מועדים לשמחה, האם יוכל הרב להסביר את פירושו של רש"י לקוהלת ה’, י"ד: "וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול לרוח". ומפרש רש"י על אתר: "כשימות לא ישא בידו שום זכות צדקה שעשה בממונו בחייו כל עומת שבא אותו הממון כן הלך". מדוע לא ישא האדם את הצדקה שעשה במהלך חיו אחר מותו, הרי זו מהותה של מצות הצדקה? ישר כח ותזכו למצוות

לשואל שלום, הפסוק שם מדבר על אדם שלא נתן בקמצנותו שום צדקה, ולכן כשימות לא ישא בידו... בברכה נאמנה