הרב בתשובתו חילק בין סוחרים המתכוונים למכירה כדי להינצל מהאיסור לאנשים פרטיים שמכירתם היא פיקציה. זה מה שהבנתי מהתשובה. והלוא מכירת חמץ היא נחלת הכלל, ומסברא נראה להיפך, הרבה בעלי מכולת ורשתות שיווק אינם שומרי מצוות לצערנו, הם רוצים רק תעודה מאשרת ומי יודע אם אינם מוכרים חמץ בחנות או מספקים חמץ בתוך הפסח. משא"כ השואל אדם ירא שמים שרוצה להנצל מהאיסור ועושה כמנהג ישראל. למה להאשימו בפיקציה בכל אופן קשה לי להתווכח. אוסיף שבחו"ל לפני המלחמה, וגם בארץ היה מנהג נפוץ לקנות חמץ גם יחידים ע"מ למכור. ורק בודדים מכרו רק מינים שהם רק בחשש כמו בשמים ותרופות. ובודדים ממש החמירו כגר"א לא למכור בכלל. לפי דברי הרב מי שנהג כן אסור לו לחזור למנהג הישן.

ברגע שהסוחר חתם על הרשאה למכירת חמץ מבחינה משפטית החמץ נמכר לגוי מכירה חלוטה וחוקית אפשר לסנגר בדיעבד על יחידים המוכרים חמץ רק לזמן שמכיון שבהרשאה לא ציינו שהמכירה היא זמנית והם סבורים, אומנם בטעות, ,שהמכירה מועילה, הם אינם מעוניינים בחמץ בפסח הדבר דומה לביטול חמץ שמהתוהה הוא מועיל אולם זה רק בדיעבד