בתלמוד למדים מפרשת השבוע את העיקרון ההלכתי הבסיסי של חזקה, ההנחה שמה שהיה הוא שהווה. התלמוד מסיק זאת מכך שהכהן, כשהוא מכריז על בית טמא בגלל נגע, או טהור כי הנגע לא פשה בקירותיו, עושה זאת רק אחרי שהוא עוזב את הבית ועמד מחוץ לשטחו. איך הכהן יכול להיות בטוח שלא חל שינוי בצורת הנגע או בגודלו ברגע שהוא עזב את הבית ויצא משטחו?
מכאן מסיק התלמוד את מושג החזקה – מה שהיה הוא שהווה – עקרון הלכתי מחייב. בתלמוד אף מרחיקים לכת ואומרים שהמושג הזה של חזקה הוא גדול - "גדולה חזקה" ובהכרח חזק מבחינה לוגית. עם זאת התלמוד עצמו מכיר בכך שהחיים כופים עלינו את ההבנה שהנסיבות אכן משתנות ומה שהיה יכול להפסיק להיות.
איך לרבע את המעגל הזה – זה ויכוח הלכתי שמופיע בכל הכתבים הרבניים בכל הדורות. אבל במובן רחב יותר, לדיון הזה יש מקום גם מחוץ לתחום ההלכתי-רבני. יש נורמות מסוימות בחיים היהודיים שהן קבועות ואינן משתנות לעולם. החזקה שלהן "גדולה" ומה שהיה הוא שהווה ומה שיש היום יהיה גם בעתיד.
אבל יש נורמות שהן, לאמתו של דבר, רק מוסכמות חברתיות שאולי אינן מתאימות לנסיבות חברתיות שונות ולנסיבות חיים משתנות. איך נדע אלו נורמות שייכות לקטגוריה הראשונה ואלו לשנייה – זה חלק מוויכוח מתמשך שמתנהל בעולם היהודי היום.
אפשר לומר שהתחום השנוי במחלוקת ביותר היום בכל הנוגע לעניינים האלה קשור למה שמכונה מעמד האישה. אין שום ספק שמעמד האישה בחברה של ימינו – אפילו בחברות הכי קפדניות, שמרניות ואורתודוכסיות – שונה מאוד ממעמדה של האישה במזרח אירופה של המאה ה-18. אך אחרי שמסלקים מהמשוואה את כל הסיסמאות והתקינות הפוליטית, נשארת עובדה בסיסית אחת: היהדות מכירה בשוויון בין המינים וקובעת הלכות בהתאם, אך היהדות לא מסכימה שיש זהות בין המינים.
ההבדלים במבנה הפסיכולוגי והרגשי בין גברים לנשים הם מולדים – חלק מהטבע הביולוגי והנפשי שלנו. זאת חזקה גדולה מאוד. היא מלמדת אותנו שמה שהיה הוא שהווה וגם יהיה. אחד הכישלונות הגדולים של התנועה הפמיניסטית בחמישים השנים האחרונות היה, לדעתי, המאמץ שלה להפוך נשים לא רק לשוות לגברים במקום העבודה ובחברה, אלא להפוך אותן לזהות לגברים.
זה מנוגד לטבע האדם. הטעות הזאת חוזרת על עצמה היום גם בחוגים יהודיים רבים. כמעט כל התביעות הפמיניסטיות מהיהדות מבוססות על התפיסה השגויה שהנשים זהות לגברים. הטענות האלה לא דיברו ללבה של רוב הקהילה היהודית הדתית והובילו לאכזבה, ובסופו של דבר, לניכור מהיהדות עצמה. כדאי להיזהר מכוחה של החזקה.