בית המדרש

תפילה בבית הכנסת

מהי משמעות קביעת חז"ל שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת?

חשיבותה של חזרת הש"ץ

עיקר תפילת הציבור היא חזרת הש"ץ | התבוננות הלכתית ורעיונית על חזרת הש"ץ

מקומו של עולם וקיום כסאו לדור ודור

שיעור 19 – ח"א, פרקים ח-ט, המונחים מקום וכסא

בפרק ח לימדנו הרמב"ם על משמעות המופשטת של המונח "מקום" כמדרגת שלמות מסוימת מלבד מובנו במרחב הגשמי, ולימדנו על משמעות ייחוס המקום ביחס להקב"ה ולמדרגת חיוב מציאותו, ובפרק ט לימדנו הרמב"ם על המשמעות המופשטת של המונח "כסא" שהוא כלייחס גדולה ומעלה למי שכביכול יושב עליו. בכלל הדברים, הרמב"ם גם לימדנו להשתמש במסריו כמפתחות להבנת התנ"ך ודברי החכמים ולשונותיהם גם במקומות אחרים שהוא אינו מזכירם בפירוש.

עומק טוהר השגת ה' בשמות ה' ובתיאור אופן פעולתו בכתבי הקודש

שיעור 75 - ח"א, סיכום חטיבת הפרקים סא-סז

עם השלמת קבוצת הפרקים סד-סז סיכמנו אותם ועמדנו על עניינם, הקשרם וסיבת ביאורם במקומם. שייכנו אותם לחטיבה אחת הכוללת את פרקים סא-סז, שעניינה לבאר את עומק הדיוק וההתאמה בין משמעות שמות ה' ותיאור אופני פעולתו שבכתבי הקודש ובין כל עומק טוהר ההשגה שלימדנו הרמב"ם בכל הפרקים הקודמים (א-ס). כמו כן, המשכנו וחילקנו על פי דרכינו את כלל חלקו הראשון של המורה ל"פרקי טוהר ההשגה" (א-סז) ופרקי דרך ההוכחה (א,סח-ב,ב), ועמדנו על טעם הדבר כעת, בעומדנו בדיוק בין שני חלקים כוללים אלו, וביארנו כיצד שניהם אינם אלא קריאה אחת ארוכה "בשם ה' א-ל עולם".

דרך השבח האמיתית האידיאלית

שיעור 65 - ח"א, השלמת פרק נט

בסוף פרק נט הרמב"ם לימד על המסקנה המתחייבת מתורת התארים השוללים בדרך השבח הראויה - "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם... וְדֹמּוּ" (תהילים ד,ה), והיינו - להעצים את השבח בדעה עמוקה ונכונה ולמעט בביטויים שאינם מדויקים. והוא מה שלימדו דוד ושלמה "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה,ב), "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ... לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, כִּי הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א), וזהו העולה ממעשה דר' חנינה (בברכות לג,ב) שהוכיח את החזן שהרבה בשבחים מדעתו: "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!", שאין להרבות בתארי חיוב מדעתנו, שאינם אלא גנאי לו, ובהקשר זה הרמב"ם ביקר פיוטים שונים מן המצויים בימיו, שנאמרו בצורה שאינה מרבה כבוד שמיים.

סוגי אינסוף

שיעור 92 - ח"א, השלמת פרק עג[6], פסקאות 55-64

למדנו את ההנחות האחת עשרה והשתיים עשרה של ה"מדברים" ועימם סיימנו וסיכמנו את עיקרי הפרק. בהנחה האחד עשר למדנו על סוגי האינסוף ואלו מהם אפשריים במציאות לפי הפילוסופים ולפי ה"מדברים". ובהנחה השתיים עשר למדנו על גבולות החושים ותעתועיהם וכיצד השתמשו ה"מדברים" בעובדה זו להעמדת שיטתם.