פרשני:בבלי:שבועות כח ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות כח ב

חברותא[edit]


ד. אבל, אם אכל שתיהן במזיד, שידע בעת אכילת הככר שהתנה עליה שבאכילתה הוא נאסר בשניה, ובעת אכילת השניה התרו בו שלא יאכלנה, הרי הדבר חלוק -
אם אכליה תחילה לתנאיה, לככר שהתנה עליה שאם יאכלנה ייאסר בשניה, והדר אכליה לאיסוריה, מיחייב עליה מלקות.
אך אם אכליה לאסוריה תחילה, שלפני שאכל את הככר שהתנה עליה הוא הקדים ואכל את הככר שנאסר בה על הצד שיאכל את ככר - התנאי, אך בשעת אכילתו עדיין היא היתה ככר מותרת, כי ככר - התנאי עוד לא נאכלה, והדר אכליה לתנאיה, פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אי לוקים על אכילה שכזאת. לפי שכאשר מתרים בו אל תאכל את הככר הנאסרת שמא תאכל את ככר - התנאי, הרי ספק לעדים המתרים בו, אם אכן יאכל את ככר התנאי. ונמצא שהתראתו היא התראת - ספק. ולכן למאן דאמר התראת ספק שמה התראה, חייב הכא מלקות, ולמאן דאמר לאו שמה התראה, הרי הוא פטור!
ואם תלאן לאכילת שתי הככרות זו בזו, שנשבע על אחת מהן: לא אוכל זו אם אוכל זו. וחזר ונשבע על השניה: לא אוכל זו אם אוכל זו, דינו הוא:
א. אם אכל זו בזדון עצמה, שזכר בשעת האכילה שנשבע שככר זו שאוכל עתה תהיה אסורה עליו באם יאכל את הככר השניה. אלא שהיתה אכילה זו בשגגת חבירתה, ששכח מהשבועה הנוספת, שבאם יאכל ככר זו תאסר עליו אכילת השניה, שהרי ביחס לשבועה השניה, הככר הזו היא ככר התנאי, והשניה היא הככר האסורה. ונמצא, שלא חלה השבועה השניה, כי בשעת חלות השבועה השניה, שהיא שעת אכילת הככר הראשונה, הוא היה שכוח משבועתו השניה (ואילו שבועתו הראשונה, עדיין תלויה ועומדת, אם יזכור בשעת אכילת הככר השניה משבועתו הראשונה שאסר את הככר שאכל לראשונה באם יאכל את הככר השניה). ולאחר מכן אכל גם זו, הככר השניה, בזדון עצמה, שנזכר משבועתו שנשבע שאם יאכל את הככר הראשונה תאסר עליו ככר זו, אלא ששבועתו הזאת לא חלה, כי בשעה שאכל את הראשונה שכח שנשבע שאם יאכלנה ייאסר בשניה, והיתה אכילת הככר השניה בשגגת חבירתה, ששכח משבועתו שאם יאכלנה הוא ייאסר באכילת הראשונה, הרי הוא פטור, משום שבשעת אכילת ככר - התנאי (וכאן היה כל ככר "ככר - תנאי" לחבירו) הוא היה שכוח משבועתו, וכל שהיה שכוח מהשבועה בשעה שהיא צריכה לחול, לא חלה שבועתו.
ב. ואם אכל את הככרות, זו בשגגת עצמה, שבשעת אכילת ככר האיסור הוא שכח שהוא נשבע שיאסר בה אם יאכל את ככר - התנאי השניה, ובזדון חבירתה, שהיה זכור לו בשעת אכילת הככר הראשונהשאכילת ככר זו היא תנאי לחבירתה, ויודע בשעת אכילתו שבכך נאסרת אכילת הככר השניה, וכן אכל את זו, הככר השניה, בשגגת עצמה ובזדון חבירתה, הרי הוא חייב שתים, על שתי השבועות שנשבע על שתי הככרות.
(עיין ברש"י שכתב שחייב קרבן רק על השניה, ואינו חייב על הראשונה משום שאכלה לפני חלות האיסור).
ג. ואם אכל שתיהן בשוגג, ששכח שכל אחת היא תנאי לחבירתה, פטור מכלום! שהרי לא חלה אף שבועה, דלא קרינן ביה "האדם - בשבועה".
