איך מכשירים כבד או בשר (שלא הוכשר במליחה) שיהיו ראוים לאכילה?

שלום וברכה! בתשובה נתייחס הן לכבד והן לבשר שלא נמלח ג' ימים: א. בשר ששהה ג' ימים ולא נמלח, נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה, לכן אין לו תקנה בבישול - אלא צריך לצלותו. אך לא יבשלנו לאחר הצליה, ואם בשלו - מותר בדיעבד. בכבד, יש דם רב יותר מחתיכת בשר, לכן גם אם לא שהה ג' ימים - דרך הכשרתו בצלייה בלבד, ואם רוצים לבשלו לאחר מכן - מותר. אולם כבד ששהה ג' ימים בלא צלייה - אין לבשלו לאחר הצליה. ב. חיתוך הכבד קודם הצלייה: מנהג רוב בני ספרד - לחתוך את הכבד שתי וערב, ואילו בני אשכנז - נוהגים להקל לחתוך שתי וערב רק כבד בהמה ולא עוף כיון שמסירים את המרה, ויש מקילים אף בכבד בהמה. אם מנקב את הכבד בסכין הרבה פעמים – מועיל כמו חיתוך שתי וערב. ג. הדחה ומליחה: לפני הצליה, יש להדיח את הבשר או את הכבד, ולאחר מכן כשהם מונחים על הרשת מפזרים עליהם מעט מלח בישול. ד. זמן הצלייה: צריך להיות כשיעור שיהיה ראוי לאכילת רוב בני אדם, ומעיקר הדין מספיק חצי צלייה. ה. שטיפת הבשר: מנהג בני אשכנז - להדיח את הבשר לאחר הצלייה, אך אם לא הדיחו אין זה מעכב. ומנהג בני ספרד - להדיח את הבשר רק כאשר רוצים לבשלו. מקורות והרחבה: א. ראה שו"ע (ס"ט ב') ביחס לבשר שלא נמלח, ובמקרה של ערב שבת והוא שעת הדחק או שיש הפסד מרובה או לצורך סעודת מצוה, מותר לבשל הבשר לאחר הצליה (בא"ח קדושים י'). ולגבי כבד, ראה שו"ע (יו"ד ע"ג א'). לגבי עצם אכילת כבד ואברים פנימיים, ראה בא"ח (אחרי מות י"א) בשם האריז"ל לגבי אכילת מוח לב וכבד, מאידך עיין בשו"ת משנה הלכות (ג' ס"ב). וראה פת"ש (שם ס"ט כ"ו) בשם חמודי דניאל שאין לבשלו לאחר הצליה כאשר שהה מעל ג' ימים. ויש מתירים לבשלו לאחר צליה כיון שכבד כולו דם והתורה התירתו ע"י צליה, לכן אין לחלק בין אם עבר ג' ימים או לא, שאינו אלא חומרת גאונים (ערוה"ש ס"ט ע', והגר"ש משאש זצ"ל בספרו מזרח שמש ע"ג). ב. ראה שו"ע ורמ"א (יו"ד ע"ג א' וג' ונוש"כ), ודעת השו"ע (שם) שדוקא אם רוצה לבשל את הכבד לאחר הצליה יש לחותכו שתי וערב, אך אם אוכלו צלי, מספיק לחותכו לאורך או לרוחב. בעוף בני אשכנז מסתפקים בהסרת המרה מן הכבד כמ"ש הרמ"א (שם), ובספר זבחי צדק (אות כ"ד) כתב שנהגו בבגדד כדעת הרמ"א, אולם ראה בבא"ח (שם י') שנהגו להחמיר לחתוך שתי וערב גם כבד של עופות אף שחלוק לשניים, וכן נוהגים רבים מבני ספרד. לגבי ניקוב שמועיל כחיתוך, כן כתב הרמ"א (שם). וראה עוד בס' הכשרות למעשה (עמ' נ"ו). ג. רמ"א (שם ע"ו א-ב), כן מנהג בני אשכנז, וכך נוהגים גם בני ספרד (ילקו"י שם). ובדיעבד הבשר כשר גם בלא זה (ש"ך סק"ט). ד. רמ"א (שם ע"ג א'), וכתב הש"ך (סק"ב): "ע"ל סימן ע"ו ס"ב וה' בהג"ה דנתבאר דבחצי צלייתו מיקרי ראוי לאכילה ומשמע דה"ה כאן וכן כתב באו"ה סוף כלל ח' בהדיא". וכן כתב בהליכות עולם (ח"ו עמ' קצ"ח). ובספר כשרות למהדרין (עמ' ס"ד) הביא בשם בעל האורל"צ שהסימן לדעת אם הכבד נצלה כראוי הוא, כשיש בצבע אפור לכל עומק הכבד. ובספר הכשרות למעשה (עמ' נ"ח) הביא שיש מפוס' אשכנז שכתבו שבימינו אין אנו בקיאים מהו חצי צלייה, ולכן נוהגים לצלות לצלייה גמורה. ה. רמ"א (שם ע"ו ב'), וכך נוהגים בני אשכנז לשטוף לכתחילה את הבשר או את הכבד מן הדם שעליו משום מראית עין. וכן דעת מרן הב"י (שם ע"ג) במידה ורוצים לבשל את הבשר לאחר הצליה, וכן כתב כה"ח(שם ע"ו ס"ק כ"ט שהמנהג להדיח רק אם בדעתו לבשלו. ובשו"ת אבני ישפה (ח"ה ק' ד') הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהנוהגים למלוח בעת הצליה, אינם צריכים להדיח את הכבד לאחר הצליה. עיין שם. לכן אם רוצים לתבל את הבשר וחוששים שהמים יפגמו בטעם, יש למלוח את הבשר בעת הצליה, כמו כן ניתן לשטוף את הבשר לאחר חצי צליה ואח"כ להשלים את הצליה ואז לפזר את התיבול, או שלאחר השטיפה יחזור ויצלה את הבשר מעט. בברכה רבה,