מועדים לשמחה, יש לי סוכה מעץ ויש סכנה להשאיר את הנרות של שבת או יו"ט בסוכה (אין מי שישגיח). האם במצב זה עדיף להדליק בבית, או בסוכה ולהעביר אח"כ הביתה. יצוין שהעברת הנרות מהסוכה הביתה תגרום בוודאות לכך שבדרך יכבו הנרות ואצטרך להדליקם שוב בבית. האם לאחר שאחזור מבית הכנסת ביו"ט כדאי להוריד את הנרות שוב מהבית לסוכה (ושוב עלולים לכבות בדרך)? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה! בזמננו, שהתאורה העיקרית היא התאורה החשמלית, הרי הדרך הטובה ביותר לקיום מצוות נרות שבת, בכל השנה, היא להדליק ברצף את מנורות החשמל ואת הנרות, ולברך על כולם ביחד. ממילא, זה פותר גם את עניין ההדלקה בסוכה: מדליקים את החשמל בסוכה ואת הנרות בבית, ומברכים על הכל יחד. גם אם בין הסוכה לבין הבית יש מרחק, עדיין הברכה חלה על הכל. יש להימנע מלדבר בזמן שבין הדלקת החשמל להדלקת הנרות, כגון בהליכה מן הסוכה אל הבית, עד לסיום ההדלקה והברכה. הרחבה ומקורות: בעניין הדלקת נרות בזמננו, כאשר יש תאורה חשמלית: המטרה המקורית של מצוות הדלקת נרות, אינה לשם יופי וקישוט לשולחן השבת, אלא כדי להאיר. בזמנם, היו אנשים עניים או שחסכו בכסף ומשום כך אכלו בימות החול את ארוחת הערב בחושך, וחכמים תיקנו שבשבת אין לעשות כך, אלא מצוה להדליק נרות כדי שסעודת השבת תתקיים באור (עיין למשל רש"י שבת כ"ה ב, ד"ה "חובה"; שולחן ערוך רס"ג, ב-ג; משנה ברורה שם ל'). בזמננו, התאורה העיקרית היא התאורה החשמלית. כמה פוסקים כתבו שמעיקר הדין ניתן לקיים את המצוה גם בהדלקת אור החשמל לבדו (עיין למשל יביע אומר חלק ב', או"ח יז; ילקוט יוסף רס"ד, סב; שמירת שבת כהלכתה מ"ג, ד), אולם הם כתבו שעדיף לקיים את המצוה בנרות, וכך כמובן המנהג, להדליק לכבוד שבת נרות ולא להסתפק רק באור החשמל (מלבד במצבי דחק שאין לאדם נרות, שאז ידליק את החשמל ויברך עליו). אולם יש לשים לב, שבכך נוצר שינוי במטרתה של הדלקת הנרות: באופן מקורי תקנת חכמים היתה להדליק נרות לתאורה בסעודת השבת, ואילו כיום התאורה מתקיימת על ידי החשמל, והנרות רק מוסיפים כבוד ויופי ואינם מוסיפים אור שיש לו משמעות. יתרה מזו: אם אכן מעיקר הדין ניתן לקיים את המצוה בהדלקת החשמל, הרי כאשר אחד מבני הבית כבר הדליק את החשמל לכבוד שבת, נמצא שהמצוה כבר התקיימה מעיקר הדין (אין חובה שדוקא בעלת הבית תדליק את הנרות, אלא כל אחד מבני המשפחה יכול להוציא את כולם ידי חובה). ואז יש בעיה, איך בעלת הבית יכולה לברך על הדלקת הנרות, בשעה שבעצם בני המשפחה כבר יצאו ידי חובת המצוה בהדלקת החשמל. דיון דומה יש בשולחן ערוך (רס"ג, ח): כאשר כמה משפחות אוכלות ביחד סעודת שבת, האם כל אחת מן הנשים יכולה להדליק נרות בברכה, או לא. השולחן ערוך פוסק שלאחר שהראשונה כבר הדליקה ובירכה, האחרות אינן יכולות לברך, משום שכבר יש כאן אור והתקיימה המצוה. לפי זה ודאי יש בעיה גם בהדלקת הנרות לאחר שכבר הדליקו את אור החשמל. הרמ"א, לעומת זאת, פוסק שגם לאחר שהאשה הראשונה הדליקה עדיין יכולות נשים אחרות להדליק בברכה. אך