האם לאדם מאמין חייבת להיות אמונה ודאית ב-100%, או גם מי שמאמין בלי שלמד בהעמקה ייקרא מאמין, למרות שאצלו זה מבוסס רק על אמונה עיוורת שבלב, בלי לחקור ולהתעמק. וכן, האם תיתכן אמונה ודאית ללא שום סתירות פנימיות אצל האדם?

גם מי שמאמין בלי שלמד בהעמקה הוא מאמין. ואולם ככל שהאמונה יותר ברורה ויותר מבוססת בהכרה הרי היא יותר שלמה. האמונה השלמה יוצרת הרמוניה בנפש ומסירה את הסתירות. אך אין זה אומר שלמאמין יש הסבר לכל דבר אלא שהוא יודע שאי הבנתו היא מחמת קוצר שכלו. והוא מאמין שכל מה שקורה הכל מושגח על ידי הקב"ה והכל לטובה גם אם לפי מבט עיניו זה נראה אחרת.