ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
צריכים למכור חמץ? היכנסו עכשיו!
שאל את הרב שבת ומועדים גוי של שבת

קפץ חשמל בבית - דיני אמירה לגוי

שאלה
שלום הרב! א. בדיני אמירה לגוי בשבת. אם קפץ לי החשמל בשבת, האם מותר לקרוא לגוי שיחזיר את החשמל? ב. האם זה משנה אם מדובר בשבת קיץ בגוש דן וחייבים מזגן? אם יש ילדים בבית? ג. אם מותר לקרוא לגוי, מותר גם ליהנות ממלאכת הגוי? אם אני גר בבית משותף והשכן שלי קרא לגוי, מותר לי להשתמש? האם מותר להשתמש במיחם ובמה שנמצא על הפלטה? גם אם תכולתם הספיקה להתקרר? ד. האם צריך להביא משהו לגוי בשכרו?
תשובה
שלום וברכה ! א). אמירה לגוי לעשות מלאכה דרבנן מותרת רק לצורך מצוה, חולי או הפסד גדול. במידה ואין את התנאים הנ"ל: א. לא יהיה ניתן לומר לגוי בדרך ציווי אלא רק בדרך של סיפור דברים, ב. לא יהיה ניתן להנות ממלאכת הגוי שנעשתה. אולם אם יש בבית חולה או זקן שנפלו למשכב, או ילד קטן המוגדר כחולה שאין בו סכנה, והם זקוקים לחימום הבית והאוכל, או שזקוקים לאור כאשר הבית חשוך - מותר לומר לגוי לעשות מלאכות מן התורה ואף להנות מהן (ראה במקורות). ב). נחלקו הפוסקים האם מותר לומר לגוי להפעיל את המזגן במידה והחום כבד מאד ומקשה על התפקוד של אחד מבני הבית - ניתן להקל לומר לגוי שידליק את המזגן, במיוחד אם יש ילדים או מבוגרים שקשה להם מאד בבית שאז אף המחמירים יקלו (ועדיף לומר לגוי שידליק בשינוי או לומר לגוי שיאמר לגוי אחר שידליק את המזגן אם הדבר אפשרי, וראה בהרחבה). ג) במידה והגוי הדליק לצורך חולה וכדומה כאמור לעיל באות א. יהיה מותר להנות ממלאכת הגוי, אחרת לא ניתן להנות. בעיקרון כל פעולה שיכלתם לעשות לפני כגון לקרוא לאור החלש שכבר היה, יהיה מותר לקרוא אף שכעת נוסף אור ויותר קל לקרוא. ולגבי האוכל: אם האוכל יבש ומבושל כל צרכו - מותר באכילה בשבת לאחר שנצטנן. ואם האוכל היבש היה לא היה מבושל כל צרכו או שהיה מבושל כל צרכו אך נשתבח - אסור לאוכלו בשבת אפילו אחר שנצטנן. ולגבי המיחם אם לא נצטנן לגמרי עד שתיקנו אותו יש בכך מחלוקת בין הפוסקים והמיקל יש לו על מי לסמוך. ד). בנידון השאלה האם צריך לתת שכר לגוי, מעיקר הדין אין צורך אך מותר. אולם אם מדובר באמירה שאינה מותרת - יש בכך בעייתיות לתת שכר לאחר השבת, שהיהודי מראה בכך שנוח לו במה שנעשה או שיאמרו שהיהודי ציוה לגוי, ולכן מקום שאין רגילות לתת לגוי שכר ואין דרישה מצד הגוי - ודאי שאין להביא לו על כך כסף. הרחבה ומקורות: א). נקדים את המבואר בשו"ע (ש"ז, ה') שאמירה לגוי לעשות דבר שאסור מדברי חכמים מותרת בג' אופנים: לצורך מצוה, לצורך מקצת חולי, עבור צורך גדול (דוקא הפסד גדול, מ"ב ס"ק כ"ב בשם המג"א). אולם אמירה לגוי לבצע פעולות אסורות בשבת ללא הצורך הנ"ל, אסורה, ואף לרמוז לכך אסור. ורק רמיזה בדרך סיפור דברים ולא בלשון ציווי מותר לומר לגוי עבור הדברים הנ"ל (ראה שו"ע ש"ז, ומ"ב ס"ק ע"ו). כמו כן מותר לרמוז לגוי במשך השבוע למה לא עשית לי פעולה פלונית (האסורה בשבת) בשבת שעברה, אע"פ שהוא יבין מתוך דבריו לעשות כן בשבת הבאה (שו"ע שם). במידה ואין