ב"ה שלום הרב מה הדין לגבי השתחוויה בתפילה מהלב מתי מותר והאם מותר גם תוך כדי אמירת התפילה? והאם מותר גם בפישוט ידים? ורגלים? ומה לגבי מזמורי תהילים וכגון הודיה לה באמירת מזמור לתודה תוך השתחוויה (רגילה) /השתחוויה בפישוט ידים ורגלים? והאם מותר בציבור לעשות כן? תודה

לשואל, שלום וברכה! כפי שכתבתי בתשובה הקודמת, בתפילת העמידה אין להשתחוות אלא במקומות שתיקנו חכמים, ואילו בתפילות אחרות, כגון מזמור לתודה, אין הגבלה, כלשון המשנה ברורה (סי' קיג סק"ט): "וכל זה בשמונה עשרה, אבל שלא בי"ח יכול לכרוע ולהשתחוות כרצונו, ומשום הכי מצינו ברבי עקיבא שאדם מניחו בקרן זוית זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות". לגבי תפילה מהלב תוך כדי תפילת שמונה עשרה, האם מותר לכרוע בה על הברכיים או בפישוט ידיים ורגליים, מדברי כמה ראשונים מתברר שאין לעשות כך, מפני שכריעה זו גורמת לאדם לזוז מעט ממקומו הראשון, ואין לעשות כך בתפילת העמידה (רא"ש ברכות פ"ה סי' ג, ב"י או"ח סי' קד ומ"ב שם סק"ט). אמנם לשון רבנו יונה (ברכות כב ע"ב): "מפני הכריעות והשתחויות - סתם השתחויה הוא פישוט ידים ורגלים, וכשהאדם משתחוה בזה הענין ועוקר רגליו, בשעה שעומד נמצא מרחיק עצמו ממקום שהיה עומד תחלה, וכריעה היא שכורע בראשו" (ולכן העמיד את מעשה רבי עקיבא בתחנונים שאחרי התפילה), ואפשר להבין מדבריו שבהשתחויה ללא פישוט ידים ורגלים אין תזוזה מהמקום. ברם, נראה שמה שכתב "בזה הענין" הוא בהנגדה לכריעת הראש בלבד שהזכיר בסוף, ואין הבדל בין כריעה על הברכיים בלבד לכריעה בפישוט ידיים ורגליים. וכך מלמד הניסיון בכריעות ביום הכיפורים ב"סדר העבודה", שלרוב יש תזוזה מסוימת של האדם ממקומו גם בלא פישוט ידיים ורגליים. במקומות שבהם מותר להשתחוות, האם גם בפישוט ידיים ורגליים? - אפשר בשני תנאים: א. להטות קצת את הפנים. ב. שהרצפה לא תהיה רצפה של אבנים, או שתהיה חציצה בין הפנים לרצפה (משנ"ב סי' קלא סק"מ, ועי"ש שעה"צ סקמ"ד). האם לעשות זאת בציבור? - יש מקום להתלבט. מצד אחד, חשוב לאפשר דרכים בעבודת ה' למי שנפשו חשקה בכך. מצד שני, חלק מעבודת ה' הוא ההשתייכות לציבור ולא להיות יוצא דופן. גם במקורות הדבר אינו חתוך: בגמרא בברכות לא ע"א הנ"ל נאמר: "תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות". לפי הנימוק "מפני טורח צבור" מתברר שמי שהציבור לא מתעכב בגללו רשאי לכרוע ולהשתחוות גם בציבור, וכך כתב באריכות רבי אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי ה', פרק כה). אולם בגרסתם של כמה ראשונים לא מופיעות המילים "מפני טורח ציבור", ולכן נאמר בתשובת הגאונים (החדשות, מהדו' אופק סי' לו): "אמרו עליו על ר' עקיבא שאדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחואות, ביחיד היה עושה, אבל בצבור אין לו לאדם להרבות כריעות". למעשה, לענ"ד אם זה מאוד חשוב לך כדאי להתייעץ על כך עם רב בית הכנסת או ראש הישיבה וכדומה, ולעשות על פי הדרכתו.