אני אשכנזית. הכנתי שני מתכונים של לחמניות ולא ידעתי מה נכון לברך:מזונות או המוציא. א: הכיל בעיקר: קמח שמרים ביצים חלב וחמאה (בלי מים). אפיתי חלק כלחמניות רגילות וחלק מלאתי עם רוטב פיצה וגבינה צהובה. ב) מתכון שמכיל בעיקר קמח שמרים מים ביצים סוכר שמן. יותר מים מאשר שמן וביצים וסוכר. עם שוקולד צ’יפס בבצק. יוצאות לחמניות שוקולד צ’יפס.

בס"ד שלום רב, אעיר בתחילת הדברים שלפי שו"ע יש איסור לאפות לחם שיהיה חלבי או בשרי ממש משום חשש שמא יאכלו ממנו בסעודה השניה. אם רוצים לאפות בכל זאת, יש לעשות היכר מיוחד בצורת העיסה(כגון בורקס גבינה שנעשה במכוון כך עפ"י הוראות הכשרות של הרבנות ע"מ להבדיל בינו לבין בורקס תפ"א הפרווה) או בכמות קטנה שלא תשאר ממנה לסעודה אחרת. במתכון הראשון, בשני סוגי המאפים (רגיל וממולא) יש לברך מזונות משום שהם מוגדרים פת הבאה בכיסנין. אמנם, אם קובעים עליהם סעודה, אזי יש ליטול ידים ולברך עליהם המוציא. קביעות סעודה היא כמות בה רגילים לשבוע, ואפילו אם שבעים עם כמות כזו יחד עם תוספות כגון סלטים. במתכון השני, אמנם יש רוב מים בעיסה אך מאידך שאר המוצרים מוסיפים טעם משמעותי בעיסה. ונחלקו הדעות האם הולכים אחר הרוב או אחר הטעם החזק. ולמעשה נהגו ללכת אחר הרוב בעיסה. וגם מי שסובר שהולכים אחר טעם חזק, זה רק במקרה שהמאפה בא כקינוח למתיקה ולא כפת עיקרית לסעודה. ולכן אם את מתכוונת להגיש אותם כלחמניות לשביעה ולא לקינוח יש לברך עליהם המוציא. בברכה, הרב אלישיב קפקה