לזכרו של הרב עבדיה זצ"ל

לא הייתי בישראל כשהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו ולשכרו. עם זאת, אפילו בברזיל, שבה שהיתי באותה עת, אלה היו חדשות שהופיעו בעמוד הראשי עם תמונות של תהלוכת הלוויה העצומה ומאמר הספד.
נדיר שלאדם אחד יש השפעה גדולה כל כך על חייהם של מיליוני אנשים כפי שהייתה לרב יוסף. על הגדולה שלו בתורה אין עוררין, אפילו מצד אנשים שאולי חלקו על כמה מהשקפותיו ופסיקותיו ההלכתיות. הזיכרון הצילומי שלו והידע העצום שהיה לו בכתבי הקודש ואלפי ספרים רבניים מכל הדורות הפכו את פירושיו ופסיקותיו הרבות ללחם חוק בכל ישיבה וספרייה רבנית בכל רחבי העולם.
אך גם הישגיו המרשימים והנעלים בתחום הלמדני מחווירים, לעניות דעתי, לעומת ההצלחה שלו לרומם מגזר שלם בעם היהודי מדלות אינטלקטואלית וממעמד חברתי בזוי. הסיסמה שלו בעניין יהדות ספרד הייתה "להשיב עטרה ליושנה", ובמידה רבה הוא הצליח להגשים את מטרה בלתי אפשרית זו לכאורה בעבודה שעשה בחייו.
אחד הפרקים הכי עגומים בהיסטוריה של מדינת ישראל הוא היחס שזכו לו יהודי עדות המזרח ומנהיגיהם – דתיים וחילוניים כאחד – מממשלת ישראל ומהחברה בישראל. הספרדים הופלו בכל תחומי החיים והחינוך, וזכו ליחס מבזה ולעגני מצד האליטה האשכנזית האינטלקטואלית והדתית בארץ.
הרב הספרדי הראשי לישראל, הראשון לציון, תמיד נראה כפוף למקבילו האשכנזי. כל זה החל להשתנות כשהרב עובדיה יוסף נבחר לרב הראשי הספרדי. המטרה שלו הייתה להפיח חיים חדשים ביהדות ספרד ולתת לה את המגיע לה, והוא הצליח לעשות זאת.
הוא היה הכוח המניע והמנהיג הרוחני מאחורי המפלגה הספרדית ש"ס. למעשה, הוא שלט במנהיגיה וקבע את המדיניות שלה. זאת הסיבה שהוא נחשב לממליך מלכים בפוליטיקה הישראלית ולאדם שהשפיע השפעה עמוקה על המדיניות של ממשלות ישראל ועל הכיוון שהן בחרו ללכת בו. הוא היה אדם בוטה, ולעתים קרובות דבריו עוררו מחלוקת והתקבלו בביקורת קשה. אך הוא מעולם לא נרתע ממאבק ותמיד הביע את דעתו על ענייני דיומא.
ההשפעה של הרבנים הראשיים על הציבור בעשורים האחרונים הולכת ומתמעטת בהשוואה להשפעה של פסיקותיו ולכוח הפוליטי שהיה שלו. על אף שהוא כבר לא נשא בשום תואר רשמי חוץ מהיותו ראש מועצת חכמי התורה הספרדית, הוא שלט בעולם הדתי בישראל וזכה לכבוד, גם אם מלווה במרמור לעתים, בקרב מגזרים נרחבים בחברה הישראלית.
הרב עובדיה הקים מערכת חינוך תורנית גדולה שהצמיחה דור של יהודים ספרדים שומרי מצוות, אזרחים מסורתיים ומצליחים במדינה יהודית שהולכת ונעשית מסורתית יותר. כיום יש בישראל הרבה יותר ישיבות ספרדיות ממה שהיו אי-פעם, והמאמץ המתמיד להצמיח גדולי תורה ומנהיגים בקהילה הספרדית היא המורשת הנצחית שהשאיר הרב עובדיה יוסף לעם היהודי בישראל ובעולם כולו.
ההשפעה שלו הורגשה לא רק בישראל אלא בכל קהילה בעולם שבה יש יהודים ספרדים. על אף שתהיה זו טעות לראות את יהדות ספרד כמקשה אחת, הרב עובדיה יוסף היה מעין מגנט מרכזי שחיבר קהילות, מנהגים וחוויות היסטוריות וחברתיות שונות.
קשה מאוד לקטלג את השקפותיו בנושאים שאינם לימוד תורה, קיום המצוות והשבת העטרה הספרדית ליושנה בעולם היהודי הרחב. הוא לא היה סובלני ולא בלתי סובלני, מתון או בלתי מתון, כוחני או עדין. הוא היה כל זה ויותר, ועם זאת, אף לא אחד מן הדברים האלה. דומני שהמאפיין הזה אחראי לחלק מיכולת ההשפעה הרבה שלו על אנשים ואירועים.
הוא היה באמת ובתמים האדם מיוחד שהצליח בנחישות וכמעט לבד לעצב עולם יהודי תורני ספרדי חדש. מאות אלפי האנשים שהגיעו ללוויה שלו העידו על ייחודו ועל תרומתו לחיזוק מעמד התורה, מדינת ישראל והעם היהודי. הוא לא היה נואם מרשים דוקא, אך כולם הטו אוזן למה שהוא אמר.
אנשים דגולים הם כמעט תמיד גם אנשים מורכבים. אינני יודע מה הייתה האישיות הפנימית שלו, אך המסר והמטרה שלו בחיים היו פשוטים: להחזיר עטרה ליושנה. להשיב לתורה וליהדות ספרד את זוהרה ותהילתה משכבר הימים. הוא זכה להצלחה גדולה בהשגת מטרה נעלה זו.