פרשני:בבלי:שבועות י א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות י א

חברותא[edit]

ואיתקוש שעירי הרגלים לשעירי ראשי חודשים, לומר - מה שעיר דראש חודש במילתא דקודש מכפרי, אף שעירי רגלים במילתא דקודש מכפרי.
וכי תימא, שמא תאמר, אם נקיש רגלים לראש חודש, נאמר כי ניכפרו שעירי רגלים רק אדראש חודש, דהיינו, על טהור האוכל בשר קודש טמא בלבד, ולא יכפרו על טמא שאכל קודש או נכנס למקדש?
הא ליכא למימר! כי הא אמרינן דאיכא מיעוטא בשעיר ראש חודש "אותה נתן לכם לשאת את עון העדה" - אותה חטאת של ראש חודש נושא עון, ואין קרבן אחר נושא עון אכילת בשר קודש טמא שכזה! ובהכרח, שכפרת הקודש של שעירי הרגלים היא על טמא שאכל בשר קודש טהור או שנכנס כשהוא טמא למקדש!
וכי תימא, ניכפרו שעירי הרגלים אדיום הכיפורים, דהיינו על מה שמכפר השעיר החיצון, על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף?
ליכא למימר הכי! כי הא אמרינן מיעוטא בשעיר החיצון, "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" - כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה!
ועתה, שאנו יודעים מנין ששעירי רגלים באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, מבארת הגמרא על איזה אופן של ידיעה הם באים:
אמאי על מה, מכפרי שעירי הרגלים? -
אי על שיש בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף - האי בר קרבן יחיד הוא, ואינו מתכפר בקרבן הציבור!
אי על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף - האי שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה!
אי על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף - האי שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר!
על כרחך, אינו מכפר אלא, לא נותר לנו לומר, אלא ששעיר הרגלים מכפר רק על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף!
שנינו במשנה: רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה!  1 

 1.  תוס' ד"ה אמרו לו, מבאר שההפרשה לרגל מסויים נעקרת בעת שאבדו. ומוכח מכאן, שאף על פי שנעקרה הפרשתם בעת שאבדו, בכל זאת, רק אם כפרתם שוה אפשר להקריבם זה בזה. ומכאן מוכיח הגר"ח (בכתבים למסכת כריתות) ששמו של קרבן חטאת אינו רק "חטאת" גרידא, אלא הוא נקרא גם על החטא שהוא בא לכפר עליו, וכגון חטאת חלב או חטאת דם, שאם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם, זה נחשב (לפי הרמב"ם) לשינוי קודש. ולכן, גם אם נעקרה ההפרשה של הקרבן לצורך מועד זה, ואפשר להביאו במועד אחר, עדיין שמו של הקרבן לכפר על חטא מסויים אינו נעקר, ולכן רק מחמת שכפרתם שוה אפשר להקריבם במועד אחר.
אמר רב חמא בר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי מאיר? - אמר קרא "שעיר - ושעיר", הוקשו כל השעירים זה לזה על ידי וי"ו מוסיף על ענין ראשון!
קסלקא דעתך - כל חד וחד מחבריה גמר! והיינו, שכל כפרה של אחד מהשעירים מלמדת על השעיר הסמוך לה בפרשה, ולאחר ששעיר זה למד מקודמו, הוא שב ומלמד על השעיר הסמוך לו.
ומקשינן: והאמר רבי יוחנן: בכל התורה כולה למידין "למד" מ"למד" (מדבר שהוא עצמו נלמד ממקום אחר), חוץ מקדשים, שאין למידין למד מ"למד"!?
ומתרצינן: הא לא קשיא. כולהו מקמא גמרי! והיינו: אין כל שעיר מלמד על השעיר הסמוך לו, באופן שצריך ללמוד למד מ"למד", אלא כל השעירין הוקשו כל אחד בפני עצמו, לכל שעיר אחר בפני עצמו, ללמוד ממנו על כפרתו המיוחדת לו.
ואכתי תיקשי: תינח כל שעיר דכתב ביה "ושעיר", בתוספת וי"ו הידיעה. אבל שעירי עצרת ויום הכיפורים, דלא כתב ביה "ושעיר", מנלן להקיש כפרתן לכפרת השעירים האחרים?
ומתרצינן: אלא, אמר רבי יונה: אמר קרא "אלה תעשו לה' במועדיכם" - הוקשו כל המועדים כולן זה לזה! ומהיקש זה אתה למד שכפרת כל שעירי המועדים שוה.
ופרכינן: והא ראש חודש לאו מועד הוא! וכיצד הוא נכלל בהיקש זה?
ומתרצינן: איברא, אכן ראש חודש נמי איקרי מועד, כדאמר אביי.
דאמר אביי: תמוז דההיא שתא, בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, שנשלחו בה המרגלים, בכ"ט בסיון, לרגל את הארץ, וחזרו לאחר ארבעים יום בשמיני באב, ובכו בליל תשעה באב, אותו חודש תמוז מלויי מליוהו ועשוהו חודש של שלשים יום. דהיינו, שקבעו את ראש חודש אב ביום הל"א של חודש תמוז (על אף שלפי סדר החדשים, תמיד חודש תמוז הוא חסר בן כ"ט יום, והיום הראשון של חודש אב היה צריך לחול ביום השלשים של חודש תמוז), דכתיב "קרא עלי מועד - לשבור בחורי". קריאת ראש חודש אב באיחור של יום, נעשתה כדי שהבכי של בני ישראל במדבר יהיה בליל תשעה באב, שהוא יום מיועד לפורענות, ובעקבותיו נפלו בחורי בני ישראל בחורבן הבית באותו היום.
ומוכח מכאן שיום ראש חודש איקרי מועד!
אמר רבי יוחנן: ומודה רבי מאיר בשעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים (שכפרתו היא על מי שהיתה לו ידיעה בתחילה אך לא היתה לו בסוף, שהוא עתיד להביא קרבן יחיד לכשיוודע לו, ובינתיים תולה לו השעיר הפנימי להגן עליו מהיסורין), שהוא אינו מכפר כפרתן של השעירין האחרים. והן אינן מכפרין כפרתו.
ומבארת הגמרא: הוא אינו מכפר כפרתן, משום שאנו דורשים מ"אחת" שבסוף הפסוק, ("אחת בשנה יכפר עליו") - כפרה אחת הוא מכפר, ואינו מכפר שתי כפרות!
וכן הן - אינן מכפרין כפרתו, כי אמר קרא בתחילת הפסוק, "וכפר אהרן על קרנותיו, אחת בשנה" - כפרה זו של השעיר הפנימי, לא תהא אלא אחת בשנה!
תניא נמי הכי: על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף, ועל טהור שאכל את הטמא - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ מכפרין, דברי רבי מאיר!
ומדייקת הגמרא: ואילו שעיר הנעשה בפנים שיירה! שייר רבי מאיר מלשנותו בברייתא יחד עמהם, ומוכח שהוא סובר שהשעיר הפנימי אינו מכפר על אותן ידיעות הטומאה ששאר השעירים מכפרים. וכן את כפרתו של השעיר הפנימי, דהיינו, הכפרה על מי שיש לו ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף, נמי שיירה, שייר אותה רבי מאיר מלשנותה בברייתא, משום שאין שאר השעירים מכפרין את כפרתו הזאת של השעיר הפנימי.
שנינו במשנה: היה רבי שמעון אומר: שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא, וכולי. (ולכל שעיר יש כפרה שונה).
והוינן בה: בשלמא שעירי דראשי חדשים לא מכפרי אדרגלים, דאמר קרא בשעיר ראש חודש "עון", וממעטינן - עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עונות! אלא שעירי דרגלים, ניכפרו נמי אדראשי חדשים?
ומשנינן: אמר קרא בשעיר ראש חודש "אותה". בא הכתוב למעט, ולומר - אותה חטאת שקבעה תורה בשעיר ראש חודש, נושא עון. ואין קרבן אחר נושא עון של ראש חודש.
ותו הוינן בה: בשלמא דרגלים לא מכפרין אדיום הכיפורים, דאמר קרא בתחילת הפסוק, "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" - כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה! אלא דיום הכיפורים, ניכפרו אדרגלים?
ומשנינן: אמר קרא בסוף הפסוק, "אחת בשנה יכפר עליו" - כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר שתי כפרות!
ופרכינן: והא כי כתיב "אחת" - בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב. ואם כן, מדוע לא יכפר השעיר החיצוני על שאר הכפרות?


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבועות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב |