ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

טבילת אשה לעלייה להר הבית | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט"ז אייר תשע"ח

טבילת אשה לעלייה להר הבית


הרב עזריה אריאל

שאלה:
האם טבילת אשה לבעלה יכולה להספיק גם לטהר אותה לעלות להר הבית. ואכ מה הבעיה העקרונית בעליית נשים להר הבית והאם יש הבדל בין רווקות ,זקנות או כלה לפני חתונה?

ובהקשר לזה- כשהגמ דברה על טהרה של אשה לטהרות בעניני חציצה {ולא לבעל} היא התכוונה לאכילת קדשים או גם לכניסה למקדש?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
כל טבילה מטהרת, אלא שהטובל נקרא "טבול יום" עד צאת הכוכבים שאחרי טבילתו. טבול יום מותר להיכנס להר הבית, אבל אם הוא טבול יום מטומאה שהתורה קבעה עליה הבאת קרבן להשלמת הטהרה ("מחוסר כיפורים"), לדעת כמה ראשונים אסור לו להיכנס להר הבית. כתוצאה מכך יש הבדל בין הנשים: אשה שטובלת לבעלה, טבילה זו היא גם מחשש טומאת זיבה (על פי "חומרא דרבי זירא", וכלשון הגמרא בנידה סז ע"ב: "האידנא כולהו ספק זבות שווינהו רבנן"), והרי הזבה טעונה קרבן, ואפילו ספק זבה ("חטאת העוף הבאה על הספק"). לכן נכון להחמיר שלא תיכנס להר הבית בבוקר שאחרי טבילתה, אלא בבוקר שאחריו, שאז כבר איננה טבולת יום. בפרט צריך להחמיר בזה בטבילה של כלות, מפני שעברו עליהן שנים ללא מעקב והסיכוי שהיא זבה דאורייתא יותר משמעותי. אישה שטבלה כבר לבעלה, וטובלת שוב כעבור מספר ימים רק לצורך העלייה להר הבית (משום טומאת "פולטת") יכולה לעלות מיד אחרי טבילתה, מפני שטבילה זו איננה מחמת טומאה שיש עליה קרבן. כך גם לגבי זקנה.

הבעיה העקרונית בעליית נשים היא בגלל הקושי להבדיל בין המצבים השונים של האישה, והאם "לנה עם בעלה" או לא (לעניין טומאת "פולטת" ומשך הזמן שנגזר ממנה). בפרט לגבי רווקות עולה השאלה האם מבחינה ציבורית נכון להנהיג נורמה של טבילת רווקות. אינני כותב כמכריע בעניין זה, וכל אחת תשאל את רבותיה ומורותיה.

החומרות שנוהגות ביחס לטהרות בוודאי נאמרו גם לאכילת קדשים. האם גם לביאת המקדש? קשה לענות בבירור. לגבי הדין שטבילה לתרומה וקדשים טעונה כוונה מיוחדת, נאמר בגמרא ביומא ל ע"ב, על כל פנים לדעת רבי יהודה שם, שיש צורך בכוונה מיוחדת גם לביאת המקדש. אולם הדעות חלוקות האם גם חכמים מסכימים לכך (כך משמע ברבנו חננאל) או לא (ליקוטי הלכות שם). כמו כן, משמע שם שכניסה להר הבית ועזרת נשים אינה טעונה כוונה מיוחדת, אלא רק כניסה לעזרה (על כך ב'שערי היכל' שם, מערכה סב). וכן כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה תניינא סימן נח): "אף על פי ששנינו (חגיגה י"ח) טבל לחולין אסור למעשר, הוחזק למעשר אסור לתרומה, הוחזק לתרומה אסור לקודש, ומבואר דצריך כוונה לקודש ולביאת מקדש, מ"מ נראה דזהו רק על ביאת מקדש ולא על כניסה להר הבית, שהרי מעיקר הדין גם טמא מת ואפילו מת עצמו מותר להכניס להר הבית, ולא נאסר אלא למי שטומאה יוצאת מגופו וכגון בעל קרי וכדומה, ולפ"ז לא שייך לומר שכל החומרות והמעלות שנאמרו לגבי קודש וביאת מקדש נאמרו גם לענין כניסה להר הבית". אינני יודע מקורות שמתייחסים לשאלה האם גם החומרה בהלכות חציצה לטהרות (לגרסת כמה ראשונים בנידה סז ע"א) נאמרה גם לעניין ביאת המקדש.
[במועדים וזמנים (ח"ג עמ' עו) הבין מתוס' בחולין י ע"א (ד"ה עד) שביאת מקדש טעונה חפיפה כמו טהרות, והוא משליך מזה גם לעניין כניסה להר הבית. ולא הבנתי מניין לו, ודברי תוס' שם על כהנים מוסבים על כהנת האוכלת בתרומה, עיין במקורו בירושלמי בפסחים פ"א ה"א.]


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il