ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקרבת קרבן על ידי רווק | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט תמוז תשע"ח

הקרבת קרבן על ידי רווק


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום רב לרבנים!
בספר הזוהר (ויקרא דף ה, ע"ב) מצויין שאדם שאין לו אשה אינו יכול להקריב קרבן היות והוא אינו נחשב אדם שלם ונחשב הוא כבעל מום ובעלי מומין אסורין בקרבנות. שאלתי היא: מה יעשה אדם שאין לו אשה, וחטא, ורוצה להקריב קרבן לכפרתו? כיצד מתכפר לו? רק בתשובה ובמעשים טובים?


תשובה:
לשואל, שלום וברכה!

ראשית, יש להבחין בין שני מושגים: א. "בעל הקרבן" או "מביא הקרבן", כלומר, האיש שקונה את הקרבן מכספו ומביא אותו לבית המקדש, סומך עליו את ידיו ומתוודה, והכהנים יקריבו אותו עבורו. ב. "מקריב הקרבן", שהוא מי שמבצע את פעולות ההקרבה בפועל.
כל אדם מישראל יכול להביא קרבנות, אפילו אם הוא בעל מום (ראה למשל בבא קמא קט ע"ב ורמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד ה"ח), ובקרבנות מסוימים - אפילו גויים. לעומת זאת הקרבת הקרבן צריכה להעשות רק על ידי כהן ובתנאי שאינו בעל מום.
לגבי מי שאינו נשוי ההלכה קובעת שגם הוא יכול וחייב להביא קרבן לכפרתו. לא זו בלבד, אלא שכהן רווק יכול להקריב בפועל את כל הקרבנות, פרט לקרבנות יום הכיפורים, שאותם מקריב הכהן הגדול, והוא אינו יכול לעשות זאת אלא אם כן הוא נשוי. כך למדו חכמינו ז"ל (במשנה ביומא פ"א מ"א) מהפסוק על הכהן הגדול ביום הכיפורים "וכפר בעדו ובעד ביתו" - זו אשתו, ומכאן שעליו להיות נשוי (מדברי הרמב"ם בהל' עבודת יום הכיפורים פ"א ה"ב מתברר שכהן גדול רווק הופקע בתור מקריב בכל קרבנות יום הכיפורים, ולא רק בתור בעל הקרבן לקרבנו הפרטי). וממקור זה מוכח שבכל שאר הקרבנות בשנה כהן רווק רשאי להקריב. גם במשנה בזבחים (פ"ב מ"א) ובכורות (פרק ז) שמפרטת את כל הכהנים שפסולים לעבודה, ומי נחשב בעל מום, לא הוזכר שרווק פסול. כמו כן מוכח מדברי חז"ל על נדב ואביהוא, שחטאו בכך שלא נשאו נשים, והרי הם עבדו במקדש בהוראתו של משה רבנו (ויקרא ט פסוקים ט ויב, על קבלת דם הקרבן, וזוהי "עבודה" לכל דבר), ומתו רק כשהקטירו קטורת זרה שעליה לא הצטוו.
זוהי ההלכה הפשוטה בנגלה, במשנה ובגמרא וברמב"ם וכל הפוסקים.

כעת ננסה להבין את דברי הזוהר שציינת (ויקרא ה ע"ב), וזה לשונו: "תא חזי, 'אדם כי יקריב' לאפוקי מאן דלא אתנסיב, דהא קרבניה לאו קרבן וברכאן לא משתכחן לגביה... דלאו איהו אדם ולא בכללא דאדם הוא... ואקרי בעל מום ומארי דמומא אתרחקא מכלא, כ"ש למדבחא לקרבא קרבנא. ונדב ואביהוא אוכחן, דכתיב (ויקרא ט) ותצא אש מלפני יי', ובגיני כך כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', אדם דאשתכחו דכר ונוקבא האי חזי לקרבא קרבנא דא ולא אחרא. ואמר רבי אבא: אף על גב דאוקמוה לנדב ואביהוא במלה אחרא הכי הוא ודאי, אבל קטרת עלאה הוא מכל קרבנין דעלמא, דעליה אתברכן עלאי ותתאי, וקרבנא דא, דאיהו לעילא מכל קרבנין, לא אתחזון אינון לקרבנא דהא לא אתנסיבו".

הזוהר פותח בפסוק "אדם כי יקריב מכם..." (ויקרא א, ב), שעוסק בפשטות בבעל הקרבן, ומשמע לכאורה מההגדרה שרווק אינו 'אדם' שגם אינו יכול להביא קרבן כלל. אולם בהמשך אומר הזוהר שהוא בעל מום, ומכאן משתמעת מסקנה אחרת לגמרי, שהוא אמנם יכול להביא קרבן מרכושו לכפר עליו, אבל אינו יכול להקריב אותו ככהן, וכך נראה יותר מהמשך הדברים.
הזוהר מוכיח זאת מנדב ואביהוא, "ונדב ואביהוא אוכחן", וההוכחה תמוהה לכאורה, שהרי כאמור נדב ואביהוא התחנכו לעבודה בימי המילואים ואף עבדו ביום השמיני, ורק הקטורת הזרה שהקריבו גרמה למה שגרמה. ואכן, רבי אבא בהמשך מצמצם את החידוש ואומר שכהן רווק פסול רק להקטרת קטורת, אם כי גם זה חידוש גדול מאוד ביחס לקטורת שהתורה ציוותה עליה.

דברי הזוהר הללו נדונו בפוסקים ביחס לשאלה האם כהן רווק מברך ברכת כהנים, עיין בשו"ע או"ח סי' קכח סמ"ד. יש שכתבו שהזוהר חולק על הגמרא ולכן אין הלכה כמותו אלא כדברי הגמרא (עולת תמיד, סי' קכח ס"ק צח). אולם המגן אברהם (שם ס"ק סד) כתב שדברי הזוהר הם הנחיה לכתחילה ואינה מעכבת. כיצד יתכן להבין זאת? אם רווק הוא בעל מום, הרי ודאי זהו פסול גמור! אולם כאשר יש סתירה כזו בין הנגלה לזוהר, מסתבר להבין את הזוהר כאמירה רעיונית ולא כהלכה למעשה. הזוהר בא להדגיש את חשיבות הנישואין, ומביא דוגמה לכך מנדב ואביהוא, שחטאו בגלל שלא היו נשואים. אולי הפירוש הוא כך: מי שאינו נשוי אינו מרגיש שלווה, בטחון עצמי, שביעות רצון מהמקום שבו הוא נמצא. זה השורש הנפשי לחיפוש של כל מיני ריגושים שעלול להגיע גם למחשבה להתנסות בקטורת זרה אשר לא ציווה ה'. זאת אומרת: הזוהר לא מתכוון לומר איסור ממש, אלא להצביע על ליקוי אפשרי, מוגבלות רוחנית מסוימת שרובצת על חיי הרווקות, שעלולה לפגום גם בטהרת העיסוק בקודש.

אני חושב שזוהי דוגמה טובה להנחיית רוב גדולי הדורות שצריך ללמוד תחילה ש"ס ופוסקים באופן מסודר ורק אחר כך לפנות לזוהר הקדוש, כי כך ניתן להבין אותו בפרופורציות נכונות.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il