מצאתי בחלק הקדמי של הרכב מבחוץ (יש שם מין שקע בין המגבים לתחתית החלון הקדמי) מפתח ברגים (סוג של כלי עבודה שפותח וסוגר ברגים) שמונח שם, ואינני יודע מי הניח אותו והיכן. ביום שהבחנתי בו נסעתי עם הרכב והחניתי אותו בכמה מקומות ובכמה ערים שונות כך שאינני יודע מי ומתי הניחו את הכלי הנ"ל על רכבי.( חשבתי שאולי יכול להיות שהניחו אותו במוסך שבו הייתי לפני כמה שבועות אולם לא כ"כ נראה לי, כי אם אכן כך היה הייתי מבחין בכך כבר מזמן) שאלתי- מה עלי לעשות עם הכלי הנ"ל בנוגע למצוות השבת אבידה? תודה!

שלום וברכה. ראשית, עליך להתקשר למוסך בו טיפלת ברכבך ע"מ לבדוק אם אכן נכונים דבריך שהמפתח ברגים אינו שייך להם. אם יתברר שהמפתח אינו שייך למוסך עליך להעריך את שווי המפתח ולרשום בפנקס את ערכו ואת פרטי המקרה (היום אפשר להשתמש ברישום במחשב) ולאחר מכן אתה רשאי להשתמש במפתח. מקורות: שו"ע (חו"מ סי' ר"ס סע' ט) כתב שאם מצא אבידת חברו שהונחה במקום מסוים לא יגע בה ואם לקחה ואין עליה סימן הרי היא שלו. ועיין גם בדברי הש"ך (שם ס"ק כ"ו) המעמיד את דברי השו"ע במחלוקת ראשונים ונוקט שאם יודע למי שייך החפץ יש להשיבו (ולכן יש לבדוק אם זה שייך למוסך) ואם אינו יודע וכנ"ל בנידון דידן שאין דרך למצוא את הבעלים החפץ שלו ומותר למוצא להשתמש בו וזאת משום שאף שיאוש שלא מדעת אינו קונה לבעלים מכל מקום רשאי המוצא להשתמש בחפץ כל זמן שאינו יכול להשיבו לבעליו. ואף שאם יש סימן בחפץ אלא שאין המקום משתמר היטב יהיה מונח בידו עד שיבוא אליהו ובחפץ הנ"ל יש סימן שהרי המניח יכול לתת סימן למקום בו המפתח הונח מכל מקום כיון שאין דרך למצוא את המאבד נכון להעריך את החפץ כדברי האגרות משה (חו"מ ב מה, ד) שכתב שלאחר שטיפלו באבידה ולא נמצא בעליה שימכרו את האבדה וישתמשו בדמיה ויכתבו את פרטי המקרה (סימני החפץ ושוויו) ולימים אם יבוא דורש יתנו לו את דמי אבדתו. ועיין בשו"ת הר צבי (או"ח א, יד) שביאר בדברי הש"ך שאף שמותר למוצא להשתמש בחפץ מכל מקום אינו רשאי לכלותו ובנידון דידן נראה שאין לחוש לכך. הערת שוליים: תוך כדי דברי חשבתי שגם אם התברר שאכן החפץ שייך למוסך בו טיפלת ברכבך יש שירצו לומר שצריך לבדוק האם הבעלים של המוסך הוא יהודי או אינו יהודי ובאינו יהודי יאמרו דאין להשיב אבדתו ולכן נראה לי שנכון להזכיר פה את דברי השו"ע (סי' רס"ו סע' א) שאף שאבידת הגוי מותרת שנאמר אבדת אחיך מכל מקום אם מחזירה כדי לקדש את השם הרי זה משובח ועיין בגמרא ב"ק (קיג ע"ב) ובדברי המאירי (שם) שנכון להשיב אבדתו ולהרבות בכך כבוד שמים. בברכה, הרב ישי שריג