שלום, יש הרבה סיפורים על אנשים שמסרו את נפשם ואת חייהם ומתו על קידוש ה’. ברצוני לדעת למה מותר למסור את הנפש? הרי בוודאי שאסור להתאבד, ואנו מצווים לחיות. ואם כן, אז אשמח לדעת באיזה מקרים מותר ולמה? ומתי דבר זה יחשב כאיסור.

שלום הגמרא (יומא דף פה) מבררת מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת (וה"ה לשאר המצוות) ומביאה מספר מקורות. לבסוף מביאה הגמרא את דברי שמואל שדורש "וחי בהם ולא שימות בהם" מכאן שיש לדחות את המצוות במצב של פיקוח נפש. מנגד הגמרא במסכת סנהדרין (דף עד) דנה לגבי חובת מסירות נפש בג' עבירות (עבודה זרה, גיולי עריות ושפיכות דמים) ובמצבים שונים. ועל פי הגמרא נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קנ"ז): "כל העבירות שבתורה חוץ מעבודת אלילים וגלוי עריות ושפיכות דמים אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג אם הוא בצינעה יעבור ואל יהרג...ואם הוא בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ולא יעבור אם הגוי מכוין להעבירו על דת. הגה אפילו על ערקתא דדמסאנא, אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו יעבור ואל יהרג. ואם הוא שעת הגזירה...אפילו אערקתא דמסאנא (פירוש: רצועת המנעל)...יהרג ואל יעבור". אם כן למדנו שחובת קידוש השם על ידי מסירות נפש בפועל מתייחסת רק לג' העבירות, לעומתם בשאר המצוות ניצב הכלל "וחי בהם" - ולא שימות בהם. ואף יש הסוברים שקיים איסור למסור את הנפש בשאר עבירות "נהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו". חשוב לציין שיש עוד פרטים וחילוקים שונים בהלכות אלו ויש לבחון כל מקרה לגופו. לגבי הסיפורים על אנשים שמסרו נפשם - יש לראות כל מקרה לגופו ולפרטיו, ולבחון על פי אלו שיקולים נהגו אותם אנשים בכל מצב. את המצב שבו אדם מחויב לעבור על אחת משלוש העבירות החמורות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ניתן להסביר בשני אופנים (שנחלקו בהם הראשונים). אפשרות אחת - כמו בשאר המצוות, גם ביחס למקרים אלו, העבירה המקורית אינה חלה (משום שהאדם נחשב אנוס), והחובה למסור את הנפש היא מצד מצוות קידוש השם. בכל פעם שמישהו עובר על אחת מהעברות החמורות האלה שמו של הקב"ה מחולל - גם אם המעשה נעשה בפרטיות. ועל כן, החובה למסור את הנפש נובעת גם כאן ממצוות קידוש השם. אפשרות שניה - לגבי שלוש העבירות האלה דיני פיקוח נפש ואונס אינם חלים. למרות שבדרך כלל שמירת החיים עדיפה על כל המצוות שבתורה, היא איננה גוברת על העבירות החמורות הללו. החיוב למסור את הנפש נובע מחומרת העברות עצמן, ולא ממצוות קידוש השם. יום טוב