ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרגשתי בום אדיר בלב כשיצא הצום.. | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ח תשרי תשע"ז

הרגשתי בום אדיר בלב כשיצא הצום..


הרב יעקב כהן

שאלה:
שלום,
רציתי לשאול אם זה הגיוני שביום כיפור תפילת נעילה הרגשתי שהלב שלי יצא.
ומיד אחרי צאת כיפור (אחרי הסעודה שאכלתי)
הרגשתי בום ענקקק..
ענקקקק !!!
כאלו נפל לי משהו מהלב..
אני לא יודעת להסביר..
הרגשתי שהלב שלי איבד אולי את החיבור להשם..
לא יודעתת..
מאד מאד עצוב היה לי בנעילה כשאמרנו בבית הכנסת את
“השם הוא האלוקים ” שזה כיביכול ליווי של השם מאחורי ה7 רקיעים..
אני מתוסכלת!
לא רוצה שהשם יעזוב…
לא רוצה..
למה זה חייב להיות ככה?
עכשיו אני מרגישה רע. ועצוב. וכל כך לבבדדדדד…
וגם יורדות לי בימים הללו דמעות יותר מאשר ירדו לי בשעת נעילה !!
כל כך רציתי להישאר עם השם..
כל כך רציתי להיות קרובה..
ורציתי לבקש עוד ועוד בקשות..
אבל זהו.
החצי שעה הזו נגמרה .
וזהו?
ככה הימים הנוראים מסתיימים?
זה הגיוני שהרגשתי בום אדיררר בלב??
מה לעשות?
באמת שאני יותר מאוכזבת.
מאוכזבת שלא ניצלתי יותר.
ומאוכזבת שהשם הולך ככה מעבר ל7 רקיעים..
כי אני רוצה להיות איתו קרובה כל השנה..
אבל הנה..מיד אחרי נעילה לא הצלחתי לכוון בברכת המזון..
ולא הצלחתי היום בבוקר להתפלל שחרית וגם לא הספקתי להתפלל מנחה.
אני עכשיו כל כך(!!) רוצה לומר וידוי אבל לא אומרים וידוי עד חשוון…

תשובה:
שלום וברכה, וסליחה על העיכוב.
לקרבת ה' יש הרבה צדדים המשלימים זה את זה. יש קרבת ה' שבחגים, ויש קרבת ה' שבחיי היומיום. ואי אפשר לזה בלא זה.
באחת השיחות ששמעתי במהלך השנים לפני תפילת נעילה אמר הרב (כמדומני שהיה זה הרב שלמה שושן, ראש ישיבת ההסדר בבית שאן) שבנעילת השערים אנחנו לא נשארים בחוץ אלא להיפך - מדובר בנעילה שבעקבותיה אנו נשארים בפנים, עם הקב"ה. משמעות רעיון זה היא שעם כל האור הרוחני שקיבלנו ביום הכיפורים אנו ממשיכים לחיי המעשה, ומחברים אותם אל הקב"ה.
רעיון דומה שמעתי בעבר מהרב שמשון פינקוס זצ"ל, שתקופת החגים דומה לתקופה בה אדם מקבל הרבה צ'יקים - אבל העיקר הוא לגשת עם הצ'קים לבנק ולפרוע אותם... את הצ'יקים אנו מתחילים לפרוע אחרי החגים, כלומר בעוד שבחגים התמלאנו באור גדול] אחרי החגים אנו מפנימים את האור הזה לתוך החיים.
לכן אני מציע שתשאלי תמיד את עצמך מהי ההזדמנות שלך בכל סיטואציה בה את נמצאת לגלות את קרבת ה' בתוך החיים. אם זה בישוב העולם ("לא תוהו בראה לשבת יצרה"), בעשיית חסד, ולמעשה כל דבר שאנו עושים ניתן להיעשות מתוך כוונה לשם שמים. אעתיק לך את דבריו הנפלאים של הרב קוק בספר 'מוסר אביך':
בכל דרכיך דעהו: צריך לבקש את הקכ"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם. כשהוא עוסק בתפלה אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצוי' באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו. ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא ובה ימצאנה ולא במ"א. וכשהוא עוסק בתורה ידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בריו ולזכור ולשנן היטיב, ובזה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עסוק בגמ"ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת. וכן בכל הדברים שעושה הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית', ע"כ כל מה שעושה יהי' הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השי"ת בכל הדרכים. והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה. ע"כ הוא פרשה קטנה, שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו, ומ"מ כל גופי תורה תלויים בה. כי בזה יעשה הכל כשורה ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית, ורמזו חז"ל בדבריהם: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד, והבן. כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה.
שתזכי לחיים מלאים בקרבת ה' בכל צדדיהם,
כל טוב.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il