הסיבה לכך היא משום שהדלקת הנרות הנוספים היא משמעותית ומוסיפה אור בבית (עיין במקור דבריו, בשו"ת מהרי"ל סימן נ"ג; ועיין משנה ברורה רס"ג, לה). במציאות שלנו, לאחר שהודלק אור החשמל כבר אין תוספת משמעותית של אור בהדלקת הנרות. כמה פוסקים אמנם כתבו לימודי זכות מדוע ניתן לברך על הדלקת הנרות למרות שאור החשמל דולק (עיין אגרות משה או"ח חלק ה' סימן כ, אות ל; שמירת שבת כהלכתה מ"ג, הערה קע"א), אך מדבריהם עולה שבלימודי הזכות הללו יש דוחק, ולכתחילה ראוי לחפש פתרון טוב יותר. לכן הדרך העדיפה ביותר היא להדליק את החשמל והנרות ברצף, ולברך על שניהם יחד. כך הרי נוהגות נשים רבות, להדליק נרות רבים בזה אחר זה ולברך על כולם, ואין בעיה להוסיף גם את מנורות החשמל לרצף ההדלקה הזה. דרך זו מוזכרת בכמה פוסקים (עיין שמירת שבת כהלכתה מ"ג, לד; חזון עובדיה חלק א', הלכות הדלקת הנר סעיפים י"ט-כ'), ונראה שזו היא הדרך הטובה ביותר, שבכך מקיימים גם את המנהג להדליק נרות דוקא, וגם את תקנת חכמים כפי הכוונה המקורית, שההדלקה נועדה להאיר את הבית לסעודת השבת. אם בזמן הדלקת הנרות אור החשמל כבר דולק, יש לכבות את האור במקום האכילה ולהדליק אותו מחדש לכבוד שבת, ואז להדליק יחד איתו גם את הנרות ולברך על שניהם (עיין שו"ע רס"ג, ד). מבחינת סדר ההדלקה והברכה, יש הבדל בין הספרדים לאשכנזים: מנהג הספרדים הוא שהאשה מברכת ואז מדליקה, ואין היא מקבלת שבת בשעת הברכה. ממילא, היא יכולה לברך ולהדליק את הנרות ומיד לאחריהם תדליק את החשמל כחלק מרצף ההדלקה. מנהג האשכנזים, לעומת זאת, הוא שהאשה מברכת רק לאחר ההדלקה, ובברכה היא מקבלת את השבת ואינה יכולה עוד לעשות מלאכה. ממילא, היא תדליק את החשמל והנרות ברצף, ולאחר תום ההדלקה תברך על הכל ביחד. (מקורות לחילוק המנהגים: שו"ע רס"ג, י; ילקוט יוסף רס"ג, לג; הגהות הרמ"א לשו"ע רס"ג, סעיפים ה, י.) בעניין הדלקת הנרות בסוכה: הדרך שהצענו פותרת כמובן את בעיית ההדלקה בסוכה. בעצם התאורה החשמלית של הסוכה מהווה חלק ממצוות הדלקת הנרות, ולפיכך אפשר להדליק את החשמל בסוכה ואת הנרות בבית, וכל זה הוא מצוה אחת מתמשכת, שמברכים עליה ברכה אחת. אלא שאין להפסיק בדיבור מן הברכה עד לסיום ההדלקה (למנהג הספרדים) או מתחילת ההדלקה עד לברכה (למנהג האשכנזים). הדרך שהוצעה בשאלה, להדליק נרות בסוכה ולהעביר אותם אל הבית, אין בה פתרון. אם ברור שהנרות יכבו בדרך, ודאי שזו ברכה לבטלה (עיין שו"ע רס"ג, ט). אבל גם אם הנרות ימשיכו לדלוק עד שיגיעו אל הבית, אין טעם בכך שמדליקים את הנרות בסוכה כאשר בפועל הם יהיו בבית ולא בסוכה. כפי שכתבנו, מטרת הדלקת הנרות היא להאיר את מקום הסעודה, ואם הנרות יהיו בסופו של דבר בבית ולא בסוכה אין תועלת בכך שמדליקים אותם בסוכה. אם יש אפשרות להעביר את הנרות אל הבית ולאחר מכן להחזיר אותם מבלי שיכבו, יש לכך מקום, אך כפי שציינת, פתרון זה שייך רק ביום טוב ולא בשבת. ולאור דברינו אין בכך צורך, שכן בעצם מצוות הדלקת הנרות מתקיימת לכתחילה על ידי הדלקת החשמל בסוכה והנרות בבית.