שלום לכבוד הרב, ראיתי כי באתר "ויקפדיה" בערך על חרם דרבנו גרשום, כתוב כי רבנו גרשום תיקן שלא לייבם אלא רק לחלוץ. ממה שידוע לי אין דין זה כלול בתקנות רבינו גרשום. האם יש מקור לכך שרבינו גרשום תיקן זאת? ואם-כן כיצד תיקן זאת, הרי זו מצווה דאורייתא, ואיך יכול הוא לתקן לבטל מצווה דאורייתא? (אין אני מקשה על הנוהג היום שלא לייבם, שהרי בי"ד פוסקים פרטנית עבור כל אדם אם לייבם או לאו, אך אין הוראה לעקור מצוות ייבום לגמרי, בשונה מתקנה זו)

האשכנזים נוהגים לחלוץ ולא ליבם שמא לא יעשה זאת לשם שמים להעמיד שם לאחיו. יש בכוח חכמים בשב ואל תעשה לבטל מצווה כמו תקיעת שופר בשבת שמא יטלטל 4 אמות.אבל כאן יש מצווה או ליבם או לחלוץ וחכמי אשכנז קבעו לקיים מצוות חליצה. הספרדים נהגו ליבם וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל.