האם אמירת פרקי תהילים בהר הבית, נחשבת כניסה לדבר מצווה או שמא צריך משהו אחר, אם כן,מהו??

לשואל, שלום וברכה! אמירת פרקי תהלים נחשבת בוודאי כניסה לדבר מצווה. לצערנו כיום המשטרה אינה מאפשרת להתפלל בהר בפה ובשפתיים, ואנו מסתפקים ב"עבודה שבלב", אך גם זוהי תפילה לעניין זה. יותר מזה: עצם הכניסה שמטרתה היא לחזק את שליטת עם ישראל בהר הבית, ולהגביר את הכיסופים לבית המקדש, ולהתקרב לה' יתברך בהליכה בהר קדשו, גם היא דבר מצווה. הדין שאין נכנסים להר הבית אלא לדבר מצווה לא מפורש בדברי חז"ל אלא כתוב ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ב). הכסף משנה כותב שהרמב"ם למד את הדין מקל וחומר מבית הכנסת, שמבואר בגמרא במגילה כח ע"ב שאין להיכנס אליו רק כדי להינצל מגשמים וכדומה. יש להוסיף, שמהרמב"ם נראה שהאיסור קשור לאיסור קפנדריא שכתב בסמוך לו, שעניינו שלא לנצל את הר הבית כדרך קיצור למקום אחר. הקשר בין הדברים עולה במפורש מדבריו לגבי בית כנסת (הל' תפילה פי"א ה"ח): "היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך, שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה". הבנה זו משליכה על ההגדרה של המצווה המדוברת. אין הכוונה שיש כביכול איסור להיכנס להר הבית ויש צורך באיזו מצווה הדוחה את האיסור, בבחינת "עשה דוחה לא תעשה", ואז צריך לדון איזו מצווה חשובה מספיק כדי לדחות את האיסור. האיסור היא להיכנס להר הבית במטרה סתמית, לשם ביקור גרידא או לשם קיצור הדרך, ולכן כל צורך מצווה שהוא מתיר את האיסור. כך גם בבית הכנסת, נאמר בהלכה שמי שצריך להיכנס לצרכיו יקדים קודם כל אמירת פסוק וכדומה, ואם אינו יכול לפחות ישהה שם, "אשרי יושבי ביתך". אם כן גם לגבי הר הבית, כל עליה שמתקיים בה "בבית אלקים נהלך ברגש", הליכה ביראת ה' מתוך כוונה טובה שאין בה ניצול של ההר לצרכים פרטיים, הרי זה דבר מצווה שמצדיק את הכניסה (לעניין דברי הרמב"ם בפיה"מ ברכות פ"ט מ"ה, שההיתר הוא ל"עניין מענייני העבודה", כוונתו למושג הרחב של עבודת ה' בכל צורותיה, ראה דברים נכוחים במהדו' מעליות, עמ' תב).