מותר ללמוד תורה בשבת אחר הצהריים השנה, שתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון? מה לגבי שיעור קבוע?

בשאלה זו נחלקו הפוסקים. יש שאסרו ללמוד תורה, והתירו ללמוד רק מה שמותר ללמוד בתשעה באב. המשנה ברורה מסביר שכיוון שיש דברים שאפשר ללמוד, אין במנהג זה משום ביטול תורה, ולדבריו הרבה מהאחרונים דגלו במנהג זה ובוודאי אם חל תשעה באב בשבת. לעומת מנהג זה, מביא המשנה ברורה גם רבים שכתבו נגד דעה זו. הראשון שבהם הוא המהרש"ל, שהתיר ללמוד לאחר חצות היום, וכן הגר"א כתב שזו חומרה יתרה. המשנה ברורה מביא גם את דברי המאמר מרדכי, שמנהג זה יוצר ביטול תורה גדול: "שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט' באב, שאין אדם לומד אלא מה שליבו חפץ, ועל כן דעתו להקל בזה וכתב שכן היה הוא נוהג. וכן החיי אדם כתב דהוא חומרא בעלמא, ועל כן נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו... והט"ז מפקפק מאוד על מניעת לימוד התורה בשבת, ומסיים דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו, והיינו אפילו כשחל תשעה באב בשבת". בביאור הלכה הוא הוסיף והביא בהרחבה את דברי המאמר מרדכי, באומרו שהדעה האוסרת ללמוד תורה לפני הצום גורמת לביטול תורה, כי אין אדם לומד אלא מה שליבו חפץ, ושינוי בסדרי הלימוד גורם לבטלה: "ולולי חששותיי מחברי הייתי מתיר לימוד תורה גם ביום תשעה באב עצמו, שבמקום ללמוד מעבירים זמנם ומטיילין בשווקים ומשיחין שיחת חולין ואפילו היודעים ספר... ופשיטא שבאופן זה יותר עדיף להם ללמוד... ומכל מקום מי שמרגיש בעצמו שיוכל לדחוק וללמוד דברים המותרים ולא ימעט מפני זה בלימודו קדוש יאמר לו". וכן מרן הבן איש חי כתב להקל בלימוד תורה, ובוודאי בשיעור קבוע שלא ראוי לבטלו. פוסקים רבים מקילים בכך ובוודאי בציבור ראוי להקל.