ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרחת בשמים לאחר סיום ההבדלה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ד אלול תשע"ו

הרחת בשמים לאחר סיום ההבדלה


הרב עזריה אריאל

שאלה:
הדין שמי שלא הספיק להריח מהבשמים בהבדלה, יריח לאחר סיומה (פניני הלכה שבת ח,ה, שש"כ סא, ח) - האם זה מיד לאחר סיום ברכת המבדיל או לאחר שהמברך ישתה מלוא לוגמיו?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
בשמירת שבת כהלכתה שציינת הציע שתי אפשרויות למי שמשער שלא יספיק להריח: להתכוון שלא לצאת ידי חובה בברכת הבשמים של המבדיל, ולברך בעצמו אחרי ההבדלה ולהריח; או להתכוון לצאת ידי חובה בברכת הבשמים ולהריח מיד אחרי ההבדלה על סמך ברכת הבשמים של המבדיל.
לפי האפשרות הראשונה, שהמריח מברך שוב בעצמו, עדיף להמתין עד לאחר שהמבדיל ישתה מלוא לוגמיו. לפי האפשרות השניה, שהמריח מסתמך על ברכת הבשמים של המבדיל, ניתן וכדאי להריח מיד, אבל גם אם המתין עד אחרי שהמברך שתה מלוא לוגמיו רשאי להריח על סמך ברכת המבדיל, כל עוד לא הסיח דעתו מלהריח.

הרחבה:
קיימת מחלוקת בפוסקים האם השומעים את ההבדלה צריכים לשתוק עד שהמבדיל ישתה את כל הכמות הדרושה של "מלא לוגמיו" (אגרות משה או"ח ח"ד סי' ע), או שמא מן הדין די להמתין עד שיטעם מעט מהיין (תשובות והנהגות ח"א סי' רנז וח"ד סי' ע). לפי הדעה הראשונה, שתיית כל הכמות הדרושה היא חלק ממצוות ההבדלה, ואם כן המבדיל מוציא את השומעים ידי חובה בשתייתו, ועליהם להראות השתתפות ושייכות למעשה זה, על ידי עמידתם בשתיקה עד שיסיים. ולפי הדעה השניה מצוות ההבדלה היא רק אמירת נוסח הברכה, אלא שקבעו חכמים שברכה זו תיאמר בלווית כוס יין כדי להעניק לה חשיבות, ולעניין זה די בכך שהמבדיל שותה, ואילו השומעים יכולים להסתפק בשמיעת נוסח הברכה, ולכל היותר להמתין לתחילת השתייה. נראה שהשיטה המקובלת יותר היא הדעה השניה: עיין בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ה אות י, עמ' 1967) ובמנחת שבת (בורשטיין, סי' צו סוף ס"ק כא), שהביאו מחלוקת אחרונים האם הפסק של השומעים בין ההבדלה לבין השתיה מעכב עבורם, ונראה שלכל הדעות שם אין צורך להמתין עד שתיית מלוא לוגמיו. מכל מקום, לכתחילה טוב לנהוג כדעה המחמירה, כפי שכתב גם ב'תשובות והנהגות' שם, וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה (פרק ס סעיף לט) שאין לומר "שבוע טוב" בין ברכת ההבדלה לבין שתיית כל כמות היין הנחוצה.
לפיכך עדיף שאלו שטרם הריחו את הבשמים וכעת מברכים בעצמם ימתינו עד תום שתייתו ואז יברכו ויריחו. ומבחינתם אין בהמתנה זו שום חיסרון, שהרי ברכת הבשמים שלהם איננה חלק מההבדלה, ואינה צריכה להיות צמודה אליה (ברכות הנר והבשמים הן חיוב בפני עצמו, שביסודו של דבר אינו תלוי בהבדלה, עיין פסחים נד ע"א: "רבי מפזרן" ובפרט בריטב"א שם).
לעומת זאת לפי האפשרות השניה, שהמריח לא מברך שוב בעצמו אלא מסתמך על ברכת הבשמים של המבדיל, נראה שניתן להריח מיד. ראשית, משום שאפילו לפי הדעה הסוברת שצריך לשתוק עד תום השתייה מסתבר שהרחה בשתיקה מותרת. ועוד, שמאחר שההרחה שלהם ללא ברכה מסתמכת על ברכת הבשמים של המבדיל יש חשיבות שההרחה תהיה סמוכה לברכתו ולא יהיה הפסק זמן ממושך בין ברכת הבשמים להרחה עליהם. וכך משתמע מלשון השש"כ (פס"א ס"ח ופ"ס סכ"ו) שציינת, שכתב שיריחו "אחר גמר ברכת המבדיל", דהיינו שאינם צריכים להמתין עד שישתה מלוא לוגמיו.
מכל מקום, אם התעכבו יותר מכך עדיין ניתן להריח על סמך ברכת הבשמים של המבדיל. כשם שההמתנה מברכת הבשמים עד תום ההבדלה איננה הפסק (שדן בזה בהרחבה השש"כ בפרק ס הערה צד, והשווה לשו"ע או"ח סי' קסז ס"ז), גם תוספת השהייה של שניות מועטות עד שהמבדיל ישתה מלוא לוגמיו אינה משמעותית כל כך, ובוודאי אינה נחשבת היסח הדעת מבחינת אלו שצריכים כעת להריח.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il