ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר איך וכמו מי לפסוק הלכה?

שאלת רב ופסקים סותרים

שאלה
שלום הרב, א. אם קבלתי תשובה מרב א' בהיותי גר במקומו, ולאחר מכן עברתי למקום אחר וקבלתי תשובה אחרת מרב ב' על אותה שאלה - כיצד עליי לנהוג? האם לכתחילה הייתי בכלל אמור לשאול את הרב ב'? מה הדין בדיעבד? ב. שאלה דומה: אם קיבלתי תשובה מרב, ולאחר מכן שאלתי גם גדול דור (שידוע לי שהרב בביטול אליו) וקיבלתי תשובות שונות - מה הדין לכתחילה (האם מותר לשאול בכלל), ובדיעבד כיצד לנהוג? ג. אם יש לי מנהגים משפחתיים (של יוצאי גרמניה) ושמעתי שהרב שלי פוסק אחרת - האם מותר להמשיך להחזיק במנהגים? והאם יש הבדל אם לא רק שמעתי כך אלא שאלתי את הרב בעצמי? ד. מה גדר החסידות הדרושה להנחת תפילין דר"ת?
תשובה
שלום וברכה! א-ב – פסיקות סותרות של רבנים: ראשית יש להבהיר נקודה משמעותית בעניין הדין שמי ששאל רב מסויים צריך לקבל את פסיקתו ואינו רשאי ללכת אחרי פסיקה מנוגדת: דין זה עוסק במקרה ספציפי שהאדם שאל את הרב לגביו (כגון האם בשר מסויים הוא כשר, האם מראה מסויים הוא טהור, וכדומה). במצב כזה, כאשר הרב הורה את ההלכה כפי דעתו, הרי הוראתו חלה על המקרה הזה ואין לבטל אותה על ידי פסיקה מנוגדת (אלא בתנאים מסויימים שנידונים בפוסקים). אולם אין הכוונה שכאשר אדם שאל רב שאלה כלשהי, הוא מחוייב לפסוק כפי פסיקה זו בכל מקרה כזה שיתרחש מעתה ועד עולם. אם יקרה מקרה מקביל בעתיד, מותר לאדם לשאול רב אחר, ואם תהיה סתירה בין הפסקים אין הוא מחוייב לנהוג דוקא על פי הפסיקה שקיבל בפעם הראשונה, אלא יש לנהוג על פי הכללים הרגילים של הכרעה במחלוקות. כך כותב הרמ"א (שו"ע יו"ד רמ"ב, לא): "חכם שאסר, אין חבירו רשאי להתיר... וכל זה באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו". חילוק זה מקורו בשו"ת מהרי"ק סימן קע"א, וכך עולה מסוגיות הגמרא שבהן מופיע דין זה, שמדובר בהן בהוראה על מקרה ספציפי ולא בהוראה כללית (עיין למשל חולין מ"ד ב, נדה כ' ב). כך רואים גם בלשונות הראשונים, שדנים על עניין זה מצד "שויא חתיכה דאיסורא", שהחפץ הזה נאסר על ידי הוראת החכם (עיין למשל ברשב"א, ריטב"א ור"ן בעבודה זרה ז' א; רא"ש שם, א', ג) – כלומר שההוראה חלה על החפץ המסויים דוקא, ואין הכוונה שהאדם משועבד לפסיקה זו של הרב מעתה ועד עולם. בדומה לכך מופיע בפוסקים לגבי פסיקה של רב העיר, שכאשר רב המקום הורה באופן מסויים ובני העיר קיבלו את פסיקתו ונהגו על פיה, אם כעת התחלף הרב מותר לרב החדש להורות באופן שונה מן הרב הקודם, בין להקל ובין להחמיר (עיין הגהת הרמ"א, שו"ע חושן משפט כ"ה, ב; ש"ך שם, כ). פסיקתו של הרב הראשון חלה רק על אותם מעשים שעליהם הוא נשאל, ואין היא מחייבת את בני המקום לנהוג כך לעולם במקרים מקבילים. לגבי שאלתך, עדיין יש לברר את דרכי ההכרעה במחלוקת. שהרי גם אם האדם אינו מחוייב כעת לנהוג דוקא על פי הפסיקה שקיבל במקרה הקודם, סוף סוף הוא מודע כעת לעובדה שבעניין זה ישנה מחלוקת, ואין זה פשוט להחליט שהוא מאמץ דוקא פסיקה זו ולא את הפסיקה המנוגדת. בעניין זה של אופן ההכרעה במחלוקות ישנם מצבים רבים וחילוקים שונים, אזכיר שני עניינים השייכים למצבים שהזכרת: לגבי שאלה א' – אם כעת אתה מקבל עליך באופן כללי את פסיקותיו של הרב המקומי במקום מגוריך החדש, מותר לך ללכת אחרי פסיקותיו גם בניגוד לפסיקה החולקת. מצב זה מקביל למצב שהזכרתי לעיל, שהתחלף רב המקום, שהולכים כעת אחרי פסיקתו גם כאשר היא מנוגדת לפסיקה של הרב הקודם. [יובהר, שאין עליך חובה לאמץ את פסיקותיו של הרב המכהן במקום שבו אתה גר, משום שבדרך כלל כיום אין ממנים את הרב כפוסק מוחלט שכל בני המקום מחוייבים לקבל את פסיקותיו. בעניין זה עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/106827. אולם אם אתה מקבל עליך באופן כללי את פסיקתו של רב המקום (או של רב אחר), אתה רשאי ללכת אחרי פסיקותיו גם כאשר ישנן דעות חולקות – עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/103900.] לגבי שאלה ב' – כאשר ישנה מחלוקת בין רבנים, ואחד החולקים הוא גדול יותר, לדעת כמה פוסקים יש ללכת אחרי פסיקתו של הגדול (עיין עבודה זרה ז' א; ריטב"א שם; רמב"ם ממרים א', ה; כסף משנה ולחם משנה על הרמב"ם שם; הגהת הרמ"א חו"מ כ"ה, ב). במצב שאתה מתאר, שהרב הראשון הוא "בביטול" מול הרב הגדול, ייתכן שהמצב אף פשוט יותר, שכן אילו הרב הראשון היה יודע שרבו פוסק אחרת בעניין זה, ייתכן שהיה חוזר בו מן הפסק (עיין הגהת הרמ"א יו"ד רמ"ב, לא). ג. לגבי מנהגים משפחתיים לעומת פסיקת הרב שלך: אם מדובר במנהג שיש לו בסיס בהלכה, דהיינו שיש בעניין זה מחלוקת בפוסקים וכל קהילה נוהגת כפי דעתו של פוסק אחר, הרי שעליך לנהוג במנהג אבותיך למרות שרבך פוסק אחרת. כך הרי מקובל באופן כללי, כגון שכאשר ספרדי לומד אצל רב אשכנזי או להפך, אין הוא מאמץ את מנהגיו של הרב אלא ממשיך לנהוג כפי מנהג עדתו שלו. במצב כזה, גם הרב עצמו אינו אמור להורות לתלמידיו כפי המנהג שהוא נוהג בו, אלא לפי מנהג עדתו של כל תלמיד. אם רבך מודע למנהג הזה ושולל אותו, דהיינו שהוא סובר שזהו מנהג טעות ולדעתו גם בני הקהילות שאחזו בו צריכים לבטל את מנהגם, אזי יש לברר האם דעה זו של הרב היא הדעה הרווחת בפוסקים, או שיש בכך מחלוקת ופוסקים אחרים מצדיקים את המנהג. במקרה הראשון אכן יש לבטל את המנהג, וכפי שאנו מוצאים בכמה עניינים, שלמרות שקהילות מסויימות נהגו במנהג כלשהו באו הפוסקים וביטלו אותו כמנהג טעות. במקרה השני, נמצא שזו מחלוקת, ושוב חוזר העניין של הכרעה במחלוקות. אם באופן כללי אתה הולך אחרי פסיקתו של רב זה באופן מוחלט, יש ללכת אחריה גם כאשר דעתו שוללת את מנהג משפחתך. אך אינך מחוייב לאמץ את פסיקתו של הרב באופן מוחלט, ולגיטימי גם להחליט שבמקום שפסיקתו של הרב מנוגדת למנהג המשפחה (שיש לו צידוק לדעות מסויימות) תלך אחרי המנהג ולא אחרי פסיקת הרב. (הרחבה בעניין זה של אימוץ פסיקה של רב באופן מלא או חלקי, עיין בתשובה https://www.yeshiva.org.il/ask/103900 שהוזכרה לעיל.) ד. כמה פוסקים כתבו שבימינו גם אדם רגיל, שאינו ידוע כחסיד ומדקדק במצוות, רשאי להניח תפילין של רבנו תם. להרחבה בעניין זה עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/102131.
עוד בנושא איך וכמו מי לפסוק הלכה?

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il