20 שיעורים
התבואה המשגעת הרמב"ם וספיחי מוצאי שביעית
הרמב"ם מזכיר ארבעה זמנים שונים להיתר ספיחי מוצאי שביעית. ההבנה לאלו ספיחים מכוונים דברי הרמב"ם תלויה בהבנת אגדות חז"ל.
התבואה המשגעת הלוויה הפלאית של רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים
בירושלמי מסופר שהלווייתו של רבי יהודה הנשיא נערכה במסע פלאי שהחל בצִפּוֹרִי והסתיים בבֵית שְׁעָרִים, אך מסורת הדורות מציינת את קברו בצִפּוֹרִי. המעשה שבירושלמי הוא מעשה סמלי שמתייחס להיתר הירק של רבי יהודה הנשיא במוצאי השביעית.
התבואה המשגעת אונקלוס ו"חכמת העופות"
אונקלוס משמיט את תרגום המילה 'את' מרוב העופות הטמאים, וגם מהירקות החריפים שמגרים לאכילת לחם. אונקלוס רוצה שנלמד מהעורב והיענים להשיג מזון חילופי ללחם; אולם התרגומים האחרים חולקים עליו. רבי יהודה הנשיא חשש לתרגום אונקלוס ולא רצה להתיר את הקפלוטא(=חציר) במוצאי השביעית.
התבואה המשגעת ר' נחמן מברסלב וספיחי מוצאי השביעית
המדרש אומר מצד אחד שהבל לא היה קיים יותר מ50 יום, ומצד שני שהבל היה קיים מחג הסוכות ועד חנוכה שזו תקופה של למעלה מ60 יום. משל של ר' נחמן מרמז לשיטת רשב"י שאדם והבל שמרו שמיטה; והרמז מסביר מדוע הירושלמי רצה לאסור את הספיחים מחג העצרת של מוצאי השמיטה.
התבואה המשגעת רבי נחמן מברסלב והחריש בערב השביעית
משל של ר' נחמן מברסלב מרמז לשיטת רשב"י, שאדם הראשון והבל ידעו שאם הם יעסקו בתורה - ה' יספק להם את כיכר לחמם, אלא שנגזר עליהם שיגעון. והדבר מבאר את פסיקת הרמב"ם לגבי החריש בערב השמיטה.
התבואה המשגעת העגלים שבין הכרמים
רבי יהודה הנשיא ראה אשכול ענבים בגודל שור, והוא כעס שהארץ מוציאה פירות אלו כשהמקדש חרב; ורבי יהושע בן לוי כעס כשראה אשכול ענבים בגודל עגל ב'גבלא'. מדובר במחלוקת סמלית, האם עדיף לקנות ענבים מהחקלאים היהודים בשנת השמיטה, או שעדיף לייבא אותם מהערבים.
התבואה המשגעת הצנונות שרכבו על גמל
הירושלמי מספר שקרבנות התמיד היו ענקיים ונאלצו להרכיבם על גמל; והוא מספר שהביאו לפני רבי יהודה הנשיא במוצאי השמיטה צנונות ענקיים שרכובים על גמל, והוא התיר בגללם את כל ספיחי הירק. ה"שקר" מופיע באגדות חז"ל כאשר הוא "רכוב על גמל"; והירושלמי מרמז שלפעמים קיים הכרח לקבל את ה"שקר".
התבואה המשגעת שמואל והכרוב הרפואי
שמואל היה בודק את בעיות המעיים שלו באמצעות בליעת קלח כרוב, מדובר במשל שמסביר את הבנת רשב"י בשיטת ר' עקיבא, ולפיה רבי עקיבא רואה בתבואה עשב ששיגע את בני האדם, והרפואה לכך היא הרבוי באכילת כרוב. ולשיטת רשב"י - ר' עקיבא מתיר לאכול ספיחי כרוב בשביעית.
התבואה המשגעת שמואל ו'בֵּיצַת הָאֶלֶף'
שמואל מסביר ש"ביצה טורמוטא" שבמשנה - היא ביצה שמכניסים אותה 'אלף' פעמים למים חמים ואח"כ למים קרים והיא משמשת לבדיקת מעיים. אולם הרמב"ם סבור ששמואל מתייחס לחיה הפלאית בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, שהאנשים עמלים כל הזמן כדי להכניס מאכל למעיה, והם צריכים להירפא מכך.
התבואה המשגעת ר' עקיבא והמלחמה בלחם
רבי עקיבא מאחד בין מצוות השמיטה לבין מצוות העומר, ומרמז ש"מחשבת התורה" מתנגדת לשעבוד החיות לצורך יצור הלחם. הרמב"ם פסק את השיטה הזו והכריע שבשנת השמיטה צריך לאכול את ספיחי התבואה בלא לדוש אותם באמצעות הבקר.
