אמירתו של הרב צבי יהודה: "לא תגורו" היתה אחת מקריאותיו, לחידוד ההבנה שיחד עם כל אהבתו ונאמנותו למדינת ישראל האהובה, שום דבר אינו עומד בפני דעתה של תורה והדרכתה!
העובדה שבעולם הכללי יש חיי תרבות ורוח מפותחים במגוון נושאים יוצרת צורך דומה גם אצלנו. ואכן ב"ה בשנים האחרונות מתפתחים יותר ויותר החיים התרבותיים המתאימים לרוח היהודית. אולם, כל חיי התרבות היהודיים עדיין אינם מהווים תחליף לדרך המקורית והאמיתית שיצרה לנו התורה לשבירת השגרה - השבתות והחגים.
מה שאנו צריכים לחזור ולהזכיר בראש ובראשונה לגרמניה, ולשאר העמים אף הם, זו העליונות הרוחנית-מוסרית-ערכית המוחלטת שממנה שאב ושואב העם היהודי את התנהלותו ודרכו.
התלהבנו כולנו בשבוע שעבר מהסקרים שפורסמו בהרחבה עצומה בכלי התקשורת השונים, על החיבור של עם ישראל לתורה ומסורת, שגם הציבור המסורתי וה'חילוני' שומר על זיקה לבית כנסת וחגים, אולם השאלה היא נוקבת ביותר - לאן אנו הולכים במוצאי יום הכיפורים?!
אלול הוא ההזדמנות שלנו לתקן את כל הטעויות שעשינו במשך כל השנה, ו... לסיים יפה. אם נכונים הדברים כל שנה, נכונים הם שבעתיים בתקופתנו, תקופת הגאולה, שתפקידנו להביא את העולם לסיומו הטוב.
בהשוואה פשוטה ניתן להסיק שהחופשה לה זכינו כילדים דומה לחופשה אותה מקבלים ילדנו, גם אם אין בה תועלת גדולה, בודאי שאין בה נזק משמעותי. אך אין זה כך, המציאות שונה ויש לשים לב לכך.
הרב הרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל, והחמיר מאוד שלא לומר שום דבר רע על הארץ החומרית והרוחנית. הרבה לתת שבח לבורא עולם על כל הטוב שגמל אותנו בראשית צמיחת גאולתנו, כמי שחי וראה את חשכת הגלות לפני קום המדינה ואת יד ה' במלחמות ישראל
שנים אנו שואפים להנהיג את המדינה, מדמיינים כמה טוב יהיה שאדם הנאמן לתורה ישב על כסאו של ראש הממשלה, עד כמה יהיה בזה התקדמות ניכרת של "תיקון עולם במלכות שדי". אולם בלב פנימה מתגנב החשש, האם באמת אנו יודעים כיצד להנהיג את המדינה על אדני התורה?
יש בהם, בחגי תשרי, צבירת נקודות זכות רוחניות הממלאות את הנשמה ומוסיפות לה כוח להישאר דבוקה בתחושת הקירבה ליוצרה גם בימים הבאים, שיש בהם מנה גדושה של עסקי חולין. ואולי יש בזה גם הסבר לאינטנסיביות של החגים בפתיחת החורף, העמוס כל כך בעיסוקים של חול ושל דברים גשמיים
כתב הזוהר הק' (פ' תצוה), כי הפסוק "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר" מרמז כלפי שמיא, שהקב"ה נוטל ביום הראשון נשמתו של צדיק שהוא פרי עץ הדר. שנתיים לפטירתו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל
ר' אברום שהיה כבר בשנות התשעים לחייו, התפנה לבחורים הצעירים, ענה לשאלותיהם, והדגיש שוב ושוב, כל שנה מחדש, את מה שהיה נוהג לומר גם לנו בצעירותנו: "לא להיות בינוני"!
אין כאן גאולה של ישראל כמו שהיתה בפרשת נצבים, יש רק נקמה בגויים. ואין כאן תשובה של עם ישראל (אולי לא חינוכי לקרוא את הפרשה הזאת בשבת שובה). יש כאן רק תזכורת לכך שישראל הם בניו של הקב"ה בין כך ובין כך, ושבעצם ה' קורא את שמו עליהם לא רק כדי לחנך את הגויים שלא יאמרו ידנו רמה, אלא מפני שבקיום ישראל יש מטרה בפני עצמה. הגויים? שילכו לעזאזל!
