שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • מזוזה

מזוזה בכניסה למחסן קטן

undefined

הרב עזריה אריאל

כ תמוז תשע"ח
שאלה
משמע בפוסקים שלפי שיטת החמודי דניאל המובאת בפתחי תשובה בהלכות מזוזה גם חדר שאין בו ארבע על ארבע חייב במזוזה באופן שלחדר יש שימוש חשוב, לכן יש לקבוע מזוזה בלי ברכה במחסן קטן שאין בו ארבע על ארבע ואף באופן של לרבע אין בו. שאלתי האם כך פוסקים למעשה? וא"כ באיזה צד יש לקבוע את המזוזה, בצד ימין של הנכנס למחסן או בצד שמאל? אציין כי מדובר במחסן שנמצא בקומה שלמה של מחסנים בבניין משותף ונכנסים אל המחסנים דרך מסדרון המוביל אליהם ובמסדרון עצמו יש שיעור לפחות באורך כי מדובר במסדרון שממנו נכנסים אל המחסנים של חלק מדיירי הבניין. אודה על תשובתכם.
תשובה
לשואל, שלום וברכה! א. בפוסקים האחרונים יש דיון רחב על חדר שגודלו פחות מד' אמות על ד' אמות ומשמש להנחת חפצים, האם הוא חייב במזוזה, ואם כן, מאיזה צד של פתחו. ב. הדעת נוטה שמעיקר הדין חדר כזה פטור ממזוזה, בפרט כאשר הוא עומד בפני עצמו, כמו בשאלתך, ולא צמוד לחדר גדול החייב במזוזה. ג. יש מקום להחמיר ולקבוע מזוזה בלא ברכה, ורבים נוהגים כך. ד. לגבי כיוון המזוזה למי שרוצה להחמיר, בירושלים התקבל יותר המנהג לקבוע בימין הנכנס מהחדר הגדול לחדר הקטן, ואילו בבני ברק, בעקבות החזון איש, התקבל יותר המנהג לקבוע בימין היוצא מהחדר הקטן. כאשר החדר הקטן עומד בפני עצמו, פשוט שהמזוזה, אם תהיה, תהיה בימין הנכנס אליו. ה. יש לדיון זה השלכה גם לגבי מרפסת הצמודה לבית שאין בה ד' אמות ואין לה מוצא לרחוב. אולם לגבי מרפסת נלע"ד פשוט יותר כמנהג בני ברק, לקבוע את המזוזה מימין הנכנס ממנה לבית. ו. המסדרון שמוביל אל המחסנים אינו משנה את הדין שלהם, ונראה שגם הוא עצמו פטור ממזוזה. הרחבה: 1. בחמודי דניאל (לרבי דניאל מהורודנה, לפני כמאתיים שנה) חידש שבתנאים מסוימים יש חיוב במזוזה גם בבית קטן מד' אמות על ד' אמות. שיטתו מוכרת בפסיקה עקב הבאתו בצורה מקוצרת בפתחי תשובה (סי' רפו סקי"א), וז"ל: "דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א, אבל בית שער ומרפסת וגינה אפילו לית בהו ד' על ד' חייבין. ועוד נראה במי שיש לו בית גדול ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים דחייבים במזוזה". הפוסקים התחבטו כיצד להבין את חידושו, וניתן להציע כמה אפשרויות: א. ההבנה המקובלת בדבריו היא שהגדרת חז"ל ש"בית" מינימלי הוא ד' אמות על ד' אמות נאמרה על בית מגורים, אבל בית שמיועד לשימוש אחר ומתאים לו חייב במזוזה גם בשטח קטן יותר (רש"ש סוכה ג ע"ב). ב. כאשר יש בית גדול הראוי למגורים, גם חדרים קטנים ממנו השייכים אליו נחשבים כ"בית", כי הם חלק משימושי בית המגורים. אולם מחסן נפרד, כפי שמופיע בשאלתך, פטור (שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קב ומנחת יצחק ח"ג סי' קג ואבן ישראל ח"ז סי' לד). ג. החדרים הללו כשלעצמם אינם נחשבים כ"בית", אולם מכיוון שהם פתוחים לבית הגדול הם משמשים כפתח כניסה ויציאה לבית הגדול, ולכן הם חייבים (שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' קלט). לפי הסבר זה, המזוזה צריכה להיקבע בימין הנכנס מהחדר הקטן אל הגדול. ועוד: מדובר שלאותם חדרים יש גם פתח נוסף לרחוב, והם משמשים גם כמעבר מהבית החוצה מלבד שימושם כמחסנים (משנה הלכות שם). 2. הציטוט הנ"ל בפתחי תשובה הוא תקציר של תקציר: דברי המחבר נכתבו במקורם בתשובה ארוכה ומפורטת, שאיננה בידינו כיום. בניו עיבדו תקציר של תשובותיו, שנשמר בכת"י ונדפס רק בשנים האחרונות (ע"י הרב מרדכי עטייה, בתוך 'אוצר ספרי מזוזה'. הספר לא נושא שנת הדפסה, אך מצוין במבוא שהוא נדפס מאתיים שנה אחרי פטירת המחבר בתקס"ז). הפתחי תשובה, שהכיר את כתב היד, כתב תקציר ממנו, אבל כל הפוסקים שדנו בדבריו לא ראו את מקורו. מעיון בתקציר של בני המחבר (עמ' ט-י) מתבררות כמה נקודות: א. בית שער ומרפסת חייבים במזוזה אע"פ שאין בהם ד' אמות, משום שחיובם נובע מהיותם פתוחים לבית הדירה. ובלשונו: "ונראה דדוקא בדירה שדרינן בו בעינן ד' על ד', אבל בית שער ומרפסת והגינה שאין בהן דירה כלל ואין ראויין כלל לדירה, וחיובן הוא משום הבית דירה פתוח להן, חייבין אפילו אין בהן ד' על ד'". הוא מציין בהקשר זה לרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו הל' ז-ח): "בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה. אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה. לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה". יש להקדים, שבדברי חז"ל יש סתירה לכאורה בשאלה האם מרפסת חייבת במזוזה (ביומא יא ע"א נאמר שפטורה ובמנחות לג ע"ב שחייבת), ובראשונים יש שתי דרכים עיקריות ליישוב הסתירה: יש אומרים שהמרפסת פטורה מדאורייתא וחייבת מדרבנן (רש"י ותוס'), ויש אומרים שהמרפסת פטורה אלא אם כן היא פתוחה לבית ואז היא חייבת מחמתו (רי"ף ורמב"ם ושו"ע יו"ד סי' רפו ס"ז). לאור דבריו במקורם יתכן לומר שחידוש זה שמרפסת חייבת אפילו כשאין בה ד"א נאמר רק על פי שיטת הרמב"ם, שהיא חייבת בגלל היותה פתח לבית. לעומת זאת לפי שיטת רש"י, שמרפסת חייבת מדרבנן, יתכן שגם החמודי דניאל יודה שהיא פטורה כשאין בה ד"א, מפני שלא מסתבר שהחיוב מדרבנן יהיה חמור מהחיוב דאורייתא על בית דירה (וכיו"ב חילק בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא). עוד יתכן לומר, לפי זה, שכוונתו שהחיוב בבית השער והמרפסת הקטנים מד' אמות הוא בימין הנכנס מהמרפסת אל הבית, כפי שנובע לכאורה משיטת הרמב"ם (אמנם יש חולקים בזה בדעת הרמב"ם, עיין שו"ת אבן ישראל ח"ז סי' לד על פי הרמב"ן בסוכה, אך עיין שבט הלוי ח"ג סי' קנ, שביאר אחרת בדעת הרמב"ן, ואכמ"ל). ב. חידוש נוסף בחמודי דניאל, שחדרים קטנים להנחת חפצים ליד בית גדול אינם זקוקים לד' אמות, וכן אוצר ורפת בקר ובית התבן וכדומה, שהוזכרו לחיוב בשו"ע שם (סעיפים א-ב), מפני שהם ראויים לשימושם, ורק בית מגורים זקוק לד' אמות כדי להתחייב. כאן מוכח מדבריו שחדרים אלו חייבים מצד עצמם, דהיינו שיקבע בימין הנכנס אליהם. מכל מקום, החמודי דניאל עצמו פקפק בחידוש זה, "ומסיק להניח בלא ברכה". החמודי דניאל מסתייע מדברי הרא"ש (הל' מזוזה סי' יא) שמסביר מדוע בית חייב במזוזה רק אם יש לו תקרה, ואילו שער החצר חייב במזוזה אע"פ שאינה מקורה: "דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים, אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה". מכאן שכל שער ובית ש"דרכו להיות כך" חייב במזוזה. וציין גם למרדכי (ב"ב סי' תקסט) בשם מהר"ם מרוטנבורג, שחדר נחשב "יש בו כדי חלוקה" אפילו בפחות מד' אמות, "דאין עשוי אלא להצניע חפצים כמו תיבה בעלמא" (בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רפז כיוון לדעתו וכתב ראיה זו, וציין לדעה החולקת ברמ"א חו"מ סי' ריד ס"ב). 3. לענ"ד חידושו השני של החמודי דניאל מעורר קושי רב. הקושיה העיקרית היא מסתימת הראשונים בעניין זה, כלשון הרב יוסף חיים זוננפלד (שו"ת שלמת חיים יו"ד סי' קסו): "לענ"ד מדלא הזהירו הראשונים והפוסקים על כיוצא באלו להוציאם מן הכלל, וכללא כיילי דצריך ד' אמות, נראה שפטורים מצד הדין, הנח להם לישראל". והוסיף: "ואם אינם חייבים - אנחנו מפסידים מזוזה כשרה מלהשתמש בה". מלבד שתיקת הראשונים, גם החלוקה בין בית דירה לבין כל שאר הבתים החייבים במזוזה מעוררת קושי. בברייתא ביומא יא ע"א נאמר: "בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן - חייבין במזוזה". ולגבי רפת שנינו (בבא בתרא פ"ו מ"ד): "המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית... בונה ארבע אמות על שש, דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר: רפת בקר הוא זה! הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש". ומאחר שזהו גודלה של רפת רגילה, לא מסתבר שכוונת הברייתא לחייב במזוזה רפת שאין בה ארבע על ארבע. וממילא, כל הראשונים שהזכירו את ה"אוצרות" בד בבד עם רפת, מתכוונים גם הם מן הסתם לאוצר שיש בו ד' על ד'. כמו כן מצאנו ברמב"ם (הל' מלכים פ"ז ה"ה) לעניין חזרה ממלחמת רשות למי שבנה בית חדש ולא חנכו: "אחד הבונה בית לישיבתו, ואחד הבונה בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות, הואיל וראוי לדירה. ואחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד שניתן לו במתנה או היורש הרי זה חוזר. אבל הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, או בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, או הגוזל בית, הרי זה אינו חוזר". משמע בבירור שהתנאי של ארבע אמות על ארבע אמות מתייחס גם לבית בקר וכו' (אם כי יש לומר שהרמב"ם כותב זאת רק משום שהטעם לדין בית הבקר הוא "הואיל וראוי לדירה", דהיינו להסבת שימושו לבית מגורים, והרמב"ם הולך לשיטתו בהל' מזוזה שבית הבקר וכיו"ב פטורים ממזוזה ורק בית מגורים חייב, אבל לדעת המחייבים אין צורך בד' אמות). יש להוסיף שלדעת האבני נזר (או"ח סי' שב,ב) בית התבן וכו' חייבים במזוזה רק מפני שהם ראויים גם לשינה, ואם כן פשוט שלדעתו אין לחייבם כשהם פחותים מד' אמות. 4. חידושו הראשון, לעומת זאת, לענ"ד מיושב יותר (ובאמת משמע שהחמו"ד התחבט בשני יותר מאשר בראשון, ועליו דווקא כתב לקבוע מזוזה בלא ברכה). זאת משני טעמים. א. אם חיובם הוא רק מפאת היותם כניסה לבית, יש יותר מקום מסברה לחייב גם בפחות מד' אמות, ולומר שהגמרא והראשונים לא הוצרכו לומר זאת משום שהדבר מובן מאליו. ב. מבחינה מעשית, נראה שבדרך כלל בית שער לא שימש ללינה אלא רק לישיבת השומר, כמו ביתן שמירה בימינו, ולכן לרוב לא היו בו ד' אמות על ד' אמות. כמו כן משמע בכמה מקומות שהיו אכסדרות לרוב שאין בהן ד' אמות (עיין ערובין פ"ח מ"י: "החצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות", ואכמ"ל). אם כן, יש לומר שהגמרא סמכה על המובן מאליו שאין בהם ד' אמות, מה שאין כן לגבי אוצרות וכדומה. 5. בפסקי הריא"ז (לר' ישעיה די טראני המכונה 'ר' ישעיה אחרון ז"ל', הלכות קטנות עמ' רנט, הובא בשלטי גיבורים על הרי"ף הל' מזוזה) כתב: "נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות, בין שהיה היכר ציר לבית הקטן בין שהיה היכר ציר לבית הגדול, חייב במזוזה, שפתחו של גדול הוא נחשב, והרי הוא כבית הפתוח לרה"ר או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ". פשטות דבריו שהוא מדבר על חדר סתום, שאין ממנו פתח החוצה, ובכל זאת הוא חייב במזוזה משום שהוא נחשב כפתח לבית הגדול. כמו כן כתב רבי עקיבא איגר (בהגהותיו לשו"ע יו"ד סי' רפו סי"ג) מדעת עצמו, שבית קטן מד' אמות פטור ממזוזה: "דהיינו דמצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי - מחסן), שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי, הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול, שיוצאים ממנו דרך פתח זו לחדר קטן, ויהא נידון חדר קטן כאויר, דמכל מקום חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק, כנלע"ד בעזה"י". שני גדולים אלה פוטרים את הבית הקטן מצד עצמו, אך מחייבים את פתחו במזוזה משום שהוא פתח לבית הגדול הצמוד אליו. יש שתמהו על סברתם, כיצד ניתן לדמות כניסה מחדר קטן לגדול לכניסה אל הבית מבחוץ? ולשון שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קפא): "ודינא דרעק"א... הוא תמוה, דפשוט שכניסה מחייב ולא יציאה, ולכן כיון שהוא לאויר כזה שאי אפשר להיות כניסה משם אלא יציאה אין שייך לחייב... ולכן חדוש זה שאמר מסברא צ"ע, ולמעשה אין לחייב". גם בשו"ת חקרי לב (יו"ד ח"ג סי' קכט) נקט שכל פתח שצריך לצאת ממנו ורק אח"כ ניתן להיכנס דרכו אינו נחשב פתח. מכח קושי זה יש שנדחקו לפרש שכוונת ריא"ז ורעק"א לחדר פנימי שיש לו גם פתח יציאה אל מחוץ לבית (חסד לאברהם, תאומים, קמא סי' צא; אבן ישראל ח"ז סי' לד). אולם קשה להעמיס פירוש זה בפשט לשונם. מכל מקום, ברור שפוסקים אלה חלוקים על סברת החמודי דניאל, שחייב את החדר הפנימי מצד עצמו, ולדעתם הוא חייב רק משום היותו פתח לחדר הגדול. וברור שבמשקל הפסיקה דעת הריא"ז הקדמון ור' עקיבא איגר מכרעת כנגד החמודי דניאל. 6. על שאלתך הממוקדת מהו המנהג למעשה לגבי חומרת החמודי דניאל קשה לענות תשובה ברורה. "יש פוסקים שהסכימו לדבריו, והעידו שכן המנהג, ויש שדחו דבריו מכל וכל" (הרב חיים אייזן, 'אור ישראל' מאנסי סב עמ' קיא, ושם סיכום הדעות למעשה). ולשון שו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' קג): "ובודאי מי שסומך על המקילין יש לו על מי לסמוך, אבל יש להחמיר למעשה... אבל נראה דכל זה בחדר שבין החדרים בתוך הבית, אבל אין להחמיר גם בחדר העומד בפני עצמו בתוך החצר שאין בו ד' על ד'", כדוגמה שבשאלתך (יש לציין שהמנחת יצחק מסתמך בהכרעתו שיש להחמיר גם על שו"ת יוסף אומץ לחיד"א סי' טו, אך שם מדובר רק על חדר שיש לו פתח אל מחוץ לבית). הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' כג ושו"ת יחווה דעת ח"ד סי' נא) נקט שהעיקר להלכה לפטור חדר או מרפסת שאין בהם ד' אמות, ודעתו שמי ש"רוצה להחמיר" יקבע את המזוזה בימין היציאה מהבית למרפסת. עוד ראה באריכות בספר בירור הלכה (יו"ד עמ' שמח-שנו) שריכז דעות רבות של אחרונים לכאן ולכאן, וגם תיאורים חלוקים מה המנהג (עמ' שמט), ומסקנתו (עמ' שנו) שכאשר אין בו ד' אמות על ד' אמות יש לקבוע בימין הכניסה מהקטן אל הגדול, כדעת ריא"ז ורעק"א. אלא שאם יש לחדר הקטן פתח אל מחוץ לבית יש לקבוע את המזוזה בברכה, ואם הוא סתום יש לקבוע בלא ברכה. ריכוז מקורות גם בספר 'קביעת מזוזה כהלכתה' פ"ב ס"ד ובהערות שם. אחר כתיבת הדברים ראיתי גם מה שכתב במעדני אשר על הל' מזוזה, סי' לג-לד, שעמד על החידושים שמתבררים מכתה"י של החמו"ד, והסיק (עמ' קב-קג ועמ' קה) שלעניין מחסן קטן אין הלכה כמותו ואילו לגבי בית שער קטן זהו ספק. לעניין מרפסת, מנהג ירושלים לקבוע מזוזה בימין היוצא מהבית אליה, אפילו אין בה ד"א (משנת יעקב הל' מזוזה פ"ו הי"ב; שו"ת אבן ישראל ח"ז סי' לד; שו"ת אור לציון ח"א יו"ד סי' יד). ומנהג בני ברק, בעקבות החזון איש, לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהמרפסת לבית (שבט הלוי ח"ב סי' קנב וח"ג סי' קנ, וכן בבירור הלכה הנ"ל). לענ"ד מסתבר יותר בזה כמנהג בני ברק, כפי שביאר היטב בשבט הלוי הנ"ל, לקבוע את המזוזה מימין לנכנס מהמרפסת לבית. בפרט במרפסת שאין בה ד' אמות, הדברים נוטים שגם החמודי דניאל החמיר בה רק משום הכניסה ממנה לבית. 7. לגבי המסדרון, גם בלי להיכנס לשאלה האם בית ארוך וצר נחשב כד' אמות על ד' אמות, כאן באופן מובהק המסדרון נועד לשמש את המחסנים ולא להיפך, ולכן לא מסתבר לקבוע את המזוזה בימין היוצא מהמחסן אל המסדרון בגלל המסדרון. אלא שיש לדון האם על פי הדעה שמחסנים קטנים חייבים במזוזה גם המסדרון חייב במזוזה משום היותו בית שער למחסנים (אם כי דומני שבדרך כלל בכניסה למסדרון כזה אין משקוף). ככלל, בית שער לבית אוצר חייב במזוזה (כסף משנה הל' מזוזה פ"ו ה"ז: "דבית שער היינו בית שער דגינה או דבית העצים וכו'"), אולם מסתבר לענ"ד שמכיוון שמזוזה במחסן קטן היא חומרא, ולדעת כמה ראשונים חיובו של בית שער הוא מדרבנן, אין להחמיר כלל בבית שער למחסן קטן. 8. סיכום: בפוסקים האחרונים יש דיון רחב על חדר שגודלו פחות מד' אמות על ד' אמות, האם בתנאים מסוימים הוא חייב במזוזה, ואם כן, מאיזה צד של פתחו. יש שהחמירו לחייבו במזוזה כאשר הוא ראוי לשימושו להנחת חפצים, והמזוזה תהיה בימין הנכנס אליו (חמודי דניאל). ויש שהחמירו לחייבו במזוזה משום שהוא משמש כפתח לחדר הגדול הצמוד אליו, והמזוזה תהיה בימין היוצא ממנו (ריא"ז ורבי עקיבא איגר). למעשה, מעיקר הדין נראה שחדר כזה פטור לגמרי ממזוזה, ולא כחידושים הנ"ל (אגרות משה ועוד), והמחמיר לקבוע מזוזה (בלא ברכה) תבוא עליו ברכה, בפרט בחדר קטן הצמוד לחדר גדול החייב במזוזה. בהתלבטות כיצד להחמיר, מסתבר יותר לחוש לדעת הריא"ז ור' עקיבא איגר מאשר לדעת החמודי דניאל, ולכן יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס מהחדר הקטן אל החדר הגדול. כאשר החדר הקטן עומד בפני עצמו, מסתבר יותר לפוטרו לגמרי. יש לדיון זה השלכה גם לגבי מרפסת הצמודה לבית, ואין לה מוצא אל הרחוב. מעיקר הדין היא פטורה, אפילו אם יש בה ד' אמות על ד' אמות, ורצוי לקבוע בה מזוזה בלא ברכה. לגבי כיוון המזוזה הדעות חלוקות, ובירושלים מקובל יותר לקובעה בימין היציאה למרפסת ואילו בבני ברק התקבלה יותר דעת החזון איש לקובעה בימין הנכנס מהמרפסת לבית. לענ"ד מסתבר יותר כדעת החזו"א, ובפרט במרפסת שאין בה ד' אמות הדבר פשוט יותר שיסוד חיובה הוא רק משום היותה כניסה לבית ולא מצד עצמה (אפילו לדעת החמודי דניאל).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il