כל ספר בראשית הוא הקדמה למצוות – כמו שאמרו חכמים "דרך ארץ קדמה לתורה".
מה זה דרך ארץ – מידות טובות – ענוה, טוב לב, ישרות, עין טובה, לב טוב.
המידות הללו חייבות להיות קודמות לתורה. אם אין באדם ישרות כל העיסוק שלו בתורה מתקבל באופן לא נכון ולא אמיתי - התורה מסתלפת. אם אין לאדם ענווה וההתבטלות כלפי התורה, הוא רואה את התורה ומפרש אותה כמו שנוח לו - זו לא תורה.
אמרו חכמים: יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי, התורה יורדת כמו מטר כמו טל .המטר והטל יכולים לרדת על צמחים טובים, על עצים טובים, ואז גדלים פרות טובים. אך המטר יכול לרדת גם על עצים שיש בהם רעל, ואז גדלים פרות מורעלים, הם יכולים לרדת על קוצים ואז קוצים ודרדרים מתרבים. כך גם התורה היא מרוממת את האדם ומעלה אותו ,אך כשהבסיס של האופי הוא לא מתוקן אז התורה הופכת לסם המוות .
דרך ארץ זה לא רק מידות טובות אלא גם התנהגות נימוסית. אכילה בצורה תרבותית ומעודנת, הליכה בצורה נאה, דיבור בנחת. חכמים אמרו שת"ח שיש רבב על בגדו, כלומר לבושו מלוכלך וכתמים על בגדו - הוא חייב מיתה. מי שמייצג את התורה והוא מרושל ולא נקי, כאילו פוגם בתורה ויש בזה גדר של חילול השם. שימו לב, הוא לא עושה רע לאחרים, אבל הופעתו מזולזלת ומכוערת, ועליו נאמר שהוא פוגם בכבוד התורה.
חכמים אמרו שמי שרוצה להיות חסיד יעסוק במילי דנזיקין או במילי דאבות או במילי דברכות. העיסוק בברכות זה פשוט, שמי שיברך לפני כל אכילה או מצווה, הוא יתכוון יותר לכל מה שהוא עושה, וזה יהפוך אותו לחסיד. ומי שילמד פרקי אבות, שיש בזה לימוד של מידות טובות, גם כן מובן שהלימוד הזה יעשה אותו לחסיד מכיוון שהוא יקנה מידות נכונות וטובות. אך דברי ניזיקין – כיצד זה מביא אותו לחסידות ? אלא הכוונה ימנע נזק מחבריו. כשהוא רואה דבר שיכול להזיק לאחר והוא מונע את הנזק מהשני, הוא גורם שחברו לא יינזק. לדוגמא אם הולך ברחוב ורואה מכשול ,קרש, קליפה,חוט תיל , קוצים וכו' הוא לוקח אותם ומסלק מרשות הרבים ועל ידי כך העוברים והשבים לא ינזקו..
בעצם כשאדם עושה טובה לאחרים זו לא בדיוק מידת חסידות – כי בדרך כלל חברו ישיב לו טובה. חז"ל אומרים שמתנה זה כמו מכר- כי כשאדם נותן מתנה לשני, השני רואה את עצמו מחוייב להחזיר לו מתנה. אבל אם אדם מסלק נזק מהשני, ההוא לא חייב לו שום דבר, הוא לא עשה דבר ממשי רק מנע ממנו נזק. זה בגדר של מבריח ארי מנכסי חברו – רואה ארי שיכול לפגוע בצאן של חברו, ומבריח אותו, הוא עשה לו טובה גדולה, אבל חברו לא חייב לו שום דבר. וזאת מידת חסידות.
אנשים על פי רוב יש להם נטייה לחסידות מסוג מסויים – חסידות מול הפרט. אבל מניעת נזקים ברשות הרבים , שזה לא משהו פרטי, אנשים לא נוטים לראות בזה חסידות. אדם לא יעיז לזרוק לכלוך ופסולת לתוך הרשות של חברו, אבל לרשות הרבים אדם זורק ולא מרגיש שהוא עשה משהו לא טוב. בעצם לפי דעת חכמים הוא עשה מעשה הרבה יותר גרוע. כשאדם פוגע ברשות היחיד הוא פוגע באדם אחד בלבד, אבל כשהוא הוא מזיק ברשות הרבים הוא פוגע בהרבה אנשים. כשאדם פוגע ברבים הוא לא יכול לתקן את זה כי הוא לא יכול למצוא את כול הרבים ולבקש מהם סליחה. חשוב וראוי שאדם יהיה ער לראות שרשות הרבים תהיה נקייה ומטופחת, ויבין שזוהי חסידות.
מה זה דרך ארץ – מידות טובות – ענוה, טוב לב, ישרות, עין טובה, לב טוב.
המידות הללו חייבות להיות קודמות לתורה. אם אין באדם ישרות כל העיסוק שלו בתורה מתקבל באופן לא נכון ולא אמיתי - התורה מסתלפת. אם אין לאדם ענווה וההתבטלות כלפי התורה, הוא רואה את התורה ומפרש אותה כמו שנוח לו - זו לא תורה.
אמרו חכמים: יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי, התורה יורדת כמו מטר כמו טל .המטר והטל יכולים לרדת על צמחים טובים, על עצים טובים, ואז גדלים פרות טובים. אך המטר יכול לרדת גם על עצים שיש בהם רעל, ואז גדלים פרות מורעלים, הם יכולים לרדת על קוצים ואז קוצים ודרדרים מתרבים. כך גם התורה היא מרוממת את האדם ומעלה אותו ,אך כשהבסיס של האופי הוא לא מתוקן אז התורה הופכת לסם המוות .
דרך ארץ זה לא רק מידות טובות אלא גם התנהגות נימוסית. אכילה בצורה תרבותית ומעודנת, הליכה בצורה נאה, דיבור בנחת. חכמים אמרו שת"ח שיש רבב על בגדו, כלומר לבושו מלוכלך וכתמים על בגדו - הוא חייב מיתה. מי שמייצג את התורה והוא מרושל ולא נקי, כאילו פוגם בתורה ויש בזה גדר של חילול השם. שימו לב, הוא לא עושה רע לאחרים, אבל הופעתו מזולזלת ומכוערת, ועליו נאמר שהוא פוגם בכבוד התורה.
חכמים אמרו שמי שרוצה להיות חסיד יעסוק במילי דנזיקין או במילי דאבות או במילי דברכות. העיסוק בברכות זה פשוט, שמי שיברך לפני כל אכילה או מצווה, הוא יתכוון יותר לכל מה שהוא עושה, וזה יהפוך אותו לחסיד. ומי שילמד פרקי אבות, שיש בזה לימוד של מידות טובות, גם כן מובן שהלימוד הזה יעשה אותו לחסיד מכיוון שהוא יקנה מידות נכונות וטובות. אך דברי ניזיקין – כיצד זה מביא אותו לחסידות ? אלא הכוונה ימנע נזק מחבריו. כשהוא רואה דבר שיכול להזיק לאחר והוא מונע את הנזק מהשני, הוא גורם שחברו לא יינזק. לדוגמא אם הולך ברחוב ורואה מכשול ,קרש, קליפה,חוט תיל , קוצים וכו' הוא לוקח אותם ומסלק מרשות הרבים ועל ידי כך העוברים והשבים לא ינזקו..
בעצם כשאדם עושה טובה לאחרים זו לא בדיוק מידת חסידות – כי בדרך כלל חברו ישיב לו טובה. חז"ל אומרים שמתנה זה כמו מכר- כי כשאדם נותן מתנה לשני, השני רואה את עצמו מחוייב להחזיר לו מתנה. אבל אם אדם מסלק נזק מהשני, ההוא לא חייב לו שום דבר, הוא לא עשה דבר ממשי רק מנע ממנו נזק. זה בגדר של מבריח ארי מנכסי חברו – רואה ארי שיכול לפגוע בצאן של חברו, ומבריח אותו, הוא עשה לו טובה גדולה, אבל חברו לא חייב לו שום דבר. וזאת מידת חסידות.
אנשים על פי רוב יש להם נטייה לחסידות מסוג מסויים – חסידות מול הפרט. אבל מניעת נזקים ברשות הרבים , שזה לא משהו פרטי, אנשים לא נוטים לראות בזה חסידות. אדם לא יעיז לזרוק לכלוך ופסולת לתוך הרשות של חברו, אבל לרשות הרבים אדם זורק ולא מרגיש שהוא עשה משהו לא טוב. בעצם לפי דעת חכמים הוא עשה מעשה הרבה יותר גרוע. כשאדם פוגע ברשות היחיד הוא פוגע באדם אחד בלבד, אבל כשהוא הוא מזיק ברשות הרבים הוא פוגע בהרבה אנשים. כשאדם פוגע ברבים הוא לא יכול לתקן את זה כי הוא לא יכול למצוא את כול הרבים ולבקש מהם סליחה. חשוב וראוי שאדם יהיה ער לראות שרשות הרבים תהיה נקייה ומטופחת, ויבין שזוהי חסידות.
