פרשני:בבלי:שבועות ח ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות ח ב

חברותא[edit]

ומשנינן: לא צריכא, דאתידע ליה שחטא סמוך לשקיעת החמה שלפני יום הכיפורים, ולא היתה לו אפשרות להקריב את קרבן היחיד שלו לפני כניסת יום הכיפורים. ולכן, סלקא דעתך אמינא אדמייתי, עד שיביא את קרבן היחיד לאחר יום הכיפורים  ניתלי ליה השעיר הפנימי, שיגן עליו בינתיים מהיסורים. לכן קא משמע לן שאין השעיר הפנימי בא על מי שחייב בקרבן יחיד, ולפיכך אינו יכול להגן עליו.
אמר מר: מנין ליש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, ששעיר זה תולה?  1 

 1.  הקשה הקובץ הערות (סוף סימן ז), כיצד מועיל השעיר למי שלא היתה לו ידיעה שחטא, והרי כיון שלא ידע מחטאו הוא לא שב בתשובה, והקרבן אינו יכול להועיל בלי תשובה, כמו שאומרת הגמרא לקמן (יב ב), לגבי שעיר המשתלח! ? ותירץ, שהצורך בתשובה הוא רק משום שאם יודע מחטאו ואינו שב, נחשב הקרבן ל"זבח רשעים תועבה", אבל כשאינו יודע מחטאו, יכול להועיל לו הקרבן, וגם בשעיר המשתלח, הוא אינו מכפר בלי תשובה משום שעיכוב התשובה על ידי מי שיודע שחטא, מעכב את כפרתו.
והוינן בה: 'מנין'!? - מאי קא קשיא ליה, והרי הקדים התנא ואמר שהשעיר הזה בא על טומאה שאין מביאים עליה קרבן יחיד כדי לתלות ולהגן עליו מן היסורים, ולמד זאת מקרא ד"מפשעיהם לכל חטאתם", חטאים דומיא דפשעים?!
ומשנינן: הכי קא קשיא ליה: השתא דאמרת חטאים דומיא דפשעים, מה פשעים דלאו בני קרבן, אף חטאים נמי דלאו בני קרבן, אימא נמי לפי לימוד זה - מה פשעים דלאו בני קרבן לעולם, אף חטאים דלאו בני קרבן לעולם, ומאי נינהו - אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף, שהיות וחסרה לו הידיעה בתחילה לא יתחייב לעולם בקרבן. אבל אם יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף, כיון דכי מתידע ליה, בר קרבן הוא, אימא לא ליתלי שעיר הפנימי?
וכי תימא דליכא לאקשויי הכי, משום שעל טומאה שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, וממילא לא יתכן להקשות שהפנימי יכפר עליו, אכתי מצי לאקשויי, כי סלקא דעתך אמינא ניפוך מיפך, ונאמר שהפנימי הוא זה שיכפר על אין בה ידיעה בתחילה ויש בה בסוף, ומשום שלא יבוא לידי קרבן לעולם, ואילו השעיר החיצון הוא זה שיתלה ויגן מהיסורים על מי שיש לו ידיעה בתחילה אך אין לו ידיעה בסוף, שעתיד להתכפר בקרבן יחיד לכשיוודע לו שחטא! ולפיכך קשיא לן, מנלן שהשעיר הפנימי הוא זה שתולה על אין בה ידיעה בסוף!
אמר מר (בתירוץ הקושיה מנין שהשעיר הפנימי הוא זה שתולה ומגן על יש לו ידיעה בתחילה ואין לו ידיעה בסוף): אמר קרא בשעיר הפנימי "לכל חטאתם", ומדלא כתיב "מפשעיהם וחטאתם", מכלל דבני חטאות נינהו.
והוינן בה: אמאי אמרינן ששעיר הפנימי רק תולה ומגין מהיסורים עד שיוודע לו מחטאו ויביא קרבן יחיד? ואמאי לא נימא - ונתכפר כפרה גמורה!?
ומשנינן: אי כתיב "וכפר על הקודש מחטאתם" היה הדין כדקא אמרת, שמכפר כפרה גמורה. אבל השתא, דכתיב "לכל חטאתם", משמעותו הוא שעדיין הם בגדר חוטאים, ובא הכתוב לומר שלהנך דאתו לכלל חטאת, לכשיוודע להם, תולה השעיר, ולא שיתכפר להם בשעיר וייפטרו מלהביא את קרבן היחיד שלהם.
ואכתי הוינן בה: וכי מאחר שאינו מכפר השעיר הפנימי משום שעדיין החוטא נקרא בר קרבן חטאת, למה לאיזה ענין הוא תולה?
אמר רבי זירא: לומר, שאם מת קודם שיוודע לו - מת בלא עוון!
אמר ליה רבא לרבי זירא: אם מת, הרי לא השעיר הפנימי כיפר עליו אלא מיתה ממרקת  2  את כל עוונותיו!

 2.  המנחת חינוך (שסד כז) דן, האם כל מיתה ממרקת, אפילו מת האדם בזמן שנקצב לו, או רק אם מת קודם זמנו. ובספר פירות תאנה ציין מקור נוסף, לדברי הצפנת פענח הלכות תשובה, פרק א סוף הלכה א.
אלא, אמר רבא: השעיר הפנימי תולה - להגן עליו מן היסורין! שנינו במשנה: אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוהכ"פ מכפר.
והוינן בה: מכדי, הרי איתקושי איתקש השעיר הפנימי והחיצון להדדי (שנאמר: "ושעיר חטאת אחד - מלבד חטאת הכיפורים"), ואם כן, נכפר פנימי גם אדידיה, לתלות על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה בסוף, וגם אדחיצון, לכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה בסוף. ונפקא מינה בכפרה הזאת, על אף שבין כה וכה הוא מתכפר בשעיר החיצון, להיכא דלא עבד חיצון (כגון שלא היו להם שעירים כל הצורך)?
ומשנינן: אמר קרא בפרשת תצוה במצות עשיית מזבח הזהב: "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו". ודרשינן את סמיכות 'אחת' ל'וכפר' ללמוד - כפרה אחת בלבד מכפר דם הפר והשעיר הפנימי, ואינו מכפר שתי כפרות! ולכן, על אף שהוקש השעיר הפנימי לחיצון, אין הוא מכפר את כפרת החיצון!
ועוד הוינן בה: ונכפר השעיר החיצון, שהוקש לשעיר הפנימי גם אדידיה, וגם אמאי דעביד פנימי? ויש נפקא מינה לכפרת החיצון על הכל, על אף שכבר קרב השעיר הפנימי וכיפר את כפרתו, לטומאה דאירעה בין זה לזה, שאם נטמא לאחר שקרב הפנימי ונכנס למקדש יכפר עליו השעיר החיצון גם את כפרת השעיר הפנימי.
ומתרצינן: אמר קרא בסיפא: "אחת בשנה - יכפר". סמך הכתוב כפרת שעיר הפנימי ל"אחת בשנה", לומר לך, שכפרה זו שמכפר שעיר הפנימי,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבועות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב |