם זה לגרש עובדי אלילים מארצנו, אותם המים ישמשו סמל לשטוף אותם למוות. איזה רגע מרתק!]
וצריך עיון. איפה כתוב במקרא "אותיכם"? אלא ציין מהרש"א לספר יהושע (כג, טו) שם כתוב: "והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אלוהיכם אליכם, כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלהיכם". וזה בא אחרי האזהרה: "כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם, והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט בצדיכם ולצנינים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלהיכם" (יהושע כג, יב-יג). והמלה המודגשת הנ"ל "אותכם" דרשו חז"ל בניקוד של "אותיכם". וכך באמת אירע כי יהושע התעכב מלהורישם, וחיסר ה' עשר שנים משנות חייו (מדרש במדבר רבה כב, ו). הוא היה צריך לחיות עד גיל 120 אבל נפטר בגיל 110. ויש כאן אזהרה גם לכלל ישראל לא להתעצל בזה. וכך נפסק ברמב"ם (הלכות מלכים פ"י ה"ט) שאסור לנו להניח בארצנו גוים המקיימים דת אחרת. רק עליהם לקיים שבע מצוות בני נח שניתנו בסיני.
[המקור בתורה ממנו דרשו חז"ל שדברי יהושע נאמרו להם בעת שנעמדו בירדן, הביא מהרש"א מבמדבר לג, נא "כי אתם עוברים את הירדן"].
זה עכשיו סיימנו תפילותינו של ראש השנה ויום כפור. בו בקשנו "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
גם קראנו במוסף עשרה פסוקים של מלכיות. במה מתבטאת מלכותו של ה'? בכמה אופנים. אחד מהם הוא מפורש במקרא "ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז). כוונתנו בבקשת "אבדו גוים" היא שיחזרו בתשובה ויכירו כי ה' הוא אלוקי צבאות ישראל. ומי מהם שאיננו מסכים לזה, עליו להגר מכאן ולנדוד למקום אחר. והרי אנו אומרים בתהלים (נט, ו) "ואתה ה' אלוקים צבאות אלוקי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגוים, אל תחון בוגדי און סלה". פסוק זה אינו מגדיר בקצרה "ה' אלוקים" כי איננו תיאור מלא, אלא מוסיף במפורש "אלוקי ישראל". ומפרש ר' אברהם אבן עזרא שאנו: "קוראים לו 'אלהים צבאות': כי אתה אלהי צבאות מעלה בשמים, ואלהי צבאות מטה שהם ישראל". וכך סגנן הדבר פירוש "דעת מקרא" (מוסד הרב קוק) "הכינויים האלו רומזים שה' יוצא בצבאות עמו ישראל ונלחם להם באויביהם". הרי הכרת מלכותו של ה' תבוא כאשר יכירו כל בני העולם בעליוניותם של ישראל, שהם צבאות ה'. וכך גם אמרנו בברכה רביעית של "תפילה בעמידה" של ראש השנה: "וידע כל פעול שאתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". הדגשנו שהוא ה' אלוקי ישראל.
בזה התברר לנו מדוע בימינו עם ישראל סובל כל כך מפראי אדם מהנכרים שיש בארצנו, כי בדורנו חזרנו על חטאם של יהושע ובני דורו. ואפילו בדרכי שלום לא עודדנו אותם לצאת מארצנו ולהגר למדינות אחרות, כמו שנצטוינו בתורה "לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג). כאשר רחבעם זאבי הי"ד הציע "טרנספר מרצון", כלומר לעודד אותם בכסף, לא היה רב חשוב אחד שדיבר בפומבי לתת לו גיבוי תורני. כי כל המוסר הנ"ל (ע"פ הגמרא בסוטה לד ע"א שעלינו לירש את הארץ בשלימות) אינו בתודעתו של ציבורינו. ואם לא למדנו לקח מדברי חכמי קדם, אנו לומדים לקח זה בדרך הקשה, ע"י יסורי החיים. עיין דברי "אור החיים" (על במדבר לג, נה. ד"ה וצררו אתכם) מזהיר כי אם לא נקיים מצות "וירשתם אותם" וצררו אתכם: "לא מלבד שיחזיקו [הנכרים] בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם בחלק שזכיתם בו אתם [כבר] וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר [לכם]: 'קומו, צאו ממנה!'" עכ"ל.
על פי המקורות הנ"ל בארנו מה הקשר בין ההפטרה של זכריה (פרק יד) לענין חג הסוכות. כי דוקא ע"י פרים המתמעטים בסוכות שומעים אנו תביעה מהאומות להתדמות יותר ויותר לתרבות התורה. רעיון הפרים המתמעטים הוא שמקווים אנו שיותר ויותר מהאומות יכירו את האמת, ויצטרפו לאמונת ישראל. אותם גוים שיעלו למקדש בעתיד לחוג את חג הסוכות ילמדו לקח זה. ממילא הפירודים יצטמצמו, והעולם יזכה לאחדות.
ונסכם ע"י דברי מהר"ל: "וההבדל שישראל מובדלים מן האומות במה שישראל הם אומה יחידה לגמרי, והגוים הם רבים ובזה הם מתנגדים לישראל. וכו'. ודע כי אשר הוא מאחד ישראל הוא הש"י אשר הוא אחד והוא אלוהיהם, ולכך הש"י מאחד ישראל עד שהם עם אחד. כמו שאנו אומרים בתפילת מנחה של שבת 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (כמפורש בזוהר ח"ג דף צג ע"ב). הרי שהש"י אשר הוא אחד והוא אלוקי ישראל, ע"י זה ישראל הם עם אחד. ומפני כך מלחמת גוג ומגוג נגד ישראל, במה שהם רבים וישראל אומה יחידה ויחידית וכו'. וכאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל נפסלו כל הארצות מן הדיבור [הנבואה] והיתה שכינה בארץ, והיה אז אחדות יותר בעולם, כאשר היה בעולם ארץ יחידה שבה היה הדיבור מן הש"י שהוא אחד. ולפיכך האומות שיש בהם הריבוי מתנגדים לאחדות שמו יתברך. ולימות המשיח שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד, אז יתנגדו הגוים [גוג ומגוג] שהם רבים על אחדותו יתברך" עכ"ל ("נצח ישראל", פרק לח, עמ' קסה).
בסוף דבר, "והיה ה' למלך על כל הארץ".
איך ללמוד אמונה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים באדם
איך ללמוד גמרא?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
