ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חבר הדליק חנוכייה של חבירו | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ה כסלו תשע"ט

חבר הדליק חנוכייה של חבירו


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום הרב, אני לומד בישיבה ואתמול בלילה עלתה לנו שאלה. 2 חברים הניחו את המנורות שלהם בשולחן הציבורי אחד אחרי השני בכדי להדליק נר חנוכה, המנורות היו זהות. בזמן ההדלקה אחד לא היה נמצא, והשני הדליק את המנורה של חבירו (השמן הונח שם מבעוד יום, ולכל גם היה של החבר הראשון שהמורה הייתה שייכת אליו).
בכך יש לי כמה שאלות.
1. האם החבר השני יצא בהדלקתו?
2. האם הוא צריך לברך שוב?
3. האם הוא צריך לברך את ברכת שהחיינו שוב?
4. נניח והחבר הראשון שהמנורה הייתה שייכת אליו היה חוזר, האם יש לו את הרשות ההלכתית לכבות את הנירות? (נניח שזה כדי שיוכל לבצע את מצוות ההדלקה בעצמו)

תשובה:
לשואלים, שלום וברכה!

אם הבנתי נכון, ראובן התבלבל בין החנוכיות הזהות והדליק בטעות את של שמעון, והשאלה היא האם ראובן יצא ידי חובה.

לענ"ד במקרה זה מסתבר לומר שראובן יצא ידי חובה, מפני ש"ניחא ליה לאיניש דתיעבד מצווה בממוניה" כאשר אין לו הפסד מכך. הדעת נותנת שאם שמעון היה יודע על הטעות בזמן אמת, ומשום מה לא היה ביכולתו להעיר לראובן על הבלבול, הוא היה מוחל על כך על דעת כן שידליק בחנוכיה השניה. בדומה לזה מצאנו במשנה ברורה (סי' א סק"ב) שאם מישהו הכין לעצמו מים לנטילת ידיים סמוך למיטתו, מותר לחברו שקם מוקדם יותר להשתמש בהם אם ברור לו שמיד יוכל להכין מים אחרים במקומם. ואפילו אם ההדלקה בנרות חנוכה זקוקה לקניין (נושא לא פשוט, האם מי שהדליק בידיו זקוק גם לכך שהשמן יהיה שלו), מצאנו סברה זו של "ניחא ליה לאיניש" גם בדברים שטעונים הקנאה (עיין שו"ע או"ח סי' יד ס"ד, לעניין שימוש בטלית של חברו, שמעיקר הדין מותר גם לברך ללא בקשת רשות, בהנחה שהחבר מסכים גם להקנות לצורך זה).
מצאתי בשו"ת אדמת קודש (לרבי נסים חיים משה מזרחי, שהיה הראשון לציון לפני כשלוש מאות שנה, ח"א או"ח סי' יד-טו) שדן במקרה דומה לכאורה: שמעון שכר דירה מראובן ובערב חנוכה הכין לעצמו נרות להדלקה בדירה המושכרת. לפתע בא ראובן, בעל הבית, טען שזמן השכירות פג, דרש משמעון לעזוב את הבית מיד, ואחר כך הדליק בנרות ששמעון השאיר, בלי ידיעת שמעון וגם בלי אפשרות לספק לו תחליף מיידי אלא רק פיצוי כספי. כצפוי, שמעון חזר וכעס על ראובן ולקח את החנוכיה הדולקת. מסקנת בעל אדמת קודש (בסי' טו) שאמנם אסור היה לראובן לעשות זאת, ולא אומרים באופן זה "ניחא ליה לאיניש" וכו', ובכל זאת יצא ידי חובתו, כי בהדלקת הנרות קנה את הנרות בגזילה בשינוי מעשה ובשינוי השם, שכעת שמם "נרות חנוכה" (קניין הגזילה משמעו שכעת אינו חייב להחזיר את אותו חפץ עצמו אלא את תמורתו). אך לענ"ד בנדון של שאלתכם אין צורך להגיע לסברה זו של קניין גזילה. שם הסיטואציה מתחילה הייתה כזו שכעסו של שמעון היה צפוי. העיקר הוא שבעניין "ניחא ליה לאיניש" יש ללכת אחרי הסברה, ומאחר שברור לחלוטין ששמעון לא היה מקפיד על טעות זו, כי יש לו חנוכיה מוכנה שראובן ישמח לתת לו, ניתן לסמוך על מחילתו אילו ידע.
דיון דומה יותר לשלכם מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' רכד) על "בחור ישיבה שיש לו מנורה הדומה לשל חבירו, ובטעות הדליק ובירך על של חבירו. כשהגיע חבירו רגז עליו מאד, והבחור התנצל שהיה בטעות, אבל שואל אם יצא בדיעבד או שצריך לחזור ולהדליק ולברך". הוא דן גם כן בשאלה של קניין גזילה (ששונה מעט בין מזיד לשוגג, ואין כאן המקום להאריך), ומסיק שצריך להדליק שוב ללא ברכה (ולא הזכיר את שו"ת אדמת קודש). מהתיאור מסתבר לי שהמדליק לא השאיר לחברו מנורה מוכנה, ולכן יצא הקצף.

לגבי השאלה האם שמעון רשאי לכבות את הנרות כשיבוא, אין ספק שזוהי זכותו, כי זוהי חנוכיה שלו ושמן שלו, ואינו חייב להרשות לאחרים להשתמש בה. ואז זה היה מערער על המסקנה לעיל שראובן יצא ידי חובה, כי התברר ששמעון הוא אדם קפדן (ראו בשו"ת אדמת קדש הנ"ל בסי' יד). אבל כדאי שישאל את עצמו האם הוא רוצה לחרוג מדרגת האדם הסביר שקבעו חז"ל, שנוח לו לקיים מצווה בממונו כאשר אין לו שום הפסד מכך.


שאלה אישית אחת נשאלה בהמשך לשאלה זו.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il