שבוע טוב לכבוד הרב. בעבר הייתי בקשר עם בחורה והצעתי לה נישואין עם טבעת כמו שמצוי כיום וכמובן שלא היתה כוונתי לקידושין, אולם לאחר שנים שאני נזכר בכך, אני שואל האם אין בכך חשש קידושין, לא שהיו לידנו עדים, אך אולי היו אנשים שעמדו רחוק או בחלונות של הבניין שהיה רחוק. אני מקוה שזה לא מה שמעכב את השידוך שלי. תודה מראש.

שלום רב לשואל היקר. מה שנהוג היום להציע נישואין ולתת טבעת, אף שנעשה מתוך רצון טוב, נכון להמנע מכך, כיון שיכול להגרם מכך מכשול, שהרי ע"י אמירה המבטאת את הרצון להתקדש, יחד עם עדים כשרים הנמצאים בקרבת מקום, עלול להיווצר מצב חלות קידושין, או לפחות חשש לקידושין. במקרה שאתה מעלה, אין לחשוש לקידושין, כיון שלא היו עדים בקרבת מקום, ואף אם היו עדים בקרבת מקום, הרי אתם לא ראיתם אותם, ואף לא התכוונתם לקידושין. יש לציין שיש הרבה דרכים ופתרונות שאפשר למצוא כדי להעביר מתנות לכלה, ובקהילות רבות לא נהוג כלל שהחתן נותן לכלה טבעת בשעה שמחליטים ביניהם להתחתן, אולם כבר נהגו רבים לתת ואין למונעם מכך. מקורות והרחבה: הרשב"א בחידושיו (גיטין פא:) כתב: "ומסתברא כגון שראה הוא את העדים, אבל כאם ראו אותו שנים מן החלון והם רואין ואינן נראין לו, אינה צריכה ממנו גט שני, לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אע"פ ששניהם מודים אינה מקודשת וכו'". וכן פסק השו"ע (אהע"ז סי' מ"ב ג'): "צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים, אל אם ראו אותם שנים מהחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה, אינה צריכה ממנו גט". ואם כן צריכים הזוג לראות את העדים. והנה הוסיף הרמ"א (שם ע"פ הריב"ש) שאפילו אם שמעו העדים שאמרה שמקבלת עבור קידושין, אין זה ראיה לכך שנתרצית. וכתב הב"ש (שם סק"ט) שיש חילוק בין קידושין לדיני ממונות (חו"מ פ"א י"ב), שבממונות אין צורך שיראו בעלי הדין את העדים, כיון ששם המעשה קיים גם ללא עדים, והצורך לעדים הוא רק למצב שתיפול מחלוקת בין הצדדים, וכדברי חז"ל בכמה מקומות "שלא איברי סהדי אלא לשיקרא". מה שאין כן בנידון שלנו, העדים נותנים חלות לקידושין. ונחלקו הפוסקים בצורך לראיית העדים, המהר"ם פאדווה (סי' ל"ב) הובא ברמ"א (שם) כתב שאם המקדש או המתקדשת לא ראו את העדים, סימן שלא נתכוונו לקידושין, אך אם ברור לנו שנתכוונו, הוי קידושין. זקני הח"מ (סק"ח) כתב שהעדים צריכים לדעת שמקבלת לשם קידושין, אחרת הם בטוחים שקיבלה שלא לשם קידושין כיון שאינה רואה אותם. לשיטתו אפיו אם ברור שכיוונה לשם קידושין, לא הוי קידושין. ודעת המהרי"ט (הובא בב"ש שם סק"י) שאף שנפסק (אהע"ז סי' מ"ב ד') שאין צריך לייחד עדים באמירת "אתם עדי", מכל מקום צריך כוונה מצד המקדש והמתקדשת לעדים מסויימים. לפי האמור עולה כמה נפקא מינות למעשה, שאם הזוג טוען שאכן נתכוונו לקידושין, לרמ"א מקודשת, אך לח"מ ולמהרי"ט אינה מקודשת. כמו כן במקרה שאחד מכחיש את מעשה הקידושין, לדעת הרמ"א מקודשת, כיון שהוחזק כפרן, שוב אינו נאמן לומר "לשחוק נתכוונתי". לח"מ אינה מקודשת, כיון שבשעת הראייה סברו העדים שאין כוונתם לקידושין אלא לשחוק. וכל שכן שאינה מקודשת לדעת המהרי"ט, כיון שלא התכוונו לעדים מסויימים. אם כן בנידון השאלה, אין לחוש לקידושין, כיון שלא היה כלל עדים, ואף אם היו עדים בחלון שראו את ההצעה מרחוק, ואת נתינת הטבעת שזהו דבר רחוק, מכל מקום לדעת הח"מ והמהרי"ט אינה מקודשת, כיון שהעדים סבורים שלא קיבלה לשם קידושין, ולא היתה כוונה לעדים מסויימים. ואף לדעת הרמ"א אין כאן קידושין כיון שאתם מודים שלא היתה כאן כוונה לקידושין. נאחל לכבודו שב"ה ימצא את זיווגו בקרוב. בברכה נאמנה,