היתר לאמירה לגוי בצורה מפורשת, אסור להנות ממלאכת הגוי שנעשתה בשבת, כיון שאיסור "אמירה לגוי" כולל גם איסור הנאה ממלאכתו. ולכן התועלת היתר האמירה לגוי בשבת בדרך רמז, תועיל רק להנאה עקיפה ממלאכתו, כגון למנוע הפסד גדול (עיין לדוג' שו"ע ש"ז, י"ט), או במקרה שביקשו ממנו בדרך רמז להדליק אור כגון "חשוך כאן", והיה כבר אור קלוש בבית, אז ניתן להנות מהאור שהגוי הדליק כל עוד היה ניתן לעשות פעולות גם באור החלש (ראה שו"ע רע"ו, ד'). כאמור לעיל השו"ע סתם כרמב"ם וסיעתו שכל היתר אמירה לגוי הוא רק באיסור דרבנן, וכן פסק הרמ"א (רע"ו, ב') במקום צורך גדול. מכל מקום הוסיף הרמ"א, שבמקום צורך גדול ניתן להקל כשיטת העיטור, שמותר לומר לגוי אפילו מלאכה האסורה מהתורה. ועפ"ז היקל בחזו"ע (ח"ג עמ' תל"ב) לומר לגוי להדליק תאורה שכבתה בסעודת חתן. וכן הקלו בתאורה שכבתה בליל שבת בביכנ"ס כיון שהוא צורך מצוה של רבים (ראה הליכו"ע ח"ג י"א, וילקו"י ש"ז סע' נ"ד). המ"ב (ש"ז סקי"ט) כתב שיש לפסוק כדעת הרמב"ם, ועם זאת כתב המ"ב (רע"ו סקכ"ה) שבמקום מצוה דרבים כגון לתקן את העירוב, ניתן לסמוך על בעל העיטור. ועוד כתב (סקכ"ד) שבהפסד גדול ניתן להתיר אמירה דאמירה לגוי אף באיסור תורה, וכן כתב בחזו"ע (שבת ח"ג עמ' תנ"ד) שבמקום צורך הרבה יש להקל בזה. היתר חולה שנפל למשכב, נפסק בשו"ע (שכ"ח י"ז) ע"פ הגמ' בשבת (קכט.): "חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה [הגה: או שיש לו מחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אע"פ שהולך, כנפל למשכב דמי], אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה...". וכתב המ"ב (ס"ק מ"ז) שמדובר אפילו במלאכה מהתורה, והוא הדין לשאר צרכיו כגון לאפות ולבשל וכיוצא באלו, אם אכן צריך לכך. ע"כ. ויש להוסיף שהוא הדין שמותר לעשות כן לקטנים המוגדרים כחולה שאין בו סכנה (וכדלקמן אות ב.), וממילא יהיה מותר לומר לגוי להרים את המתג הראשי ואף שאגב הדלקה זו, יחזרו כלל מכשירי הבית לפעולה, מכל מקום כיון שהדבר הותר לצורך חולה, יהיה מותר גם לבריאים להנות מהחזרת החשמל בכל הבית, ויש לומר לגוי שיעשה כן עבור החולה (ראה אורחות שבת כ"ג ע"א). ולכאורה דומה הדבר לדין השוחט לחולה בשבת שמותר לבריא להנות מהשחיטה, והוא הדין כאן שכל החשמל מגיע ביחד לכל המכשירים, אולם אין הדבר דומה לגמרי כיון שלא מדובר כאן בחולה שיש בו סכנה, (ואף בחולה מסוכן יש פוסקים שכתבו להחמיר בחשמל המגיע מחברת חשמל לבתים אף שהוא מגיע באופן שווה גם לבתי חולים). ב). שו"ע (שי"ח), הלכה ברורה (שם עמ' ע"ה), וראה גם במקראי קודש (הרב הררי, ליל הסדר עמ' רי"ח בשם הגר"מ אליהו זצ"ל), ולגבי הנאה לא ישירה ממלאכת הגוי שמותרת, ראה במקורות לאות א. לעיל. ג). השו"ע (רע"ו, ה') כתב: "בארצות קרות מותר לאינו יהודי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומתרין הגדולים להתחמם בו. ואפ' בשביל הגדולים מותר אם הקר גדול שהכל חולים אצל הקר, ולא כאותם שנוהגים התר אע"פ שאין הקר גדול ביום ההוא". וכתב המ"ב (סקל"ח) שהוא הדין שמותר לומר לו להסיק תנור בית החורף. עפ"ז