התבואה המשגעת דניאל – והעשב לחיזוק האמונה
האמורא שמואל מספר שדניאל לא היה באזור של צלם הזהב שנבוכדנצר הקים, מפני שהוא הלך להביא זרעים של אספסת. שמואל מרמז להתבוננות של דניאל בפרשיות בריאת העולם, ולדרך שבה נוצרו הממלכות הגדולות. ושהתרופה לחיזוק האמונה - היא אכילת עשב פשוט כמו החיות.
המתח שבין רועי הבקר והצאן רבי יהודה הנשיא והירק מחוץ לארץ
הירושלמי קושר בין היתרו של רבי יהודה הנשיא לאכול ירק בערי הספר לבין היתרו לייבא ירק לכל ארץ ישראל, מפני שהסיבה שגרמה להיתרים הללו היא הצורך בחיזוק ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כנגד הגויים המקומיים. בתוספתא מבואר שבעקבות ההבנה הזו הותר לייבא מחו"ל גם תבואה וקטנית.
המתח שבין רועי הבקר והצאן רבי יהודה הנשיא והירק בערי הספר
רבי יהודה הנשיא התארח בעכו וביקש סעודות ירק אולם מארחו הכין סעודות בשר. רבי אמר שמארחו למד לארח בנדיבות משמואל הנביא. המארח אמר שהוא החמיר להמשיך ולאסור את הירק בערי הספר, ורבי אמר שהחומרה הנכונה שנלמדת משמואל הנביא היא להקל על יושבי ערי הספר.
המתח שבין רועי הבקר והצאן החברים והיתר המכירה
ר' יהושע בן לוי רצה לקנות ירקות מגינה של גוי, אולם אליהו הנביא אסר עליו וגילה לו, שאם הוא רוצה להחמיר ולא לקנות ירקות מיהודים הוא צריך להשתוות לשיטת ה"חברים"; שהיו מחמירים ובשנת השמיטה היו אוכלים ירקות-בר שלא גודלו בידי אדם.
המתח שבין רועי הבקר והצאן בנה של מיכל והיתר המכירה
רבי חזקיה ראה אדם שפרק ירקות בשוק של קיסריה והפך את פניו ממנו, ושבחו את אמו שהיא ילדה "בן". המעשה מרמז לביאור הסתירות שנמצאות בספר שמואל ביחס לבנה של מיכל אשת דויד וביחס לבנו של אבשלום.
המתח שבין רועי הבקר והצאן מכת הארון – והיתר המכירה
בירושלמי מסופר שבלוד נכנסו 24 קרונות לעבר את השנה ומתו, ואילו ב'בַּעֲלָה' קדשו את השנה; הירושלמי מרמז שבבית שמש היו קוצרים גם בשנת השמיטה מפני שהם סמכו על היתר המכירה, ואילו ב'קִרְיַת יְעָרִים' קדשו את השמיטה; ולכן כאשר הארון הכה באנשי בית שמש הם העבירו אותו לקִרְיַת יְעָרִים.
המתח שבין רועי הבקר והצאן הקרונות שעיברו את השנה בלוד
בירושלמי מסופר ש"עשרים וארבע קרונות עברו את השנה בלוד" ומסופר שר' יהושע בן לוי, רבה של העיר לוד, רצה להחמיר ולקנות ירקות מגוי בשמיטה, ואז אליהו הנביא אסר זאת. אלו הם מעשיים סמליים, שדנים בהיתר למכור שדה לגוי בשמיטה כדי להמשיך ולעבוד בה.
המתח שבין רועי הבקר והצאן רועי הבקר והיתר המכירה
שלושה חכמים הלכו לעבר את השנה באסיא בדרכם ראו אנשים שעושים מלאכות בשמיטה. שני חכמים מצאו היתר לעשיית המלאכות האלו בשמיטה, והם אלו שנכנסו לעבור השנה. ואילו החכם השלישי שלא מצא צד היתר לא נכנס לעיבור השנה. "עבור השנה באסיא" הוא סמל למציאת היתר לעשיית מלאכות בשמיטה.
התבואה המשגעת השיגעון הכללי והבאת הביכורים
בספרי נאמר שאין מביאים ביכורים אחרי החנוכה, מפני ש"הם" אינם מצויים בארץ. הרמב"ם מרמז שכוונת הספרי לומר ש"ביכורי התבואה" אינם מצויים אחרי החנוכה ומסתיימת "שנת התבואה", ולכן אין מביאים גם את ביכורי הפירות.
התבואה המשגעת השיגעון הכללי ושיגעון הירקות
תוספתא שנועדה לבאר משנה, מספרת על בעיה בזיכרונו של אחד מגדולי התנאים, והזמנים שמוזכרים בה אינם מתאימים למשנה. לשיטת הרמב"ם, התוספתא מסבירה את המשנה באמצעות רמזים לעולם המחשבה והאגדה; ומרמזת שאיסור ספיחי הירק הוא דין פרטי שטפל לשיגעון הכללי של "שיגעון התבואה".