שלום הבוקר מצאתי חתול גוסס שעבר תאונת דרכים ונשאר על הכביש ולאחר מכן התייבש מאוד מהשמש.. באתי עם 2 כוסות מים וניסיתי לתת לו לשתות/לשפוך עליו קצת מים וכלום לא עזר. התקשרתי לוטרינרים שאמרו שכדי לטפל בו עליי להסיע אותו עד אליהם ולא היה לי רכב. לאחר מכן פשוט התקשרתי לעיריה והודעתי להם שהוא שם ושישימו אותו בעדיפות ראשונה כי הוא גוסס. הלכתי הביתה כי היתי פשוט אובדת עצות ועד שהם באו החתול כבר מת. אני מרגישה שיכלתי לעשות הכל בשבילו ופשוט לא עשיתי- יכלתי להסיע אותו במונית.. יכלתי לדפוק לשכנים בדלת... פשוט הרגשתי שהפקרתי אותו. אני מרגישה אכולת אשמה.. אשמח לדעת הם יש בסיס לדבריי? האם כתוב משהו בתורה על כך? תודה רבה

אין לך צורך את עצמך כי להציל את החתול אי אפשר כי כבר גסס, ומה שנוגע להקלת הייסורים מעליו השתדלת בזה שהתקשרת לווטרינרים. ומה שאמרו שאת צריכה לקחת אותו, רוב הסיכויים שאם היית לוקחת אותו היה מת מהפחד ומהחולשה ולא היתה תועלת. הרגשת הצער היא סימן טוב ויש בה תפילה לבורא עולם שיציל את העולם ואת יצוריו מכל צער, מהר ככל האפשר.