כתבו השש"כ (כ"ג, כ"ד) והילקו"י (ש"ז צ"ה) שבמקום שקר ומצטערים מחמת הקור, מותר לומר לגוי להדליק את ההסקה, כיון שלגבי צינה על אדם נחשב חולה. ואם ישנם ילדים קטנים בית, מותר לומר לגוי להדליק את ההסקה גם כשהקור אינו גדול כל כך. ולגבי אמירה לגוי להדליק מזגן, נחלקו בכך מפוסקי זמננו. השש"כ (י"ג, ל"ג) כתב ע"פ שו"ת מנח"י (ח"ג, כ"ג כ"ד): "בימות הקיף החמים מותר לומר לגוי להפעיל את המאוורר החשמלי או את מזגן האוויר". המנח"י למד את דברים ע"פ התוס' (ב"ב קמד:) בשם הירושלמי, שיותר יש להתפלל להנצל מחום מאשר קור. וכתב (שם סק"ד) שכיון שהדלקת זרם חשמל הוא מדרבנן ואפילו כשיש ניצונות, לכן האמירה לגוי היא שבות דשבות, ונפסק בשו"ע (ש"ז, ה') ששבות דשבות במקום צער מותר. וכן פסק הילקו"י (ש"ז, צ"ו), וכל שכן שיש להקל לצורך חולים או קטנים, ובמקרה כזה מותר גם לבריאים להנות מהקירור של המזגן, ואף אם אין חום כבד מאד יש להתיר כשיש תינוקות קטנים (ילקו"י שם). אולם בשו"ת אור לציון (ח"ב כ"ה תשובה ה' בהערה) כתב לאסור, וכוונת הירושלמי שיותר יש להתפלל להנצל מחום, כיון שמחום יש יותר סבל, אך חולי יש רק מקור ולא מחום. וכן פסקו לאסור האגרו"מ (יו"ד ח"ג מ"ז ב'), והגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות ח"א ל"ב). ויש לציין שדעת החזון איש (או"ח סי' נ' סק"ט) ועוד פוסקים סוברים שיש איסור דאורייתא בהולדת זרם חשמל משום בונה וכו'. ואם כן לשיטתם כל שכן שאין מקום להתיר אמירה לגוי להדליק מזגן. יש להוסיף שאף לסוברים שיש בהולדת זרם חשמלי איסור דאורייתא, מכל מקום במידה והחום בלתי נסבל ויש בבית חולים או ילדים או מבוגרים שהדבר מפריע להם לתפקוד הכללי ומקשה עליהם מאד, ניתן לצרף את דעת העיטור הנ"ל שהובא ברמ"א שמתיר אמירה לגוי אפילו באיסור דאורייתא. כמו כן ניתן לומר שאף לאוסרים אמירה לגוי לצורך קירור הבית, מכל מקום כשיש צורך גדול בדבר ורוצים לצאת אף לשיטתם, נראה שאמירה לגוי שיאמר לגוי (כאמור לעיל) או אמירה לגוי שידליק בשינוי (כן כתב בשש"כ ל' הערה מ"ו, ובחזו"ע ח"ג עמ' תנ"ז, שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה מדאורייתא בשינוי לצורך מצוה). ד). נקדים שיש אומרים שנתינת שכר לגוי מועילה במקום שיש גוי מיוחד לשבת, אם סיכמו איתו מראש שיקבל סכום כסף מסויים על כל פעולה שעושה לצורך ישראל. בהלכות חול המועד מבואר בשו"ע (תקל"ז י"ד) שאין לתת שכר לגוי על פעולות האסורות בחול המועד שהוא עושה מעצמו, ואפילו אם עשה פעולה בשבת שמותר ליהודי להנות ממנה, כיון שאסור לך לומר לו לעשות אותה, לכן אסור לשלם לו שכר. וכתב על כל המ"ב (שם ס"ק מ"ד), שמדובר לאחר היו"ט, ומה שהתירו לתת לו מזונות, כיון שזה לא נראה כשכר ממש, וכל זה דוקא שהגוי לא עשה מלאכה ממש האסור ביו"ט, אך אם עשה מלאכה גמורה עבור ישראל – אסור לתן לו שכר מזונו, "דמראה שהיה ניחא לה במלאכתו שעשה בשבילו". והוסיף השעה"צ (שם סק"מ) שצריך גם למחות בידו בשעה שעושה כן עבורו. ברכת ה' עליכם ! בברכה,
עוד בנושא גוי של שבת
שאל בהמשך לשאלה זו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il