ד. ואם אכל שתיהן במזיד, שידע מחלות השבועה בכל אכילה על חבירתה הרי על אכילת שניה מיחייב מלקות. ואילו על אכילת הראשונה הוי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אי לקי על התראת ספק. שהרי בשעה שמתרים בו "אל תאכל את הראשונה שמא תאכל את השניה ובכך תאסר בראשונה", אין יודעים אם אכן יאכל את השניה.
אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא כדברי רבא, שהתולה את שבועתו בתנאי, צריך שיזכור את שבועתו בזמן שמתקיימת חלות השבועה, בקיום התנאי, ואם אינו זכור אז - אין שבועתו חלה!
דתנן נדרי שגגות שפטור עליהם כיצד? האומר קונם עלי דבר זה אם אכלתי ואם שתיתי היום, והיה סבור שלא אכל ולא שתה היום, ולאחר מכן נזכר שאכן אכל ושתה היום, אין נדרו נדר. וכן אם אמר קונם עלי דבר זה באם שאני אוכל או שאני שותה היום, ולאחר מכן שכח מנדרו, ואכל ושתה הרי הוא מותר בדבר שאסר על עצמו, שלא חל הנדר כלל. ותני עלה: כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין!
עיפא (שמו של אמורא) תני מסכת שבועות בי רבה. פגע ביה אבימי אחוה. אמר ליה אבימי לעיפא אחיו: האומר שבועה שלא אכלתי, וחוזר ואומר שבועה שלא אכלתי - מהו, כמה מתחייב?
אמר ליה עיפא: אינו חייב אלא אחת!
אמר ליה אבימי: אישתבשת! הרי אין זה דין שבועה על שבועה, שרק בנשבע על העתיד אמרינן שאינו יכול להתחייב פעם נוספת בשבועה אחרי שכבר התחייב פעם אחת, אבל הכא, בנשבע לשקר על העבר, הרי יצאה כל שבועה משבועותיו לשקר, ואין כאן חלות שבועה שנאמר שאין שבועה נוספת חלה עליה.
ושוב שאל אבימי את עיפא: שבועה שלא אוכל תשע תאנים וחזר ונשבע פעם נוספת: שבועה שלא אוכל עשר תאנים, מהו?
אמר ליה: חייב על כל אחת ואחת משתי השבועות. שהיה סבור שאין זה שבועה על שבועה משום שהשבועה השניה היא על עשר תאנים והראשונה רק על תשעה תאנים.
אמר ליה: אישתבשת! שאין שבועתו השניה על עשר יכולה לחול על שבועתו על תשע. כי אי תשע לא אכיל, עשר לא אכיל, שאינו יכול לאכול את התאנה העשירית מבלי שיאכל לפניה תשע תאנים, ונמצא ששבועתו שלא יאכל תשע היא גם שבועה שלא יאכל עשר, שאינו יכול לעבור על שבועתו השניה של עשר לולי שיעבור על הראשונה של תשע תחילה. ובכהאי גונא אמרינן אין שבועה חלה על שבועה.
ועוד שאלו: שבועה שלא אוכל עשר, וחזר ונשבע שבועה שלא אוכל תשע, ואכל עשר מהו?
אמר ליה: אינו חייב אלא אחת, משום שסבר אין שבועתו על תשע יכולה לחול על השבועה הראשונה שנשבע על עשר.
אמר ליה: אישתבשת! שהרי מכח שבועה הראשונה רק עשר הוא דלא אכיל, הא תשע מיהא אכיל, ונמצא שיכול לחזור ולהשבע שלא יאכל תשע ומשאכל תשע התחייב על שבועתו השניה ומשאכל עשר חייב שתים, שעתה התחייב גם מכח שבועתו הראשונה שלא לאכול עשר.
אמר אביי: זימנין דמשכחת לה להא דאמר עיפא הנשבע על עשר ותשע ואכל עשר אינו חייב אלא אחת, כדמר, כדברי רבה הנקרא "מר".
דאמר רבה: מי שנשבע שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ביחד ביום אחד, אבל תאנים לחודייהו אוכל, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים לחודייהו, הרי אם יאכל תאנים יתחייב אחת משום שבועתו השניה ואם יחזור ויאכל ענבים יתחייב שתים, גם משום שבועתו הראשונה.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבועות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב |