במסגרת שיעור שהייתי בו, היינו צריכות להעלות כמה שיותר קשיים בנושא של אשת יפת תואר. עלו קשיים מוכרים, אבל פתאום הבחנתי במשהו שהטריד אותי במיוחד וזה שלא היה שם שום איזכור ביחס לרשות של אישתו בקשר לסיפור הזה. כששאלתי את המרצה, היא אמרה לי שככל הידוע לה, איש לא היה צריך בזמנו לקבל את אישורה של אישתו כדי להנשא לנשים נוספות. ואני רוצה לבדוק האם זה נכון? כואבת לי הבטן (באמת) רק מהמחשבה שהתורה לא נותנת לאישה את הזכות לבחור ביחס לחיים שלה. הרי להכניס אישה נוספת לבית זה להכניס צרתה לביתה, איך יתכן שתורה לא שובניסטית תאפשר לגבר לישא נשים נוספות על חשבון איכות החיים של אישתו? הלוואי שתמצאו לי תשובה שאומרת שהיה צריך אישור. אני כל חיי עמלה להסביר שהתורה לא שובניסטית, ומאוד קשה לי לקבל את זה. בתודה רבה מראש. מעריכה את פועלכם!

לשואלת שלום, דין "אשת יפת תואר" הוא דין חריג שנוגע למציאות בלתי שגרתית, מציאות בה חייל נמצא בסערת הקרב מרוחק מביתו ובמצב נפשי בלתי שגרתי. כמובן אין כאן עניין אידיאלי, "לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע" (קידושין כא ע"ב). ולכן אין כאן הפקרות, כמו כל צבא שכובש ואונס. שעת מלחמה היא שעה קשה, שעה בה נוצר חיכוך בין הלוחמים להשפעתן הזרה של האומות, חיכוך זה עלול לעורר התפרצות של מידות רעות ואבדן שליטה. מתוך היכרות עם טבע האדם, במקום לאסור עליו את הדבר באיסור חמור, התירה התורה לאדם להכניס גויה זו לביתו, אך יחד עם זאת הכינה עבורו רפואה על ידי סדר מצוות מיוחד: על השבויה להסיר מעליה חזות נכרית כדי להזכיר לאיש את ההבחנה בין טמא לטהור, כמו כן עליה לשבת בביתו חודש ימים, כדי לתת ליצרו הפרוע זמן בו יוכל להצטנן ולשוב למקורו הטהור. בגמר החודש, מותר ללוחם לשאת את השבויה לאשה רק אם תסכים להתגייר; כל עוד לא התגיירה היא נשארת במעמדה במשך שנים עשר חודש, ובהם אין לפגוע בה אף שהיא עודנה דבקה בעבודה זרה. לאחר מכן, היא נדרשת לקבל את שבע מצוות בני נח ויש לשחררה. לא נוכל לגמרי לעצור בעד החייל, אבל נסייג ונסייג במה שאפשר - רק אשה אחת, ורק פעם אחת, ואם אחר כך הוא אינו מעוניין בה אז "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (דברים כא, יא). זמן מלחמה הוא זמן של פיקוח נפש, ובזמן כזה התירה התורה דברים שעלולים לפגוע ברוח הלחימה של הלוחמים. במקרים מסוימים התורה מתירה לאכול אפילו בשר חזיר בשעת מלחמה (חולין יז ע"א). ואם עדיין יקשה בעינינו, כיצד יתכן היתר מצד התורה לעירוב יסודות נכריים בבנין ישראל, ובלשונו של בעל "אור החיים" הקדוש (דברים כא, יא): "למה יצווה ה' כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל נכר, ובפרט בעת מעשה הנס (בשעת מלחמה) במקום שצריך להוסיף טהרה ודביקות בה', יתיר לעשות מעשה כיעור השנאוי אצלו יתברך?!". משיב על כך "אור החיים" הקדוש, כי יודע נסתרות ובעל נפלאות מגלגל בדרכיו הנעלמות את גאולת ניצוצות האורה הקדושים המסתתרים לעתים גם באומות העולם, ועל כן כל פרשת החשק אשר חשק איש ישראל בבת נכר - אם אמנם עמד בכל המבחנים שהעמידה בפניו התורה - יצאה מאתו יתברך, והוא האומר לדבק טוב ומחסן את ישראל מפני כל נזק העלול לבוא מחמתו. בברכה נאמנה