ב"ה אם אינני טועה, הבנתי כי התורה למעשה כן מאפשרת מצב בו האב יחלק את ירושתו חצי- חצי (בצורה כלשהי). אם כן, ייתכן כי כוונת התורה היא לתיקון המצב החברתי בו הנשים מקבלות שווה בשווה לגברים? אני יוצאת מנקודת הנחה שאם ע"פ דין תורה המצב הזה לא היה רצוי, אזי לא הייתה קיימת אפשרות כזו כלל.

בוודאי האב יכול לחלק כפי רצונו אם הוא מחלק בחייו אבל אם הוא לא מחלק בעצמו צריך לחלק על פי התורה שאז הבן יורש והבת לא. זה קשור למה שכתבתי כדי שהבן ירגיש אחריות לשמור על נכסי האב ועל עסקיו, בעוד שהבת בענייני פרנסה תהיה תלויה בבעלה שאין לו יחס מיוחד לנכסי אבי אשתו והוא עלול להזניח אותם. ורצוי שהאב בכל מקרה לא יתן הכל לבן אחד וישאיר את שאר האחים ללא ירושה כדי שחלילה לא תהיה שנאה ביניהם.