ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בעניין חידוש התכלת בציצית | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט"ז תשרי תשע"ח

בעניין חידוש התכלת בציצית


הרב שמואל אריאל

שאלה:
אל כבוד הרב שמואל אריאל שליט"א, כתבתי מאמר מתומצת לברר שבדורנו יש חיוב להטיל תכלת בציצית, ואשמח אם כבוד הרב יעבור עליו ויעיר את הערותיו המחכימות (כי חדשתי קצת מדנפשי),
בס"ד בעניין חיוב הטלת תכלת בזה"ז
- בימינו חילזון הארגמון קהה קוצים [המכונה בלע"ז "פורפורא" ו"מורקס"] זוהה כחילזון התכלת שדיברה עליו התורה ויש חובה להטילו בציציות (כך פסקו שלושה מגדולי דורנו: מרן הגר"ד ליאור, הגרז"ן גולדברג והגר"מ מזוז שליט"א, ועוד), ונבאר ההוכחות אחת לאחת –
1. נאמר בגמ’ (מנחות מד.): "חילזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת" לגבי עצם זיהויו כחילזון הדבר מוכח ממדרש רבה (שיה"ש ד’, יא’, ועוד מקורות) ש"חילזון כל זמן שגדל נרתיקו גדל עימו" וגם הארגמון קונכיתו גדלה עימו.
2. גבי גופו שדומה לים, כן הוא בארגמון, שיש לו צמידה ביולוגית הנותנת לגופו מראה ים (ואחד החוקרים הקדמונים תיאר את הארגמון כים סוער בגלל הצמידה הביולוגית שלו, ואני הדל חשבתי אפשרות נוספת הנותנת לו מראה של ים בגלל הבליטות שבגופו הוא נראה כגלי הים! וכ"כ הרב טבגר כמדומה).
3. גבי דמות דיוקנו הדומה לדג (כפי שפרש"י את הלשון "ברייתו" וכדברי ר"ח שם הצורה של עצם החומר), כן הוא בארגמון, שדיוקנו כעין צורת "מעוין" בדומה לדג (כן כתב הרב שמואל אריאל ועוד).
4. וכמובן גם מפיקים מהארגמון צבע תכלת הדומה לים כמבואר בגמרא מנחות וסוטה על התכלת שבציצית, ועל כן אין סיבה לטעון שאולי אינה התכלת שדיברה עליה תורה.
5. וראיה נוספת לאמיתת צבע התכלת המופק מהארגמון, שהוא דומה לצבע היוצא מקלא אילן [המכונה בלע"ז "אינדיגו" כדברי הראשונים] שנכתב עליו בגמ’ (מנחות מב’, ב"מ סא:) שצבעו כצבע היוצא מחילזון התכלת, רק שאינו כשר דתכלת אינה כשרה אלא מן החילזון כמו שכתוב בתוספתא מנחות פ"ט הל’ ו’ (כן כתב הרב בורשטיין ועוד).
6. עוד נאמר בגמ’ (שבת עה.) שהוצאת הצבע כמה שיותר מהר מזמן צידתו משפרת את איכות הצבע [בלשונה "כמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה"], הווי אומר ככל שיש בו יותר חיים כך יותר טוב לצבע וכפירוש רש"י שם: "טורחו לשומרו שלא ימות בידו", והיינו כדברינו שככל שמוציאים הצבע יותר מהר מזמן צידתו כך יותר טוב לצבע. ויסוד זה נכתב עוד בחוקרים קדמונים, וכן הוא בארגמון (עיין בספרו של הרב בורשטיין).
7. עוד סימן ישנו מהנאמר בפסיקתא זוטרתא (דברים לג’, יח’, וכן במדרש לקח טוב שם) שהכתוב "שפוני טמוני חול" קאי על חילזון התכלת שטומן עצמו בחול (וישנם מקורות נוספים על כך שהוא מתחפר בקרקעית הים - ראה ראב"ד על ספר היצירה ורמ"ע מפאנו). וכן עולה מרש"י במנחות מד. הנזכר לעיל בד"ה "עולה", שכתב: "מן הארץ" וביאר הנודע ביהודה דהלא במקום אחר (בב"מ סא: ד"ה "קלא אילן" ועוד) כתב שנמצא בים, אלא על כרחך כשכותב "מן הארץ" כוונתו עולה מן קרקעית הים. ולזה נקטה הברייתא הלשון "דומה לדג", כי אינו דג ממש, דהרי גידולו על קרקעית הים ולא במים עצמם עיי"ש. ולפי דברי הנוב"י יתבררו דברי הרמב"ם (הל’ ציצית פ"ב, ה"ב) שכתב שחילזון התכלת הוא דג ולכאו’ עולה ברור מהגמ’ לעיל שאינו דג ממש, מכך שנקטה "דומה לדג", אלא על כרחך כוונת הרמב"ם כשקוראו "דג" הינה שהוא נמצא בתוך המים, אך אינו דג ממש. (ויש שהסבירו [הרב בורשטיין ועוד] באופן אחר, על פי דברי הגר"א בכלים (יא’, א’) "שכל שבים מין דג הוא", ועל כן קרא הרמב"ם לארגמון "דג", אך בוודאי שאינו ממש כדג שלנו. אך קשה עליהם שאלת הגריא"ה הרצוג זיע"א, שלא שייך להסביר דברי הרמב"ם על פי הגר"א הנ"ל, עיין שם. ונראה לענ"ד שהאמת עם הפירוש הראשון שכתבנו ע"פ הנוב"י ושגם הגר"א לא פליג עליו דהלא אין גידולו במים עצמם כי אם בקרקעית הים), וכן הוא בארגמון קהה קוצים שמקומו בהתחפרות בקרקעית הים עד שעולה וצף למעלה ונסחף ליבשה (כן כתב הרב בורשטיין).
8. נאמר בגמ’ (שבת כו. וראה גם מגילה ו.) שחילזון התכלת נמצא על חוף הים הגדול בין סולמא דצור לחיפה. וכן הוא בארגמון.
9. נאמר בגמ’ (מנחות מב:, מג.) האופן שבו בודקים את ציציות התכלת האם הם אמיתיות מן החילזון או זיוף, הינו האם הם מתקלקלות מסממנים מסוימים [נחלקו בראשונים מה בדיוק הסממנים] או לאו, מכל מקום חזינן שאחד מסימני התכלת האמתית בכך שהיא עמידה וחזקה. וכן הוא בארגמון קהה קוצים שמיוחד בעמידותו החזקה.
10. נאמר בגמ’ (שבת קלג:, ועוד מקורות) שהדם שבו צובעין התכלת "מיפקד פקיד" ופרש"י: "מופקד ועומד שם כנתון בכלי" וכן הוא בארגמון שהדם המיועד לצביעה הוא מיפקד פקיד ואינו בלוע בגופו אלא יוצא בקלות.
11. נאמר בגמ’ שבת עה. הנזכר לעיל "הפוצעו", ודייק הגריא"ה הרצוג דיש דבר קשה המצריך פציעה. וכן הוא בארגמון שצריך לרסק הקונכיא שלו על מנת להוציא הצבע. 12. כתוב בר"ן (חידושיו לשבת תחילת פרק שמונה שרצים) על חילזון התכלת "אינו בעל אברים". וכן הוא בארגמון.
13. ישנם עוד ראיות מחקריות וארכיאולוגיות שהארגמון הוא חילזון התכלת (מובאים אצל הרב בורשטיין), אך היות ואינם משליכים הלכתית אלא רק חזי לאצטרופי לא נפרטם.

- השאלות שנשאלו על זיהוי הארגמון קהה קוצים עם התכלת המקראית ותשובתן בצידן –
שאל הגריא"ה הרצוג זיע"א והלא הצבע המופק מן הארגמון אינו תכלת כי אם עיקרו סגול. והתשובה שבתקופת הרב הרצוג עדיין לא ידעו שחשיפת הצבע לשמש בראשיתו מוציא ממנו צבע תכלת. ופשוט שבימינו גם הרב הרצוג היה מעדיף את הארגמון קהה קוצים על גבי ה"ינטינה" שצידד בה. ולא קשה שאלת הגר"א וויס יבדלח"א (במנחת אשר ח"ב, ג’) מדוע לא הוזכר בגמ’ הצורך לחשוף לשמש, משום שזה היה כבר בממילא כי הכנת הצבע היתה בחוץ לאור יום, וכמפורש בחוקרים קדמוניים ומארכיאולוגים (שמשום הצורך להוציא הצבע כמה שיותר מהר מרגע לכידתו [וכמו שכתוב גם בגמ’ שבת עה. הנזכר לעיל שעדיף להוציא הדם כשיש בו כמה שיותר חיים] היו עושים זאת עוד בחוף. וכן לפי דברי הארכיאולוגים מתקן צביעת התכלת היה בחוץ לאור היום). ועוד יש לומר שמהאדמו"ר מראדזין עולה ברור שאין לומר שחז"ל היו צריכים לכתוב לנו את כל תהליך ההכנה! עוד שאל הגר"א וויס שהצבע לא מופק מהדם עצמו אלא משלפוחית מסוימת, ותשובתינו שאדרבה מבואר בגמ’ שבת קלג: הנזכר לעיל שהדם שממנו צובעים הינו "מיפקד פקיד" ולא בלוע בגופו כדם רגיל!
עוד שאל שנאמר ברמב"ם (הלכות ציצית פ"ב, ה"ב) שצבע הדם הינו שחור, ואלו הצבע היוצא מהארגמון בתחילה הינו שקוף. והתשובה שאכן המשקע המתקבל מהדם בתחילה הינו שחור! (כן כתב הרב בורשטיין בשם כימאי מוסמך. ויש תשובה נוספת שהכוונה בעודו בתוך השלפוחית שהינו בצבע שחור, וכן הוא בארגמון. וראה עוד במאמרו של הרב שמואל אריאל).
עוד שאל שלשיטת רש"י הצבע היוצא מחילזון התכלת הינו ירוק, וזה אינו בארגמון. והתשובה דהלא כבר נאמר בגמ’ שהוא כצבע הים וכצבע היוצא מקלא אילן, והללו בוודאי אינם ירוקים גמורים כמו שרוצה לומר, אלא על כרחך כוונת רש"י שבצבע התכלת המופק מהחילזון יש גוון ירוק, כפי שרואים בצבע הים ובצבע היוצא מקלא אילן, וכן הוא בצבע התכלת היוצא מהארגמון (ראו תמונה בספרו של הרב בורשטיין).
עוד שאל שכתוב ברש"י (בסנהדרין צא. ועוד) שהחילזון הוא תולעת, והארגמון אינו תולעת. והתשובה דהלא מבואר בחז"ל שלחילזון יש נרתיק הגדל עימו כדלעיל, ואינו כתולעת של ימינו. ועל כרחך כוונת רש"י כשכתב "תולעת" הינה שגופו הוא ללא איברים כתולעת, אך אינו תולעת ממש של ימינו (ראה אצל הרב בורשטיין).
עוד שאל מהגמ’ מנחות מד. הנזכרת לעיל, שעולה כל שבעים שנה והארגמון אינו כן. והתשובה היא שהגמ’ דיברה בלשון מפליגה וכמש"כ כמה אחרונים ראה במאמר של הרב הרצוג ובשו"ת דברי מנחם הביא ראיה לדבר מהא שבתוספתא מובאת גירסה שונה "פעם בשבע שנים", משתמע שמניין זה הוא לשון מפליגה המורה על הקושי בהשגתו, וגם הארגמון דנן קשה להשיגו בכמות נכבדת שתועיל לצביעת ציציות רק בשני זמנים קצרים בשנה בלבד (כמש"כ ברב בורשטיין עיי"ש, ויש שענו תשובות נוספות ראה דברי רבי סענדר בספרו "אליאב ואחיסמך" דקאי על גילו של החילזון, ועיין ברידב"ז), עוד שאל מהרמב"ם בהלכות ציצית הנז"ל שכתב שהחילזון מצוי בים המלח ואלו הארגמון אינו מצוי שם. והתשובה פשוטה - והלא אין בעלי חיים בים המלח, ועל כרחך כדברי הרב קפאח ועוד שהוכיחו באותות ובמופתים [מפירוש המשנה במקום אחר ועוד] שכאשר כותב הרמב"ם בלשון ערבי "ים המלוח" כוונתו לים התיכון.
ולגבי דברי הבשמים ראש שבעי מסורת על מנת לחייב הטלת תכלת [בלא שהביא ראיות לדבריו] - כבר דחאוהו אחרונים, ראו שו"ת דברי מנחם ח"א, ג’ ועוד. וביותר, שגם אם כדבריו, הלא קיימא לן ספק דאורייתא לחומרא כמו שיתבאר להלן.

מכל מקום, גם אם יסבור האדם שהתכלת המקראית לא זוהתה בוודאות, עדיין חל חיוב להטיל התכלת מדין "ספק דאורייתא לחומרא".
ולא שייך לדחות זאת משיטת גאון אחד (המובא באדמו"ר מראדזין, ונפוץ בימינו כטעם הפטור להטיל תכלת) שלא נאמרה חומרא זו אם עדיין מכלל ספק לא יצאנו, כהכא שעדיין הסימנים אינם מורים שזו התכלת (לדעתם). ראשית כל, דחאוהו אחרונים (האדמו"ר מראדזין שם וגם הדברי מנחם שסובר שאין זיהוי דחה סברא זו, ואותו גאון לא הביא ראיה לסברא זו ואדרבה הביאו סתירות לסברא זו האחרונים שציינתי). אך גם אם נקיים סברא זו, היא אינה שייכת בדורותינו, משום שרמת הזיהוי עלתה פלאות עם מציאת הארגמון קהה קוצים וידיעת הכנתו, וכיום אצל רבים וגדולים [גדולי דור משלשה מגזרים בימינו הנזכרים לעיל, ועוד ת"ח גדולים ורוב החוקרים שהעמיקו בנושא התכלת, העלו לחייב הטלת תכלת מן הארגמון] נחשב הדבר כזיהוי וודאי. וגם הרב אלישיב (בקובץ תשובות א’,ב’) העלה נקודה זו שמא הזהוי החדש שטוענים החוקרים שהוא ברור מאוד אכן הינו זיהוי וודאי ולא שייך עליו קושית הבית הלוי עיי"ש, אלא שהוא מחדש בשו"ת שלו שם שהיות וכבר כמה פעמים נדחו זיהויים מי אמר לן שגם הזיהוי הזה לא יידחה על כן אין החיוב לבדוק את הזיהוי החדש. אך כבר כתב הרב נתן רוטמן (בקונטרס פתיל תכלת של שנת תשע"ז), ושכן שמע מתלמידי הרב אליישיב, שכל דבריו היו רק על עצם הבדיקה אך לא שלל את הזיהוי ואם אדם יבדוק ויגלה שזה זיהוי וודאי פשוט שחייב להטיל (וקצת יש לסייע דבריו מהכתוב בקובץ אור ישראל [תשנ"ח, עמוד קלט’ הוו"ד דבריו בשו"ת הראשל"צ ח"א, א’ להגר"י יוסף] שלקראת סוף ימיו שדיברו עם הרב אליישיב מעניין התכלת אמר שרק בגלל מניעה כספית שיהא הדבר טירחה גדולה לציבור החרדי שאין לו כסף בצורה מרווחת על כן אין הוא מטיל תכלת, שבכך מובן מדוע לא בדק את נושא התכלת המתחדש בדורנו ביחוד שרבנים וחוקרים רבים מצדדים בזיהוי כוודאי? אלא שבגלל מניעים כספיים כמו שכתוב בקובץ הנ"ל חשב שיש לסמוך על כך שאין חיוב לבדוק, ולא החמיר לבדוק את התכלת המתחדשת לידע האם חייבים להטילה או לאו) ועל כן היות והגרי"ש אלישייב זצ"ל לא שלל את הזיהוי כי אם את החיוב לבדוק, אם תלמידיו ילמדו את הסוגיה ויכירו באמיתת זיהוי הארגמון יתחייבו להטילה, ויתירה מזאת נראה לענ"ד פשוט שגם אם ירצו לילך כדברי הפוסקים שאין זיהוי ודאי בארגמון, יהא חובה עליהם להטיל תכלת מספק, כי שייך פה ספק דאורייתא לחומרא, דהלא הם עצמם הכירו באמיתת הזיהוי ולא שייך פה דברי אותו גאון הנזכר לעיל.
וכן אין לדחות משיטת הדברי מנחם ח"א,ג’ הנזכר לעיל שאין חיוב להחמיר מספק משום שכלל זה נאמר רק כלפי גדולי דור שמקבלים מפסיקותיהם בדברים אחרים, יהיו צריכים לקבל את דברי המחמיר מאותם גדולי הדור, אך לא ב"גאון" גדול ככל שיהיה שאינו מקובל בציבור לצעוד לפי פסיקותיו בנושאים אחרים [כדוגמת האדמו"ר מראדזין]. שגם טענה הלזו כיום אינה שייכת אצל הרבה אנשים, היות וכפי שהזכרתי לעיל ששלושה מגדולי דור שפסיקותיהם בנושאים אחרים מקובלים על ציבור גדול, כדוגמת הגר"מ מזוז ומרן הגר"ד ליאור וגם הגרז"ן גולדברג סוברים בנושא התכלת שיש זיהוי וודאי, על כן הגם שאותם אנשים לכשעצמם אינם רואים בזיהוי הארגמון זיהוי אמיתי, יהא חובה עליהם להחמיר כדברי גדולי דור הללו ולהטיל תכלת, כדין ספק דאורייתא לחומרא.
לסיכום: לצועדים כפי פסיקת מרן הגר"ד ליאור, הגרז"ן גולדברג והגר"מ מזוז ועוד, יהא עליהם חיוב הטלת תכלת מוודאי, ואמיתת הזיהוי מבוארת למעלה.
גם לצועדים לפי דברי הגרי"ש אלישיב שאין חיוב לבדוק את הזהוי, אכתי אם בדקו ומצאו את אמיתת הזהוי, גם אם ירצו לפסוק כפי הטוען שאין זיהוי לא יוכלו ויצטרכו להחמיר כדינא דספק דאורייתא.
גם לצועדים לפי דברי הדברי מנחם יהיו חייבים להחמיר לגבי הטלת תכלת כדברי גדולי הדור שהזכרתי אם הם מקבלים מפסיקותיהם בנושאים אחרים. בנוסף לכך שיש להם חיוב לבדוק האם בארגמון המחודש שהדברי מנחם לא ידעו בשלימות [רק הוזכר קצת מאוד בגריא"ה הרצוג ושם שלל אותו משום שהניח שאי אפשר להוציא ממנו תכלת וזאת מחוסר ידיעה כמו שנתבאר לעיל] ישנו זיהוי או לאו. ש.ו.ש.ר.ש


תשובה:
שלום וברכה!

יישר כוחך על הסקירה. על פי בקשתך, אעיר שתי הערות:

א. לגבי לשון הרמב"ם "והוא דג" – עיין בפירוש המשנה לרמב"ם, כלים י"ב א, ששם כותב הרמב"ם במפורש שהחילזון הוא בעל חיים ימי שיש לו צדף (קונכיה). ואם כן, בהכרח מה שכתב הרמב"ם בהלכות ציצית "והוא דג", אין הכוונה שזהו דג ממש, אלא הכוונה היא כפי שהזכרת, משום שהוא חי במים.

ב. לגבי הקושיה מלשונו של רש"י, שכתב שהתכלת הוא בצבע ירוק: יש לדעת שבלשון חז"ל והראשונים לא היה שם נפרד לגוון שאנו מכנים "כחול", אלא הוא נכלל במילה "ירוק" – המילה "ירוק" כללה את הגוונים שאנו מכנים ירוק, כחול וצהוב. כך רואים בכמה מקומות, עיין למשל בבראשית רבה ד', ז, שמפרטים את הצבעים השונים של השמים, ואין מוזכרת מילה כלשהי המציינת "כחול", אלא הגוון הראשון שמופיע הוא "ירוק", דהיינו שהצבע הרגיל של השמים, הכחול, נקרא בפיהם "ירוק". וכך מפורש בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך יו"ד קפ"ח, א, שהגוון שאנו קוראים לו "כחול" נכלל ב"ירוק". ובלשון חז"ל והראשונים אין מילה המתארת "כחול" - עיין למשל שם ברמ"א שם, שכדי לציין את הגוון "כחול" הוא נזקק להשתמש במילה הלועזית "בלוא", משום שבעברית של זמנו (וכך גם בשפות קדומות אחרות) לא היתה מילה המציינת גוון זה. (ברמב"ם הלכות ציצית ב', א, מופיעה בדפוסים המילה "כחול", אך בכתבי היד הגירסה היא "כוחל", שם של חומר ששמים בעיניים ולא שם של גוון. ואכן הרמב"ם שם מתאר את צבע התכלת על ידי השוואה לצבע השמים, משום שאין לו מילה בעברית כדי לציין את הגוון הזה במדוייק.) ממילא, אין כל קושי בכך שרש"י כתב שהתכלת היא בצבע "ירוק", משום שזו היא המילה ששימשה בזמנו לציין את הגוון הכחול. ועיין עוד רש"י בחולין פ"ט א, ד"ה "שהתכלת", שם כותב רש"י במפורש שדם החילזון דומה לים, דהיינו כחול.

(להרחבה ומקורות בכל עניין זה, ניתן לעיין במאמרי "התכלת וחידושה" - https://www.yeshiva.org.il/midrash/34264)


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il