פרשני:בבלי:שבועות ו א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות ו א

חברותא[edit]

ומשנינן: האי מאי תיקשי לך?
בשלמא בלא הקושיה אל מה יצטרף סיד ההיכל, מקרום הביצה לא הוה קשיא כיצד הוא מצטרף לנגעים אחרים. משום שפשיטא לן שקרום הביצה, שהוא בדרגה הרביעית, יכול להצטרף עם השאת, שהיא בדרגה השניה. דאף על גב דקרום ביצה נמוך מתתאי דשאת, למטה מהשאת בשתי דרגות, בכל זאת יש לנו ריבוי מיוחד לתולדת השאת שמצטרפת לאביה, על אף ריחוקה. שהרי רחמנא אמר "ולשאת ולספחת", וריבה הכתוב "ספחת", שמשמעותה היא, כל שהיא טפילה לשאת, אף על גב דמנחתא מיניה טובא, שהיא נמוכה הרבה ממנה, מכל מקום היא מצטרפת אל אביה, כי "ספחת", שמשמעותה "טפילה", היא אפילו בטפילה כל דהו, אפילו כשיש מראה אחר המפסיק ביניהם.
(וריבוי זה של ספחת הטפילה לשאת הוא לתולדת השאת בלבד. שרק בה דיבר הכתוב, אך אין לנו חלוקה של אבות בין בהרת לשאת. וכן לבהרת אין תולדה, אליבא דרבי עקיבא. רש"י)
ולפי זה, זה שאמר רבי עקיבא שיש לשנות את סדר המראות זו למעלה מזו, ואין צירוף אלא בין שני נגעים הסמוכים זה לזה במראיהם, מתייחס רק לשלשת הנגעים האחרים, שהם בהרת, שאת וסיד ההיכל, שהם מצטרפים, כל אחד לסמוך לו.
(הבהרת היא אב בפני עצמו והיא מצטרפת לשאת, משום שנאמר "והיה", ללמד שהבהרת והשאת מצטרפים.
ולפי רבי עקיבא, הם מצטרפים משום שהם סמוכים. וכן הסיד והשאת מצטרפים משום שהם סמוכים. ורק הקרום מצטרף לשאת משום שהתורה ריבתה תולדה לשאת יותר מאשר לבהרת.
אלא, סיד ההיכל, אי קרית ליה תולדת הבהרת, על ידי חלוקת ארבעת הנגעים לשתי אבות ולשתי תולדותיהן. קשיא לן, כיצד הוא יצטרף לנגע אחר? והרי לשאת, שאינה אביו, אין הוא יכול להצטרף. ולקרום הביצה, שהוא תולדה של אב אחר, גם אינו יכול להצטרף. ולאביו הבהרת, הרחוק ממנו בשתי דרגות, גם אינו יכול להצטרף!?
ואם נאמר לגבי סיד ההיכל, שריבה הכתוב תולדה לבהרת, אפילו שהיא נמוכה ממנה, ולכן הסיד מצטרף עם הבהרת אפילו שהשאת מפסיקה ביניהם, אם כן, הצירוף יהיה רק לפי אבות ותולדות, ולא לפי המראות הסמוכים. שהרי הקרום מצטרף עם השאת אפילו שהסיד מפסיק ביניהם, וכן הסיד מצטרף עם הבהרת אפילו שהשאת מפסיק ביניהם, ומדוע אמר רבי עקיבא שרק שני מראות הסמוכות מצרפים?
אלא, בהכרח, שהסיד לא מצרף עם הבהרת, משום שאינם סמוכים.
ומסקינן: אלא מחוורתא - מתניתין שבתחילת מסכת נגעים, היא דלא כרבי עקיבא!  4 

 4.  מבואר כאן, שלפי רבי עקיבא הסיד מצטרף עם השאת ולא עם הבהרת, ועיין בביאור המחלוקת בין רש"י ותוס' בתחילת ההערה הקודמת.
והוינן בה: והיכא שמעינן לרבי עקיבא שיש לשנות את ארבעת מראות הנגעים זו למעלה מזו, כדי ללמד שצירופן הוא רק בין שני נגעים סמוכים? אילימא מהא דתניא: אמר רבי יוסי, שאל יהושע, בנו של רבי עקיבא, מרבי עקיבא: מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבע?
אמר לו רבי עקיבא ליהושע בנו: מהי שאלתך, ואם לאו, מה יאמרו!?
אמר לו יהושע: שאלתי היא - יאמרו: כל מראה לובן הגבוה מקרום ביצה ולמעלה הרי הוא טמא, ואמאי הצריך התנא לפורטן בשמותן?
אמר לו רבי עקיבא: הזכיר התנא את שמותם של כל ארבעת הנגעים ואת חילוק מראיהם וערך אותם בסדר מדורג, כדי לומר שמצטרפים זה עם זה.
אמר לו יהושע: אם ללמד שמצטרפים זה עם זה, דיינו שיאמרו: כל מראה שהוא לבן מקרום הביצה ולמעלה הרי הוא טמא, ומצטרפין זה עם זה!?
אמר לו רבי עקיבא: לכן הזכירם לפי שמותם, לומר לך, שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אינו רואה את הנגעים!
ועתה מדייקת הגמרא מדברי תשובתו של יהושע, מה היתה שיטת רבי עקיבא, אביו: אילו סבר רבי עקיבא כפי תנא דמתניתין, שכל תולדה מצטרפת רק לאביה, היה יהושע בנו צריך לשואלו: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף, ויאמרו מסיד ההיכל ולמעלה טמא ומצטרף, שהרי לפי החלוקה לאבות ולתולדותיהן, אלו הם שני הצירופים היחידים של תולדה ואביה. ואילו השאלה ששאל יהושע: יאמרו "מקרום ביצה ומעלה טמא ומצטרפין", מורה שהכל מצטרפים זה לזה, בלי חלוקה לאבות ותולדות.
וכך מדייקת הגמרא: כל שאלתו של יהושע היתה "יאמרו מקרום ביצה ומעלה טמא ומצטרפין", ואילו "יאמרו מסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין", לא קאמר לו. ומדלא אמר ליה, שמע מינה, דשמיע ליה לרבי עקיבא אביו, דאמר, כולהו מראות נגעים לבהדי שאת מצטרפין. שהצירוף אינו תלוי באבות ותולדות, אלא הצירוף הוא במראות הסמוכות. ולכן, השאת מצטרף עם הבהרת ועם הסיד, מפני שהם סמוכים. וכן השאת מצטרף עם הקרום אף שאינם סמוכים, משום שריבה הכתוב תולדה לשאת, אפילו היא נמוכה הימנו בשתי דרגות.
אבל אין הבהרת מצרף עם הסיד ועם קרום הביצה, כיון שהיא רחוקה מהם בשתי דרגות.
ולכן שאל יהושע את רבי עקיבא אביו - יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין, ואנן ידעינן שאין צירוף אלא בטפל או במראה סמוך. ולא שאלו נמי יאמרו מסיד ומעלה טמא ומצטרף. שהרי אין לרבי עקיבא חילוק של אבות ותולדות.
אך דוחה הגמרא את הראיה:
ודלמא, רבי עקיבא נמי סבר שצירוף מראות נגעים הוא שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה. ויהושע בנו כך שאלו: יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרף, ויאמרו מסיד ההיכל ומעלה טמא ומצטרף. אלא, שהתנא דברייתא, שהביא את דברי רבי עקיבא ויהושע בנו לא הקפיד לפרט את השאלה!?
אלא, יש לנו ללמוד את סדר צירוף הנגעים אליבא דרבי עקיבא, מדרבי חנינא.
דאמר רבי חנינא: משל לסדר מראות הנגעים אליבא דרבי עקיבא, למה הדבר דומה? - לארבעה כוסות של חלב, שלכל אחד מהן נפלו מספר שונה של טיפות דם, והתערבו בחלב. כוס אחד, נפלו לתוכו שתי טיפין של דם. ואחד, נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם. ואחד נפלו לתוכו שמונה. ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין. ואמרי לה שש עשרה טיפין. שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה!
ומוכח מדברי רבי חנינא, שסבר רבי עקיבא שאין הצירוף לפי אבות ותולדות אלא לפי הסמיכות בדרגות הלובן! שהרי רבי עקיבא אמר "זה למעלה מזה", וקיבל רבי חנינא מרבותיו, שהוא אמר כן לגבי סדר הצירוף, שהם מצטרפים כל אחד עם המראה הסמוך לו.  5 

 5.  לפי החזון איש נגעים ב ו
והוינן בה: אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא שכך הוא סדר צירופן לפי סמיכות דרגות הלובן, בנגע פתוך, שהוא הנגע הלבן - אדמדם הנזכר בתורה. והוא המתאים למשל של רבי חנינא בתערובת החלב הלבן עם הדם האדום. אבל בנגע חלוק, שהוא מראה לבן בלבד כגון הבהרת, מי שמעת ליה שהצירוף הוא לפי דרגות הלובן!? דילמא הצירוף הוא כמו תנא דידן, בין אבות לתולדותיהן?
וכי תימא, כי היכי דשמעת ליה בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק, דמאי שנא, אכתי תיקשי לך:
ובפתוך גופיה, מי שמעת ליה ששונה אותם רבי עקיבא לפי סדר הלובן, ולומר שמצטרפין דוקא לפי סדר דרגת סמיכותן בלובן?
והתנן: רבי עקיבא אומר: כיצד נראה נגע אדמדם שבזה ושבזה, והיינו, בשני מראות הנגעים המוזכרים בתחילה במשנה, שהם עזה כשלג וכסיד ההיכל, הרי הם נראים כיין המזוג במים. שאילו היתה נופלת טיפת דם ומתערבת בחלב, היה מתקבל מראה של יין מזוג כשמסביבו מראה לבן,  6  וזהו צורתו של נגע אדמדם.

 6.  כך הוא הביאור לפי הגירסא שלפנינו, וכך היא שיטת הרמב"ם. אך לפי רש"י, הגירסא והביאור הם כך: אלא שהאודם של הנגע הפתוך של שלג נראה עז יותר. כלומר, הלובן החזק של הבהרת מכהה את האודם שבתוכו, ולכן הוא נראה לבן יותר. ואילו מראית הנגע הפתוך של סיד, נראית דיהה הימנה, כיון שהלובן חלש יותר, נראה האודם יותר חזק.
אלא, שמראית הלובן של הנגע הפתוך של בהרת, נראית עזה כשלג, ושל סיד דיהה הימנה. דהיינו, החילוק בין נגע פתוך של בהרת, לשל סיד, הוא במראה הלובן, שהלובן של בהרת עזה יותר.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבועות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב |