פרשני:בבלי:שבועות כז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות כז ב

חברותא[edit]


עד שיפרוט לך הכתוב "יחדיו"!
ומשנינן: אפילו תימא רבי יאשיה דבעינן "או" לחלק ולא אייתר לן למידרש לרבות הטבת אחרים, נפקא ליה דקראי איירי שלא במקום מצוה משום שסבר לה רבי יאשיה כרבי עקיבא דדריש ריבויי ומיעוטי, דהריבוי מרבה את כל השבועות והמיעוט את דבר - מצוה. אי אמרת בשלמא האי קראי בדבר הרשות כתיב אתי המיעוטא וממעט דבר מצוה, אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיב, ממאי קא ממעט? אלא ודאי האי מיעוטא קאי למעט הנשבע לבטל את המצוה ואילו הנשבע לקיים את המצוה איתמעיט מדליתא בלאו והן.
שנינו במשנה: אמר רבי יהודה בן בתירא: מה אם הרשות הוא חייב, מצוה לא כל שכן. אמרו לו: לא. אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן?
והוינן בה: ורבנן, שפיר קאמרי ליה לרבי יהודה בן בתירא, ואמאי פליג עליהם? ומשנינן: ורבי יהודה בן בתירא אמר לך - אטו הטבת אחרים שחייב הנשבע עליה, לאו מחייבת אע"ג דליתא בכלל הרעת אחרים, ורבי רחמנא לחיובא, הכא נמי אית לן למילף מהטבת אחרים בנשבע על קיום מצוה, אע"ג דליתיה בביטול מצוה, רבייה רחמנא!
ורבנן סברי דלית לן למילף מהטבת אחרים לגבי שאר מצוות. כי התם איתיה בהן ובלאו, כגון בלא איטיב לעשירים, שאין בה משום ביטול מצוה, אבל הכא, בנשבע לקיים שאר מצוות, ליתא בלאו ובהן שהרי מי איתא בלא אקיים מצוה?
מתניתין:
האומר: שבועה שלא אוכל ככר זו, וחזר ונשבע: שבועה שלא אוכלנה, ושוב חזר ונשבע, בפעם השלישית: שבועה שלא אוכלנה, ואכלה - אינו חייב אלא אחת, משום שאין שבועה חלה על שבועה.
השבועה הזאת, המתבארת מתחילת הפרק ועד כאן, זו היא שבועת ביטוי, שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד! ואילו על שבועת שוא, שתבואר להלן, חייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור מקרבן!
גמרא:
שנינו ברישא דמתניתין, הנשבע על ככר, ובתחילה אמר שלא אוכל, ולאחר מכן שלא יאכלנה, אינו חייב אלא אחת משום שאין שבועה חלה על שבועה.
והוינן בה: אמאי נקט תנא תרי לישני, למה לי למיתני שבועה שלא אוכל, ולאחר מכן למיתני שבועה שלא אוכלנה? וליתני - שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל?
ומשנינן: הא קא משמע לן - טעמא דאמר תחילה שלא אוכל, שמשמעותו שלא אוכל כלל ממנה, ונאסר בכל כזית. והדר אמר שלא אוכלנה, דמשמע כולה. וכיון שכבר נאסר בכזית ממנה, שוב לא נאסר בכולה, הוא דלא מיחייב אלא חדא. אבל אם אמר תחילה שלא אוכלנה, שמשמעותו היא אכילת כולה, והדר אמר שלא אוכל, שאסר עצמו בכזית ממנה, מיחייב תרתי, כשאכלה כולה, שהרי שבועתו השניה יכולה לחול על כזית, משום שבשבועתו הראשונה לא אסר אלא את אכילת כולה, ולכן כשאוכל כזית מתחייב משום השבועה השניה. וכשגומר לאכול את כולה, מיתחייב משום השבועה הראשונה.
כדרבא, דאמר רבא: שבועה שלא אוכל ככר זו - כיון שאכל ממנה כזית חייב, שהרי לא אמר אלא שלא יאכל, ואכילה הוי בכזית. אבל אם אמר שבועה שלא אוכלנה הרי כונתו לאסור את אכילת כולה, ולכן אינו חייב עד שיאכל את כולה.
שנינו במשנה: הנשבע על הככר שלש פעמים: שבועה שלא אוכלנה - אינו חייב אלא אחת!
והוינן בה: הא תו, שבועה שלישית, למה לי? והא בשבועה השניה כבר קא משמע לן שאין שבועה חלה על שבועה? ומשנינן: הא קא משמע לן: חיובא הוא דליכא על השניה והשלישית, הא שבועה עצמה איכא, דאי משכחת רווחא - חיילא השניה, וכן השלישית, אי משכחת רווחא היא תחול!
ומבארינן: למאי הלכתא, כיצד יתכן שיחולו השבועות האחרות - לכדרבא. דאמר רבא: שאם נשאל על הראשונה - עלתה לו שניה תחתיה. כיון שהחכם עוקר את השבועה מעיקרה, הוי כאילו לא נשבע כלל וחלה השבועה השניה למפרע, וכן אם נשאל על השניה תחול השלישית למפרע.
לימא מסייע ליה לרבא: מי שנדר ב' נזירות, ומנה נזירות ראשונה, והפריש עליה עם סיומה קרבן, ואחר כך נשאל על נזירותו הראשונה - עלתה לו נזירות שניה בראשונה, ואינו צריך לנהוג עוד בנזירות. שהרי משנשאל על הראשונה חלה עליו השניה למפרע וקיים אותה, ועתה יכול להביא את הקרבן שהפריש עבור הנזירות הראשונה על הנזירות השניה!
ומוכח מהכא שאם נעקר הגורם המונע את חלות הדבר השני, על ידי שאלת חכם, חל הדבר השני למפרע.
ודחינן: הכי השתא!? התם נזירות השניה מיהא איתא, דכי מני לראשונה בעי מיהדר מימנא לשניה בלא שאלה (אם לא היה נשאל עליה), ונמצא שאין לנזירות השניה דמיון להא דאין שבועה חלה על שבועה, דהכא בנזירות חלה הנזירות השניה בכל ענין, ולכן אם נשאל על הראשונה חלה השניה למפרע, מה שאין כן הכא, בשבועה, שכל עוד לא נשאל על הראשונה הרי שבועה שניה מי איתא כלל, ומנלן שיכולה לחול אח"כ למפרע כשישאל על הראשונה?
אמר רבא: נשבע על ככר שלא יאכלנה, ואכלה. אם שייר ממנה כזית הרי הוא נשאל עליה, ומותר לו לאכול את הכזית שנשאר. אבל אם אכלה כולה, אין נשאל עליה, שהרי כבר ליתא לשבועתו, ומה שעבר עליה, עבר, וחייב להביא קרבן אם שגג, או חייב מלקות אם עבר במזיד.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: היכי דמי האי שבועה שנשבע על הככר? אי דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה, הרי מכי אכל כזית קמא עבדיה לאיסוריה, וכיצד מועילה שאלה על איסור שכבר נעשה?
ואי דאמר שבועה שלא אוכלנה, מאי איריא דאשתייר כזית מהככר כדי שיוכל להשאל עליה,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת שבועות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב |